לצאת לכבישים אחרי יום הכיפורים

מאת: דותן לובנטל ( דובר Israel Bikers)

כל שנה רבים מאיתנו יושבים בשעות הקשות של יום כיפור וחושבים על השנה שחלפה ועל איך תראה השנה שתבוא.

השנה יצא לי לשבת ולחשוב איך אני כאופנוען ורוכב אוכל לשפר את חיי הכביש שלי בעיקר בשבילי, אבל האמת שהגעתי אליה היא מנת חלקם של כל רוכבי הדו גלגלי בישראל. האמת הזאת אומרת שלא היינו מאה אחוז השנה, זאת אומרת שהיינו יכולים הרבה יותר: הרבה יותר להשתדל, הרבה יותר להבין, והרבה יותר להתחשב. להיות חלק מהפתרון בכביש ולא הבעיה.

הבעיה

כשאני חושב על המציאות בכביש ישר עולה במוחי המחשבה על כל בריוני הכביש שעוקפים ומסכנים אותי, כל הנהגים חסרי המודעות שפתאום נזכרים ברגע האחרון לפנות, כל אותם משתמשי הדרך שלא טורחים בכלל להתחשב ופשוט עוצרים באמצע הנתיב בחניה כפולה ועוד מקרים דומים שאתם בטח מכירים.

אנחנו פוגשים בדרך נהגים טובים וגם פחות, לפעמים הרבה פחות. גם אלו מהנהגים שכן עושים את זה טוב, לפעמים לצערנו פחות עסוקים במה שקורה בכביש וקצת יותר עסוקים בדברים אחרים. התוצאה – נהג שדעתו מוסחת שקשה לו מאוד לראות אותנו מתקרבים כי הוא בקושי מצליח להישאר בנתיב. ועכשיו תחשבו רגע על השילוב הממש גרוע של נהגים פחות טובים שגם מוסחי דעת.

ואז אני חושב קצת על עצמי ועל התגובות שלי ושלכם לאותם נהגים. בדרך כלל זה נגמר באיזה צפירת אזהרה מהצופר שמותקן לי בקטנוע, כמה ברכות לעצמי בקסדה, וממשיך לדרכי, אבל אני מכיר כמה רוכבים שיתעקשו לברך את הנהג/נהגת באופן אישי. המיליטנטיים הקיצונים שבינינו יגדילו גם לעשות… (ראיתם את הסרט עליסה בארץ הפלאות? – !off with his head) והנה הלכה לו המראה. הם כנראה מאמינים שהישראלים מבינים רק דרך הכיס.  גם ככה הוא לא משתמש בה – הם יפטירו.

זאת הדרך שכולנו או לפחות רובנו מתמודד עם התלאות של הדרך.

בקיצור שדה קרב! ככה אנחנו יוצאים כל בוקר/צהריים/ערב – לקרב!

יוצאים וחוזרים עייפים ועצבניים ומדוכאים ורק חושבים איפה אוכל למצוא חתיכת אספלט בלי ה-XXX האלה, קצת ליהנות מהרכיבה.

הפתרון

יש לי חדשות בשבילכם: יש חתיכת אספלט כזאת והיא בדיוק הדרך שלכם לעבודה, לבית לבילוי או למשפחה.

הפתרון שלי לא מחייב אתכם להקדיש זמן או כסף כדי להגיע ליעד בנוחות ובבטחה. כל מה שהוא מחייב אותכם זה לשינוי מחשבתי קל אך מאוד מאוד עמוק. שינוי זה מתחיל בהבנה שכולנו הרוכבים והנהגים נמצאים על אותה סירה ולכולנו מטרה אחת משותפת: להגיע הביתה בשלום ואף אחד לא יוצא בבוקר מהבית כדי לרצוח אופנוענים.

