ביקור במוזיאון הטכנולוגי בפראג
בניגוד לשאר העולם המערבי, החורף בישראל הוא גן-עדן לרוכבים. אחרי הקיץ החם והלח מאוד, מזג האוויר בחורף הישראלי, שנחשב קיץ בהרבה ארצות צפוניות לנו, בשילוב של מעט ימי גשם יוצר עונה מושלמת לרכיבה. אבל, לפעמים מזדמנת לנו טיסה לאחד היעדים האלו שבאמת יש בהם חורף קר ומושלג, ואז מה עושים?
בארה"ב ובאי הבריטי החורף הוא עונת התערוכות, אם לא רוכבים אז לפחות אפשר קצת לשזוף עיניים בדגמים חדשים או ישנים, תלוי בתערוכה. כך היה בשיקגו כאשר כל פברואר הלכנו לתערוכת האופנועים השנתית. במידה ואין תערוכה כלשהי באותו זמן אזי יש מוזיאונים. כן, כן, שוחרי תרבות שכמוכם, מוזיאונים דו-גלגליים.
בסוף נובמבר טסתי לסופ"ש בפראג. כהרגלי בקודש כבר לפני הטיסה חיפשתי מידע על אטרקציות דו-גלגליות ובהמלצת חבר הגעתי למוזיאון הטכנולוגי של פראג. המוזיאון נמצא כקילומטר וחצי ממרכז העיר העתיקה של פראג מצדו השני של הנהר בבניין שמזכיר את העידן הסובייטי אך כמו שנאמר בפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא בתוכו". ובאמת בפנים, מגלים עולם ומלואו. למוזיאון יש ארבע קומות ומחולק לאגפים המוקדשים לתחבורה, תולדות הצילום (מומלץ מאוד), עיצוב תעשייתי, אדריכלות ואסטרונומיה. כמובן שמיד ניגשתי לאגף התחבורה שנמצא בקומת הקרקע ישר אחרי המודיעין בכניסה.
אגף התחבורה הוא אולם אחד גדול כאשר במרכזו מספר מכוניות ומטוסים והאופנועים נמצאים לאורך הקירות. ומה אומר לכם? יש שם אוסף אופנועים גדול ומכובד, הרוב תוצרת צ'כית אבל יש גם אקזמפלרים תוצרת חוץ שהיוו נקודות ציון בהתפתחות האופנוע או בשוק הצ'כי. מסתבר שגם בצ'כיה בתחילת המאה העשרים קמו הרבה יצרנים אופנועים קטנים כבר משנת 1900 והלאה. אחד הדברים המאוד מעניינים כאשר מסתכלים על האופנועים הראשונים הללו זה מבנה מערכת ההנעה, כיצד השרשרת מהגיר מניעה את רצועת ההנעה שנמצאת בצד שמאל בעוד הפדלים ושרשרת האופניים שנמצאת בצד ימין נשארים עצמאיים, כך שהאופנוע הוא דו-שימושי בעצם. אופניים ואופנוע, אבולוציה במיטבה.
מעבר על האופנועים המסודרים באופן כרונולוגי מסביר גם כיצד נולדה חברת ג'אווה בתחילת שנות השלושים (זו עם האופנועים המעשנים עליהם אנחנו הזקנים למדנו לרכב) וכיצד השתלטה על השוק עם ייצורם של דו"פים קטני נפח זולים על מנת לתת מענה תחבורתי זול בעידן השפל הכלכלי הגדול שפקד את העולם באותה תקופה.
שני אופנועים מעניינים היו הג'אווה 673 וה-860CZ, שניהם אופנועים שפותחו עבור מירוצי הגרנד-פרי בסוף שנות ה-60 תחילת ה-70. הג'אווה הוא אופנוע גרנד-פרי דו"פ שנבנה בנפח 350 כדי להתחרות בקטגוריה הזו (להזכירכם זו רצה עד 1982). שימו לב מהתמונות למנוע הדו"פ מקורר המים ולסידור המעניין של הקרבורטורים בצדי האופנוע, שניים בכל צד. ה-CZ לעומתו היה אופנוע ארבע פעימות בנפח 418 סמ"ק שפותח לקטגוריית ה-500 סמ"ק שנשלטה אז על ידי MV אגוסטה. כאן תצורת המנוע מזכירה מאוד את מנוע הדוקאטי, ארבעה צילינדרים בתצורת L כאשר הזווית בין זוגות הצילינדרים היא 90 מעלות.
זהו… אז אם אתם נותנים קפיצה קטנה לפראג, אני ממליץ לכם בין לבין לתת קפיצה קטנה למוזיאון הטכנולוגי שם, אני מבטיח לכם שלא תתאכזבו.
תפסת מרובה וזה.
הרבה הרבה יותר מדי תמונות כשכל תמונה בפני עצמה מספרת לך סיפור שלם על ג'ארה של בירה.
למשל באחת התמונות ראיתי צירוף אותיות אשר נראה לי קצת יותר מסתמי כמו RR
אז חיפשתי " ג'אווה דוק " במנוע החיפוש האהוב עליי (רמז – זה לא בינג) והבנזונה אשכרה מתווכח איתי ומביא לי תמונות של שן עקורה. ואני כותב את המחרוזת באנגלית ללא כחל ושרק, כן? ככה חמש דקות! הברווז הזה עוד יגמור אצלי בצלחת.
קיצר הקומפוזרים הצ'כים הלחינו בין היתר גם יצירה בשם jawa dohc עם שסתומים בעלי משמעות קצת יותר מסתם RR
וזה היה רק סיפור של תמונה אחת, כן?
לנוגע בהערה העוקצנית על זיקנה.
לא זו בלבד שאת אחת ממדרגות הרישיון שלי טיפסתי על ג'אווה של יענקל'ה הצפוד הצרוד מחולון (הוא היה צרוד מסיגריות. העשן של הג'אוות היה סיגרים קובנים בשבילו) אלא גם רכשתי אחת 640 ואיתה ביליתי את שנות העשרים שלי.
יודעי דבר (קרי – זקני תל הביב) יודעים לספר גם על חצאי ג'אוות שהסתובבו פה ושם בין כדורי הפלאפל של בצלאל – ה cz 175
העליה האופורטוניסטית של שנות התשעים הביאה גם דברים טובים, לא רק הומלסים שיכורים.