השור מסתער על ארצברג

תמונות: עמרי גוטמן

בשנת 1492, כשקולומבוס הטעין 3 קראבלות במלחים ספרדיים ויצא לחפש את הודו המערבית, נתגלה באוסטריה הר שבטנו מלאה להתפקע בעפרות ברזל. כמעט 530 שנה לאחר מכן עדיין עבודות הכריה נמשכות במלוא העוז. למרגלות ההר הזה, ארצברג, שנמצא לא רחוק מהעיר גרץ, הוקמה עיירת כורים, אייסנרץ.

לפני 9 שנים האנדורו בארץ היה בחיתוליו, פעוט בן 10, רכבנו כמידת הבנתנו וכמידת הלמידה מפאביו פאסולה. באותו זמן חילחלו למסכי המחשבים אגדות מפחידות בסגנון האחים גרים, מספרות על לוחמת שטח מעולם אחר וחדש, מלוות בתיאורים על חיות נואשות אובדות דרך המחפשות נתיב ומשעול בינות לסלעי מחצבות. הבטנו בסרטונים המועטים ביוטיוב הצעיר והעיניים נקרעו, הנשימה נעתקה והלב העלה פעימות. חיל ורעדה יאחזון.

נסעתי לשם. הדרך לעיירת הכורים אייסנרץ מתגלגלת בעמק ירוק פסטורלי ושליו, עצים נטועים במדרונות שולחים אמירים אל שמיים אפורים, וחוץ מהם הנוף היחיד הוא כפרים קטנים, בתי חווה עתיקים ופרות דשנות בגדרות עץ. גם התנועה הכפרית לא רבה ואתה משתעמם לך שם בתוך האוטו וכמעט נרדם משגרת הצעיפים הירוקים שעוטפים אותך, כשלפתע, ללא אזהרה וצלצול, אתה עובר עיקול בכביש ואת כל האופק חוסם גוש ענק חום-שחור-אפור המורכב מסטריפים מעגליים של טרסות היקפיות. המראה כל כך חריג וכל כך מדהים שאתה חש נקיפה בעורקים ונשאר עם פה פתוח בוהה ומסובך בראש. נדמה לי שאפילו הג'י-פי-אס התחיל פתאום לדבר באידיש.

הארצברג הוא לא חבר, לא ידיד ולא רע. הוא רע ומרושע, והוא מתנפל עליך בלי הכנה מוקדמת עם מלתעות פעורות וניבים חשופים בלי טיפת נימוס בסיסי וגינוני היכרות. ישר לפנים ובכל הכוח.

ב-2006 ואולי היה זה ב-2007, לך תזכור, הצטרף אל פוכי ואלי לרכיבה, נער צעיר, חדש זה מקרוב בא אל הפורומים, ששאל מי רוכב בשבת ואיפה. הוא בא מנתניה ברכיבה על DRZ ואחרי שגמרנו להתאבק בעפר סינגלי מענית ומצר, פנינו לחזור. על השביל הרץ לאורך גדר בסיס המזל"טים בעין שמר, נתקף הצעיר הפעור אמוק ומשך מצערת עד דלא ידע. "היי היי, תרגיע" – צעקנו פוכי ואני בקסדות דקה או פחות לפני שהוא נשתל לתוך בור זדוני. הוא איבד הכרה והאופנוע איבד כמה חלקים. אחרי כמה דקות הוא התיישב ושאל בקול תמה: "איפה אני? מה קרה?"

ככה הכרתי את מוש.

הסשן הבא היה בחורשן. אז הוא כבר היה תחת שרביט המדריך יריב לביא וכל דקה שלישית הוא עצר אותנו בטענה ש"יש כאן איזו עליה שעוד לא בדקתי" והשתגר עליה בחמת גז. מהר מאד הבנו שהוא כבר לא לרמה שלנו וויתרנו עליו. אחר כך לאורך השנים פגשתי אותו פה ושם והוא סיפר לי על עצם זו או אחרת שכרגע נמצאת בגופו בצורת כפיסים לא מקוטלגים והבנתי שהוא ממשיך בסורו ומתעקש להצדיק חדשות לבקרים את הכינוי "השור" שהוצמד לו.