לאחר שזה נאמר אני אתן לכם את החלק הראשון של הרעיון שיעזור לכם והוא: נסו להפסיק להיות עסוקים במטרות שלכם, מה אתם רוצים לעשות ולאן אתם רוצים להגיע, ובמקום זה תחשבו על הנהגים והרוכבים שסביבכם. מה הם רוצים לעשות ואיזה סימנים הם משדרים לנו: חוסר ביטחון, ביטחון מופרז, לאן הגלגלים שלהם פונים איפה הם ממוקמים בנתיב, האם הם מפעילים וינקר? לוקסוס! עכשיו יש לנו מושג מה הם רוצים לעשות.

אם תאטו קצת את הרכיבה ותתנו לעצמכם זמן ללמוד את הנהג שאתם עומדים לעקוף, אולי תספיקו לשים לב האם הוא אותת בפעם הקודמת שפנה או החליף נתיב, האם הוא עצבני על הגז, על הברקס. זה ייתן לכם מושג למה לצפות.

אבל זה רק החלק הראשון של השינוי המחשבתי שצריך לעשות. את החלק השני קצת יותר קשה לעשות אבל קל להסביר. במקום לכעוס, להתעצבן, לקלל, לצעוק, לבעוט ולשבור בואו תנסו משהו אחר:

הבנתם מה הוא רוצה לעשות? – תנו לו.

הוא רוצה לחתוך נתיבים?  – תאטו רק קצת ותאפשרו לו.

רוצה לעקוף אותכם? – פנו לו את הנתיב, שייסע. גם ככה אתם לא מעדיפים נהג עצבני מאחוריכם. תנו לו לנסוע שחררו לרגע את הגז ותחזרו אליו שניה אחר כך.

מישהו בלם לכם מול הפנים? – שחררו! העצבים שלכם לא יעזרו לך ובטח לא לו, פשוט תמשיכו בנסיעה.

רבים מכם יגידו שככה אף אחד לא לומד אבל אתם תהיו מופתעים.

תנו לידיים ולעיניים להיות עסוקים בעצמכם ולא באנשים אחרים. בתוך ראשכם תהיו פתוחים להבין מה הם עושים, תאפשרו להם ותמנעו מלהגיב לזה. הביטו קדימה אל התנועה שלפניכם, מקדו את המבט בהמשך הכביש ועם הראיה המרחבית תבינו מה קורה בטווח הקרוב אליכם. ככה גם תמצאו את דרך המילוט שלכם לכל הפעולות הבלתי-צפויות של הסובבים בכביש.

*   *   *

מה עומד מאחורי הרעיון הזה?

בואו נבין ביחד משהו חשוב: המחשבות המכעיסות על כמעט מותכם לפני רגע לא יועילו לאף אחד והכעס שלכם מוצדק ככל שיהיה רק יאכל אותכם מבפנים. חוץ מזה, למה לכם להישאר עם התחושות הקשות האלו לכל היום כשאתם יכולים לצאת גדולים ורגועים מהסיטואציה ולהרגיש שתרמתם משהו לאנשים סביבכם?

תראו, מטורפים בכביש לא חסרים ולחנך אותם כבר מאוחר מידי, מה שלא עשו ההורים שלהם, בית הספר והמורה לנהיגה גם אנחנו לא נצליח. בואו נכיר בעובדות שזה גם לא התפקיד שלנו. הם פה להישאר וגם אתם פה להישאר וצריך למצוא דרך להפסיק להתנגש תרתי משמע.

אני חושב שחשיבה על האחר באופן מודע וניסיון להבין אותו ולאפשר לו, יהפוך את הרכיבה שלכם להרבה יותר מרגיעה.

ואם חלילה הכל משתבש?

במקרה כזה אין לנו אלא להיות תלויים ולהאמין בשני הפתרונות שתמיד עוזרים: 1. קורסים לרכיבה מתקדמת שמקנים לנו הבנה על המכונה שאנו רוכבים עליה, נקודות החולשה והחוזק שלה, ועל אופן הרכיבה שלנו איתה. 2. לבוש ומיגון טוב שיצמצם את הפגיעה בנו למינימום ויעזור לנו לשרוד עוד יום.

כי זה מה שכולנו באמת רוצים, לשרוד עוד יום ואולי ליהנות קצת בדרך.