40 שנה לקאמבק הגדול מכולם (V)

השנה מציינים באי מאן 40 שנה לקמבק הספורטיבי הגדול ביותר בעולם מירוצי האופנועים, קאמבק שבמובן מסויים גם הציל את עתידו של האי מאן עצמו. זוהי כמובן חזרתו של מייק היילווד מפרישה בת 11 שנה לניצחון היסטורי ועוד במסלול הקשה מכל. אבל כמו תמיד נחזור להתחלה.

מייק היילווד נולד באנגליה בשנת 1940 ואביו סטן היילווד שהיה רוכב מירוצים ומכונאי, קנה את סוכנות האופנועים שבה עבד ואשר נקראה 'המלכים של אוקספורד'. תוך זמן קצר העסק גדל לרשת של 10 סוכנויות למכירת אופנועים. כך שמייק גדל כבר מינקות באווירה דו-גלגלית. מייק החל להתחרות בגיל 17 שנחשב באותם ימים לגיל צעיר מאוד. בגיל 19 הוא זכה במירוץ הבינלאומי הראשון שלו וב-1961 זכה באליפות ה-GP הראשונה שלו עבור הונדה בקטגוריית 250 סמ"ק. אח"כ זכה ארבע שנים, 1962-1965, ברציפות באליפות ה-500 סמ"ק עבור MV. ב-1966 מייק חוזר להונדה וזוכה באליפות בקטגוריית ה-250 סמ"ק ובקטגוריית ה-350 סמ"ק. בקטגוריית ה-500 הוא מסיים שני אחרי הכוכב העולה של MV ג'יאקומו אגוסטיני. הריטואל חוזר על עצמו גם ב-1967. במשך התקופה הזו מייק מנצח 12 פעמים באי מאן הישג שהופך אותו לרוכב המעוטר ביותר באי לאותה תקופה.

עד כמה היילווד שנודע בכינויו 'MIKE THE BIKE' היה הרוכב ב'ה' הידיעה בתקופתו ניתן ללמוד מכך שהונדה שילמה לו משכורת שנתית של 50,000 ליש"ט, סכום השווה היום לכ-1.25 מיליון דולר. וכאשר הונדה פרשה מהגרנד-פרי בסוף 1967 היא שילמה למייק היילווד יותר ממיליון דולר על מנת שלא יתחרה באליפות ה-GP העולמית עבור יצרנים אחרים. למרות זאת מייק המשיך בשנים הראשונות להתחרות באירועים אשר אינם קשורים לאליפות ה-GP. ב-1970 וב-1971 הוא התחרה במירוצי הדייטונה 200 עבור BSA אבל בעיקר התעניין במירוצי מכוניות באותה תקופה. ב-1969 הוא סיים במקום השלישי במירוץ 24 השעות של לה-מאנס כאשר הוא נוהג בפורד GT40 וב-1971 זכה באליפות האירופית בפורמולה 2.
אחרי הזכיה בפורמולה 2, מייק עבר לפורמולה 1 כאשר ההישג הגדול שלו היה מקום שני בגרנד-פרי האיטלקי ב-1972.

אבל קריירת המירוצים של היילווד בפורמולה 1 תיזכר בעיקר בזכות אירוע אחד שבו היילווד שהיה מעורב בתאונה על המסלול עם נהג BRM קליי רגזוני, קפץ ממכוניתו ורץ למכוניתו הבוערת של רגזוני והוציא אותו למקום מבטחים וכך הציל את חייו של רגזוני תוך סיכון חייו שלו. על פעולתו זו העניק בית המלוכה הבריטי להיילווד את מדליית ג'ורג, העיטור השני בחשיבותו המוענק לאזרחים שגילו אומץ לב.

ב-1974 היה היילווד מעורב בתאונה נוספת שפגעה קשות ברגלו הימנית ובכך קטעה את קריירת מירוצי המכוניות שלו. היילווד פרש לניו-זילנד לחיים של שקט ושלווה.

