רבל, אקרופיץ', קונפיטורה ואגו

בתמונה: הונדה CMX 500 רבל

“כזה אני רוצה" אמר מעצב ה-UX בחברתי בהצביעו על הרבל.

“סיבוב לקחת? תיקח!” שאלתי. אבל בשקט כי אני חדש ברבותה כך ששאר האופנוענים בחברתי אמרו את זה בקול רם יותר.

בכלל, המעצב רוכב רק לעבודה וחזרה על מג'סטי וכמעט קנה טילמקס כי היתה הזדמנות מחבר.

בישורת האחרונה לפני הסופ"ש (שזה יום חמישי) המעצב הופיע שזוף ומחוייך.

נו??? (שאלנו כולנו באותה רמת דציבלים)

“ככה", ענה, "אין מיגון רוח ומפריע לי לבחוש ברגלית ההילוכים אבל תשמעו, זה נראה אחלה דבר!"

סבבה? סבבה!

המעצב עזב את הבניין. עשרים דקות לאחר מכן נפגשנו ברמזור ארבע בשורה:

המעצב משמאל (מדבר תוך כדי בדיבורית), אני, קטום smc 690 אקרופיץ', וחארלי קונפיטורה (883 אבל מי סופר?)

“כזה!” צורח המעצב מבעד לדיבורית ולקסדה. “ככה בדיוק נראה הרבל!” כשהוא מצביע על הקונפיטורה.

פה האקרופיץ' באוזן הימנית העלה לי את החלאסטרה! הרמזור התחלף לירוק, ה-smc נעלם באופק עם צמיגי הסליקס ואני דלוק אחריו אדום עייניים. בפניה המתהדקת ימינה של הסירה שוב נפגשנו אני והסליקס. הפעם לא היה אף פח שיפריע.

ואני, עם תיק צד שמכיל לפטופ, עם צמיגי איידנהו שחוקים ועם רעל בעיניים עוקף אותו משמאל ומהדק.

בישורת של סיום הפניה פתחתי כאילו אין מחר, והנובי על ה-smc עקף אותי מימין מבלי לעפעף.

אדם צריך לבחור היטב את האויבים שלו.

ק"מ ספורים לאחר מכן הגענו (כבודי ואני) לעומס המתחיל בגני התערוכה. בעודי מהנדל פסים לבנים וצהובים מגיעה בקול תרועה מישהי על כבד ועוקפת.

ולמה מישהי? כי העזתי להסתכל לה בלבן של הכרעיים של הג'ינס. רוכב לא נראה ככה.

שוב חלאסטרה.

תגידי מי את? מה את? למדת משהו? אני חייב להודות – זאת שזירה.

הבת יונת דואר מהדסת את התנועה כאילו נולדה עם מעטפה בין השיניים.

רגע לפני שאני כורע ברך לאספלט ומציע נישואים לעלמה שנעלמה באופק כי התנועה השתחררה בינתים ואני צריך ביציאה פה – נזקרתי שהחיים יפים בעצם.

פואנטה? אין.