ואז הוא החליט שהוא נוסע לארצברג להתחרות. עשינו הימור קטן בין החברים וקבענו שהוא יגיע לכל המרוחק לצ'ק-פוינט השלישית. הוא מצידו – כמה אופייני – נכנס לשרשרת של הסתבכויות, מה  שמנע ממנו להתאמן, מה שמנע ממנו לרכב, מה שמנע ממנו להגיע לאתגר של החיים שלו כשהוא לפחות מוכן קצת. במקום זה הוא צפה בסרטוני קסדה ולמד מהם מה שלמד, וכמו שהסתבר אחר כך – היה הרבה מאד.

כשלעצמי פיקפקתי אם הוא בכלל גומר את הפרולוג שעיקרו דהרת רצח על שבילי הכורכר המקיפים את ההר. הייתי בטוח שהוא מהיר מאד כמו שהייתי בטוח שהוא יחליק מתישהו ויקרקף לעצמו את התחת על החצץ הבוגדני. צדקתי וטעיתי בו זמנית. הוא אכן נמרח כהלכה ואיבד 15 שניות עד שקם מעפרו וחזר להתאבק, אבל היה מספיק מהיר כדי לסיים במקום ה-419 שהקנה לו את הזכות להצטרף ל-500 הרוכבים שמסננת הפרולוג ניפתה מתוך כ-2,500 מועמדים.

וכך מצא את עצמו מוש "השור" כהן בן ה-34, הישראלי הראשון שממש משתתף במרוץ הארצברג עצמו (היו שם לפניו ישראלים אחרים שניסו אבל לא צלחו את פומפיית הפרולוג). לפניו בשורה 6 היה מוברג צוק סלע. ירון לוגסי לא עבר את הפרולוג. (הוא מפרגן לשניהם מאד).

בבוקרו של יום א', 18.6.17 הוא ניצב בין 50 רוכבים שגדשו את השורה התשיעית מתוך עשר, מתחתיו טרטר בעצבנות מנוע הוסקוורנה 300 סמ"ק דו"פ, וחיכה לקרל קטוך שיוריד את דגל השחמט. עוד רגע והנה הוא כבר מתנפל על ההר.

"להגיע לארצברג זה סוג של הלם תרבות" – אומר מוש. "צפיתי שיהיו שם כל השמות הגדולים ועוד הרבה מוכשרים וראויים, אבל לא שיערתי כמה הרמה גבוהה. ביומיים הראשונים עמדתי והסתכלתי על מה שקורה מסביב ושאלתי את עצמי שוב ושוב: מה לעזאזל עבר לך בראש כשהחלטת להגיע לכאן?"

"ואז אתה על קו הזינוק בתחתית ההר ליד האגם. כדי למנוע "פקקים" כבר בשלבים הראשונים, שחרר קטוך כל שורה נוספת של מזנקים כשנראה היה לו שהקודמים כבר התפנו, ויצא שהוזנקתי 50 דקות אחרי השורה הראשונה. כבר ירד לי רבע מזמן המרוץ, שהוא 4 שעות".

"אתה דחוק שם בין מאות רוכבים, כולם מפמפמים גזים בקדחתנות, כולם מתכוונים להתאבד על הפניה הראשונה של פחית הרד-בול כי אחרת הם תקועים בעליה הראשונה אחרי אחרים ויש לך בראש התפוצצות של אנרגיה מטורפת. החום הפנימי בוער ועולה לראש, העיניים פולטות הבל, המשקף מתמלא באידים, ואתה לא בטוח אם כדאי להוריד יד מהכידון כדי לנגב אותו שמא תפסיד את רגע הורדת הדגל אז אתה נשאר ככה והלב דופק דופק דופק".