בינתיים בהעדרו 

בזמן שהיילווד היה עסוק במירוצי מכוניות, יצאו יריביו לשעבר על שניים כנגד קיום המירוצים באי מאן בטענה שהם מסוכנים מדי. מ-1973 החרימו הרוכבים המובילים כגון אגוסטיני ופיל ריד את סבב ה-GP באי מאן, ובסוף עונת 1976 נכנעו ב-FIM והוציאו את האי מאן מסבב ה-GP העולמי. כדי לפצות את מארגני ה-TT באי מאן יצרו ב-FIM סדרה חדשה שנקראה פורמולה TT, אותה סקרנו בעבר בהרחבה כאשר סיפרנו את סיפורו של טוני ראטר. סידרה זו שרצה עד 1990 הייתה בעצם הבסיס לסדרת הסופרבייק העולמית. בתחילת הסדרה האליפות נקבעה על סמך מירוץ אחד בלבד שהתרחש באי מאן, מאוחר יותר צמחה הסדרה עד לשמונה סבבים בשלהי שנות ה-80.

מכיוון שכלכלת האי מאן תלויה רבות בשבועיים האלו של מירוצים באי, מארגני ה-TT עשו מאמץ גדול לשכנע את 60 אלף הצופים שפקדו את האי מדי שנה שכדאי להם להגיע למירוצים למרות שה-TT כבר לא נכלל בסבב ה-GP העולמי. לשם כך, הם הציעו סכומי כסף גבוהים לטובי הרוכבים להגיע ולהתחרות ב-TT ב-1977. פיל ריד שהיה בין המוחים הקולניים ביותר כנגד קיום מירוצים באי קיבל 10,000 ליש"ט רק עבור הסכמתו להשתתף במירוצים באי, והוא אכן הגיע וניצח את קטגוריית הסניור של 1977 כשהוא רכוב על אופנוע ה-GP של סוזוקי ה-RG500 ואת מירוץ ה-1TTF כשהוא רכוב על ההונדה RCB.

תקרית מוזרה נרשמה במירוץ הפורמולה 1 כאשר באמצע המירוץ החליטו המארגנים לקצר את המירוץ משש הקפות לארבע בלבד בגלל מזג האוויר. רוג'ר ניקולס שרכב על דוקאטי והוביל את המירוץ ב-22 שניות לא ידע על ההחלטה לקצר את המירוץ ונכנס בסוף ההקפה השלישית לתדלוק. כאשר ריד הגיע, נפנף לו הצוות שלו להמשיך ולא להיכנס לתדלוק וכך המשיך להקפה רביעית וניצח את המירוץ. הניצחון של ריד התקבל בזעם אצל הצופים גם בגלל שחשו שהניצחון נגזל בצורה לא ספורטיבית מניקולס, וגם בגלל שחשו עלבון על כך שריד שהיה בין המתנגדים הנחרצים כנגד המירוצים הראה שהכסף גובר בסופו של דבר על העקרונות.

בינתיים בקצה אחר של העולם

כנראה שהחיים בניו-זילנד היו שקטים ושלווים מדי עבור מייק היילווד, מכיוון שלאט לאט הוא החל לחזור למירוצי אופנועים. זה התחיל בהשתתפות במירוצים קלאסיים באוסטרליה על גבי נורטון ויצר אצלו געגועים לחזור פעם נוספת לאי מאן. לשם כך אירגן היילווד רכיבת מבחן על גבי ימאהה TZ750 באי מאן במסגרת אירועי המנקס GP שנערכים בסוף הקיץ, ונבנה סיפור כיסוי שהיילווד הוא במאי סרטים דוקומנטריים מארה"ב והוא מגיע לרכב באי ולצלם את הרכיבה על האופנוע. היילווד אכן רכב על אופנוע שהותקנה בו מצלמה וצילם את הקפת המסלול. הימאהה הדו-פעימתי הגדול קצת הפחיד את היילווד, אבל מעודד מהתחושות שלו על המסלול, היילווד חזר עם הסרט לניו-זילנד והחל ללמוד את המסלול.

בינתיים בניו-זילנד, שיכנע בחור בשם ג'ים סקייסברוק את היילווד לחבור אליו למירוץ סיבולת בן 6 שעות באמארו אוסטרליה. השניים התחרו על גבי דוקאטי 750SS והגיעו למקום השני. היילווד אהב את הדוקאטי, והוא תיאר אותו כאופנוע מהסוג הישן, כזה שהוא רגיל אליו ויכול להסתדר איתו. מעודד מהתוצאות של מירוץ הסיבולת היילווד פנה לתכנן את הקאמבק של 1978.

