משקולת

אני מוטרד. כואב לי הצוואר כבר כמה חודשים. כשסיימתי להתעלם – שידרתי אותות מצוקה. סביב נאספו החברים טעונים לעייפה בשכל ישר ובעצות טובות.

– יש לך סרטן בראש והוא מקרין למטה – אמר האחד.

– יש לך סרטן בכתפיים והוא מקרין למעלה – אמר השני.

אבחנות כבדות משקל ללא ספק. אצרתי אנרגיה כמוסה, בעטתי בשניהם למרחק ואינפרנדתי אותם בפייס. לא בריא לאדם היות לו חברים אונקולוגים.

– אתה מסתכל הרבה אחורה – סבר אחר, פרנואיד ידוע כשלעצמו. פסל במומו.

– אתה ישן בתנוחה לא נכונה – אמר הבא בתור. פיחפחתי בבוז. שטות כמובן. עצה נכונה למישהו שרק עכשיו מתחיל לישון ואילו אני ישן כבר שנים רבות. יש לי וותק. והיה די בסדר עד היום. לא כאב כלום.

– המיטה שלך בחדר הלא נכון – אמרה מתלמדת של פנג שואי. את יכולה אולי להיות יותר ספציפית איפה כדאי לתקוע את המיטה? במטבח? במחסן?

אפפוני שיכורים.

– אתה רוכב המון שנים עם קסדה – אמר מישהו פיכח.

ז-ה נשמע נכון!

– במיוחד, וכמו שאני מכיר אותך, עם כל הנידנודים של הראש כשאתה שר בתוך הקסדה – הוא הוסיף.
גם זה נכון.

ובאמת, כמה כבר יכול גבעול הצוואר להיות אריסטוקראט? כמה כבר יכולות החוליות לעמוד בעומס הטלטולים בדרכים ובכבישים לאורך שנים? ובשטח – בכלל: כל הקפיצות, הנידנודים, הנפילות…
איזה נזק אנחנו גורמים לעצמנו עם כיסוי הראש הזה שאנחנו לא זזים מילימטר בלעדיו? הייתכן שאנחנו דואגים לבריאות הפנטהאוז ובינתיים דופקים את העמודים של הבניין עם המרתף?

– שים קילו וחצי קבוע על הראש וצא אל החיים – המשיך אותו ידיד – ונראה מה יאמר הצוואר שלך אחרי 5 שנים.

לא, תודה.
אולי בכל זאת שווה לשקול שימוש בקסדת חצי?…

בהזדמנות זו כדאי לבדוק איך מדבר הצוואר של האפריקניות שמטעינות כדי מים ומגשי אוכל לעיזים ולגמלים, אלו שהראש שלהם הוא משטח ההטענה האולטימטיבי של המשפחה. במשך שנים.

אולי בגלל זה הן מחזקות אותו בטבעות תמיכה?

שמעתי סיפור מעניין על מישהו שהקפיד להחליף קסדה כל שנתיים, כמו שנאמו כל המומחים שככה צריך. לאחרונה, כשבא להחליף קסדה, לא עלתה עליו מידת המדיום הרגילה לו. מוזר. מה? גדל הראש?

רגעיים הסתבך בשאלות על הבדלי גדלים והמוכר משך מהמדף אחת אחרת. "הבדלים מזעריים בין החברות – הסביר במומחיות נרכשת של זבן – הקסדה הקודמת שלך כבר לא מיוצרת וזאת מחברה אחרת". מילא, זניח. והוא קיבל את ההסבר ושילם והלך, אבל בדרך הביתה נזכר שהישנה, לאחר שימוש יומיומי של שנתיים לא התרופפה לו על הראש כמו קודמותיה…

שו? התרחב הראש?

הגדלתי ראש – התלוצץ עם רופאו. עורב התרופות זרם עם הבדיחה: בוא נבדוק. נטלו מכשיר קליבר בודק קטרים ונכנסו לחישובים מחישובים שונים ומשונים ושקעו בספרי לימוד על נתוני גולגלות של איש המערב המודרני יחסית לגובהו ומשקלו עד שהגיעו למסקנה שהראש אכן הגדיל קוטר, התרחב לו בכמה מילימטרים מהמידה הרצויה.

התפחס.

והסתובב גם הסיפור על הקסדה הדרום-אמריקאית. המדרש סיפר על אחד שתקופה ארוכה התעקש לחבוש קסדה משונה שיוצרה בארגנטינה כי מישהו שרכב שם במרוצי הנשיונל טען שהיא הצילה פדחות רבות מקריסה כיוון שבחומריה משולב מרכיב סופג אנרגיה עילאי, פטנט מקומי של ממציא גאון ידוע בארצו בלבד.

הקסדה הזו היתה נוחה אבל כבדה, והוא חשב שיש מחיר לכל דבר ובלע את זה והיא החזיקה אצלו שנים ובאורח מופלא לא התבלתה ולא דהתה ולא עומם זוהרה, אבל השימוש היומיומי במשקולת הזו בצרוף טלטלות הדרכים המשובשות שבהן חצה את הכפרים (הוא היה סוכן ביטוח למשקים כפריים) גרמו לכך שחוליות צווארו הלכו וקרסו ונתפחסו, וסופו של דבר נראה צווארו קצר עבה ואליפטי כמו צנצנת של שוקולד נוטלה.

לאחרונה הפכתי חוקר קסדות. אני מדשדש בכובד ראש בין מדפים בחנויות ובודק והופך במוצרי עיטוף הקרקפת האלה שמונחים שם. אני מחפש קסדה סגורה שמשקלה פחות מקילו ואין בנמצא.

איפה כל מדעני החלל מנאס"א עם החומרים המרוכבים קבלאר, קורנפלור וסודה קאוסטית או תרכובות אחרות שינפקו לנו קסדה בת חצי קילו בלבד?!

ודי, תפסיקו כבר עם הכסת"ח הזה של הכיתוב: 50g+-. נו מה באמא שלכם, תשקלו מדוייק ותגידו כמה זה באמת כי אם זה פלוס-מינוס 50 זה יכול גם להיות פלוס שבעים או שמונים גרם.

וזה המון.