*   *   *

הדגל ירד. מוש עף על הפניה הראשונה. אני חושב שהוא היה השני שהגיע אליה. עם המכשולים הראשונים היה לו קל. שמר על קצב גבוה. בין נקודת הביקורת השניה לשלישית הוא נפל. רגלית ההילוכים נשברה ומעתה ועד סוף המרוץ הוא נאלץ להתמודד עם הגיר דרך חתיכת הגדם הקטנה שנשארה ממנה. מה שהיה גרוע יותר זה שכבל הגז נתפס בשרוולו והמנוע נתפס על טורים גבוהים.

"הרמתי את האופנוע ועיניי חשכו. המנוע צרח כמטורף ולא חשבתי שיהיה נכון עכשיו לחפש איך לתקן את הכבל, אז המשכתי ככה. לצ'ק פוינט השלישית הגעתי בעזרת תמרונים מייאשים עם ידית הקלאץ'".

המאמץ לרכב ככה עם התקלה גבה את מחירו. שרירי הידיים נתפסו. ניסה לשחרר אבל היה באטרף על העליה. הוא נדחק שם בין עשרות רוכבים שניסו לצלוח את "הצינור", עלו, נכשלו וירדו. הסל"ד לא היה יציב, פעם עלה פעם ירד, פעם נשאר תקוע. בלתי אפשרי לתכנן ככה עליה זרועת אופנועים שכובים על הצד. שלוש פעמים הוא ניסה, עלה וירד ונגמר.

"הגעתי די קרוב לפסגה בדרך לא דרך. כדי להשתלט על האופנוע הבועט נאלצתי לשבת. ככה לא בונים עליה. הגלגל האחורי טאטא אותי לימין ולשמאל מעודף גז. קרוב לפסגה נפלתי. שכבתי שם על המדרון באפיסת כוחות מוחלטת. מלמעלה זרקו לי חבל וניסיתי להגיע אליו בזחילה. עד שהחזקתי אותו ביד וחיברתי לאופנוע יצאה לי הנשמה תשע פעמים".

איכשהו הוא נגרר-נסחב-נזחל והגיע לשער הרד בול (תמונת ראש העמוד). זז הצידה ושאב אויר לריאות המיוסרות. חיכה לו שם הצלם עמרי גוטמן שבהה בו ברחמים. "אתה לא מבין איך אתה נראה – הוא אמר לו – הפה שלך על הצד והעיניים שלך לא במקום" – היה התיאור הציורי של עמרי. דקות ארוכות עברו עד שאסף את עצמו מחדש. לפני שהמשיך תיקן את כבל הגז הסורר כמידת יכלתו. כששב לתחרות כבר נעקף ע"י מאות רוכבים.

כששבה אליו רוחו והשתחררו השרירים התפוסים, פתח בדהירה מטורפת. "עקפתי המון. אולי 200 רוכבים, אבל עבדתי קשה בשביל זה". כל נקודה בעייתית היתה חסומה ע"י עשרות אופנועים תקועים והוא נאלץ לפתוח לעצמו קוים אחרים ולהמציא נתיבים חדשים.

"כשאתה מחליט לפתוח לעצמך נתיב חדש, ימינה או שמאלה מכל העדר, אתה בהימור כבד. תנאי הפתיחה אומרים אחיזה פחות טובה, מכשולים נסתרים בצמחיה, ואין עזרה של מרשלים מלמעלה. החלטת להיות עצמאי אז אתה מתמודד עם ההשלכות של זה לבד".

באיזור נקודת הביקורת PC6 מצא מדרון זוועתי. כל הטור שהיה עסוק בצליחתו טיפס בנתיב אלכסוני שהפך את התלול לקצת יותר מתון. מוש הביט פעם ופעמיים והבין שאם הוא לא עושה משהו מיוחד, אבל מ-מ-ש מיוחד, פה הוא מסיים את המרוץ. בלתי אפשרי היה להצטרף לשיירה ולקוות לעבור אותם.