היילווד רצה דוקאטי ל-TT. הוא ידע שניקולס כמעט וניצח את מירוץ הפורמולה שנה קודם על אופנוע שהוכן על ידי סטיב ווין, הבעלים של סוכנות דוקאטי גדולה במנצ'סטר. ווין, לא היה צריך יותר מדי תמריצים, ומיד הזמין שלושה אופנועי 900SS מסדנת NCR, שהיתה אז ה'סדנה' שהכינה אופנועי דוקאטי למירוצים, מכיוון שלדוקאטי – שהייתה אז עם רגל בקבר – אסור היה להוציא כסף על מירוצים.

בתחילה חשב היילווד להירשם למירוץ תחת השם הבדוי אדגר ג'סופ אך מהר מאוד הבין שזה לא יילך. "היילווד חוזר" – צהלה התקשורת והקהל החל מיד להסתחרר, הנה הגיע הגיבור שיציל את האי מידי הנבל ריד. בסוכנויות ההימורים לא נתנו להיילווד שום סיכוי. "הוא אמנם בן 38 – אמרו – אך נראה כמו 58. הוא מקריח, מזיע וצולע ונראה ממש לא בכושר. חוץ מזה האופנועים של 'היום' שונים מאלה שרכב עליהם. טכנולוגיית צמיגים ומתלים שונה, זה לא אותו דבר". ובסוף פרשנים ידועים גם הוסיפו את התמיהה: "מדוע רוכב כמוהו שאין לו כבר צורך להוכיח דבר מוכן להסתכן ככה?"

במהלך המירוץ הוכיח מייק לכל הפרשנים שהם טועים ולכל אוהדיו שהם צודקים. כבר בהקפה הראשונה הוא רכב במהירות ממוצעת של כ-176 קמ"ש, ובסוף ההקפה הוא הוביל את המירוץ לפני טום הרון ופיל ריד. בסוף ההקפה השניה האופנוע של הרון שבק לאחר שהבולם האחורי נשבר. כאשר היילווד עקף את ריד, הקהל היה באקסטזה. בהקפה החמישית המנוע בהונדה של ריד שבק חיים והיילווד לא הרפה מהגז למרות שכבר הוביל בבטחה ויכול היה לשייט לו אל הניצחון. הרבה אנשים בכו מהתרגשות באותו יום, ביניהם גם היילווד עצמו. הניצחון של היילווד לא רק שהעלה את קרנה של סדרת הפורמולה אלא גם החזיר את העניין ל-TT.

 

ה-TT של 1978 – הקאמבק הגדול

שבוע אחר-כך ניצח היילווד שוב את ריד במירוץ שנערך במאלורי פארק על גבי אותו דוקאטי. הניצחון הזה גם נתן לדוקאטי עוד קצת אוויר לנשימה, והחברה ששוב פעם הייתה לקראת מוות סופי, ניצלה את המומנטום והוציאה ב-1979 לכבוד הניצחון את דגם ה'מייק היילווד רפליקה' שהיה הדגם הנמכר ביותר של החברה באותן שנים עד גמר ייצורו ב-1985. סה"כ נמכרו מעל 7,000 יחידות מהדגם הנ"ל, די הרבה עבור חברה שיצרה בשנת 1984 רק 1,400 אופנועים סה"כ. ב-1979 חזר שוב מייק היילווד לאי מאן וניצח את הסניור TT על גבי סוזוקי RG500. זה היה נצחונו הארבעה עשר והאחרון באי. לאחר מכן פרש היילווד סופית ממירוצים.

 

הניצחון במאלורי פארק

ב-23 למרץ 1981 נהרג מייק היילווד בתאונת דרכים באנגליה עת נהג במכוניתו יחד עם בנו ובתו לאסוף הזמנת אוכל. הוא נכנס במשאית אשר עשתה סיבוב פרסה במקום אסור. היילווד ובתו נהרגו ובנו נפצע קשה אך ניצל. האי הבריטי כולו התאבל עליו, ובעיתונים נכתב שמייק היילווד היה ותמיד יהיה הרוכב הגדול בכל הזמנים.

השנה בקלאסיק TT שיערך באוגוסט יצויין יום השנה ה-40 לקאמבק הגדול מכולם.

 

ההלוויה של מייק היילווד