דג לשבת: מונוסייקל

אני מניח שחוסר בשיכוך הולם של מהמורות הדרך היא הסיבה העיקרית למה לא הצליח החד-אופן (monowheel) להתברג לתוך המיינסטרים האופנועני. סך הכל רעיון הכי פשוט שיכול להיות: מנוע מוציא תנועה אל רולרים שמסובבים גלגל היקפי. המערכת הפשוטה הזו מיושמת ונמצאת בכל גיר פלנטרי ובלי להסתבך הרבה אני מהמר שעלויות הייצור של המונוויל קטנות בכדי 50% מעלות אופנוע סטנדרטי.

ישנם הרבה דגמים ואבות טיפוס ליצירות החד גלגליות האלה וחיפוש קל ברשת מציף הרבה סרטונים מרשימים. בתור דוגמא לקחתי את המונוסייקל של קרי מקלין שמונע ע"י מנוע V8, לא פחות! בתור קוריוז (להערכתי) הוא הוסיף מפרש היגוי אחורי שמקבל פקודת היגוי מהכידון.

 

מה שמרתק הוא שקונספט של חד-אופן נהגה כבר בראשית ימי ההיסטוריה האופנועית. כנראה שכיווני המחשבה אז היו בלתי מופרעים והתצורה המינימלית הזו התקבלה כהגיונית. הנה דוגמא משנת 1935.

 

מה עושה שם ההגה ומה תפקידו? – מסתבר שההוגה של הרכב הזה טרח ובנה מנגנון היגוי מסובך ומעניין שהעיקרון שלו הוא הוצאת מרכז הכובד של יחידת הרוכב-מנוע מחוץ למסגרת הגלגל החיצוני, ובעצם כך נוצרת פעולה של היגוי הפוך והכלי פונה לכיוון הנגדי. לפי הנראה בסרטון הוא יכול להסתובב במעגלים אין קץ במעגל שקוטרו כמכסה ביוב ברחוב.

מנגנון מעניין אבל מיותר במקצת כיוון שפעולת ההפניה די לה שתעשה בהטיה בלבד, כמו בדגם אופנועי הילדים שסרטון אילם שלו נשמר מ-1927 (!). תראו כמה פשוט לסמוך על הילד שישמור שיווי משקל עם החד-אופן.

 

היצורים הלכאורה פרימיטיביים הללו נעו מהר מאד עקב המשקל הקטן ומיעוט במקדמי חיכוך וגרר. בשנות העשרים הם כבר טסו במהירות נמדדת של 150 קמ"ש. לא רוצה לדמיין איך הם בלמו את המהירות הזו בחירום…

תמונה שהשתמרה מ-1917: חבורת המפתחים בראשות אלפרד דרלינג מצטלמת נפוחה מגאווה ליד חד האופן שלהם העמוס במנוע רוטורי של מטוס. מבנה מסובך במקצת…

אז מסתבר שזו לא גחמה בודדת אלא תהליך ארוך שנים עם הרבה ממציאים בארצות שונות גם באירופה וגם בארה"ב, וכבר כ-100 שנה מנסים בכל מיני פינות בעולם להתחכם ולתקוף את הקונספט החד-אופני בדרכים שונות ומשונות, והיום גם, וברוח הזמן, משדכים לו מנוע חשמלי. הנה סרטון שסורק את מהלך ההיסטוריה:

 

ולמי שחסרה צורת האופנוע המסורתית בשביל לבלוע את הרעיון  – בבקשה.
ושבת שלום.