הוא הביט למעלה. לא רק שהמדרון היה תלול, אלא שגם נבנתה חומת אבן בתחתיתו לעצור את הסחופת. גבהה היה משהו מפחיד בין 2 ל-3 מטר. בהמשך מעליה היו עוד שתי מדרגות קיר קצת נמוכות יותר. למטה מתחתיה היתה עשביה גבוהה שהקשתה על ההבנה מהיכן לגשת.

בהחלטה של מהמר החליט לפרוץ גם פה נתיב עצמאי. הוא רכב עד הקיר וחזר על עקבותיו שלוש-ארבע פעמים עד שהיה לו משעול ברור. עכשיו לקח אויר, פתח גז ועף על הקיר. מצא את עצמו למעלה. לא עזב את הגז וטיפס גם את השני. אחרי השלישי נפל, אבל מה איכפת? – הוא כבר היה במחצית הדרך למעלה. צוק סלע שהיה תקוע בטור המטפס, הביט בו ולא האמין. "אתה חתיכת חיה אמיתית – הוא אמר לו אחר כך – למדתי ממך המון על חשיבה עצמאית במהלך תחרות".

נקודת ביקורת מס. 9 היתה כמו נתיבי איילון אחר הצהריים. זרועה גוויות בפקק אחד ענק. בילי בולט עלה אותה וירד 4 פעמים עד שעבר הלאה. מוש סיים אותה בפעמיים.

"כשעוברים את נקודה 9 נגמרים הפקקים – אומר מוש – מעכשיו אתה בהרים כמעט לבד". הביט בשעון וראה שנשארו לו כ-20 דקות לגמר התחרות והמקטע שנקרא "המכונה" (MACHINE), עלה קשה ומסולעת, עוד היה לפניו. "לא כל כך נורא כמו שזה נראה – מהרהר לי מוש – עליתי אותו די מהר ודי בקלות. הבעיה היתה שלפניי היה רוכב תקוע וכדי להמשיך הייתי חייב לעזוב את האופנוע ולעזור לו להחלץ קדימה. תוך כדי שאנחנו מושכים את האופנוע שלו אני שומע את המרשל צועק: "חמש דקות!". מה חמש דקות? יש לי עוד 20 דקות לפי השעון?!…"

הגיע למעלה וקיבל חתימה. תם הזמן ונגמר המרוץ.

  *   *   *

"אם אחליט לשוב לארצברג אכין את עצמי אחרת לגמרי. צריך להתאמן על קוי פניה חדים במישור שטוח עם הרבה גז. פשוט הרבה סלאלומים על משטחי כורכר ובלימות מאוחרות לפני פניות. צריך ללמוד לרכב קבוע במהירויות של 100-130 קמ"ש כדי להרגיל את הראש לחשוב מהר ואת המוח לעבד נתוני שטח מהר יותר. זה בהקשר של הפרולוג. לגבי המרוץ עצמו צריך ללמוד לעבוד במוד של חסכון אנרגיה. זה אפשרי רק דרך טריאל. המון אימוני טריאל!"

"והכי טוב להגיע למקום שבועיים קודם ולהצטרף לקבוצות שלומדות את ההר. אולי אפילו לעלות למעלה בדרכי הפרולוג עם אופניים חשמליות וללמוד את כל הנקודות הנכונות בדרך. אם אעשה את כל הדברים הנכונים – אומר מוש – אני מאמין שאני יכול לזנק מהשורה השלישית".

– ואז תגיע ל"קארל דינר"…?!

– נתמודד…

תודות:

• שלומי לוי, יבואן שמני PUTOLINE
• ההתאחדות לספורט מוטורי
• EX-POWER
• "שחר אופנועים" – יבואני צמיגי KENDA ומגפי רכיבה TCX
• אלעד ששון – DIRT-X, יבואן KLIM
• אדי קלדס יבואן FOX, RFX
• מצלמות אקסטרים  CONTOUR
• משקפי שמש ומשקפי אבק SPY
• אופנועית יבואני UNIT
• פרדי ומוסך FRT
• עמרי גוטמן – צלם אקסטרים
• מערכת נזימה
• אשתי היקרה התומכת והמפרגנת