1700 קילומטר ועוד 21 מטר

קרה לכם פעם שקיבלתם הודעה על דבר דואר רשום, הייתם בטוחים שזו בטח החבילה מהדוד איביי, ולבסוף עמדתם בתור בדואר רק כדי לקבל הודעת תשלום קנס מהמשטרה, או דרישת חוב, או התראה לפני עיקול?

ברגע הראשון אתם מוודאים שזה שמכם שמתנוסס על המעטפה, ברגע השני אתם מסננים קללה בחצי התורן. מחוץ לסניף העצבים מתחילים לגאות, ובא לכם בו ברגע, לצאת למסע נקמה שהוא התסריט "בדרך למטה 2". למישהו יש שוט גאן פנוי בארלוזורוב?

אבל אחרי כמה ימים, ואולי כמה לילות, של ירח חיוור, הדם כבר אינו רותח בעורקים והכאב מתחיל להתעמעם. נכון שהם מעצבנים טילים במועצה הזו, ושפקידי הביטוח הלאומי עובדים לאט אם בכלל, ומס הכנסה זה ארגון שיש לו חצי מדינה (החצי השני שייך למשרד הבטחון), אבל ככה זה ותגיד תודה שאתה:

א. חי ונושם.

ב. במדינה שהיא שלך.

עכשו קרה לכם פעם שרכבתם בפעם הרביעית כבר, ראלי של שבעה ימים, 1700 קילומטר, כמעט ללא סיוע, בארץ זרה, ולבסוף המקום השלישי נגזל ממכם באמתלה של מהירות מופרזת לאורך קטע של  21 מטרים ( 63 אמות)?

זה מה שקרה השנה לאלוף הסניורים של ישראל בראלי יוון, אבל הוא, בקור רוח ההולם את את גנרל החורף, רק שינה ליום-יומיים את הסטטוס שלו בפייסבוק ל- depressed, והתחיל לחשוב על הרכיבה הבאה. גם אנחנו חשבנו איך לעזאזל נעצור אותו הפעם. ניסינו הכל, אפילו הצמדנו אותו לאופנוע ישן ששוקל כפול ממנו, והוא עדיין היה מהיר מכולנו, אינעל דינאק.