מדוע הארלי לעולם לא ייפול מהרגלית (V)

לכם אולי זה לא קרה, אבל לאחרים – כן: מניעים את האופנוע, לובשים כפפות / נזכרים ששכחנו את המשקפיים בבית / הולכים לפתוח את השער של החצר / עוד אלמנטים של נטישה… חוזרים והאופנוע שוכב על הארץ מתבוסס בבושתו: נפל מהרגלית. כמו כן – חניה ברחוב מדרוני, מכה קטנה מאחור מנהג גרוע שמתמרן חניה, מישהו שרצה לצלם את הילד (הנמרץ מידי) על אופנוע – והאנכי הפך לאופקי – למגינת הלב הרבה.

אופנוע ההארלי דוידסון' שהוא כבד ורוטט, לא הותיר למתכנניו פתח לכשל ודאי בעניין זה, וכבר באחד מן השלבים המוקדמים הם בנו רגלית מאובטחת שפעולתה מתבצעת בשני מישורים: קדימה-אחורה ולמטה-למעלה. (לב.מ.וו יש פיתוח חיצוני אפטרמרקט בעניין זה).

לשם ההשוואה, הנה תרשים רגלית של הארלי ליד אחת של סוזוקי:

בעוד שרגלית הסוזוקי (הצבעונית משמאל) נעה על ציר אחד במישור אורכי, או שהיא למעלה או שהיא למטה, הרי שרגלית ההארלי יושבת בתוך תושבת שמעניקה לה גם אפשרות תנועה אורכית, קדימה ואחורה. בראש הרגלית נוספה "אצבע" שתכנס לתוך מגרעת ברגע שמשקל האופנוע יעיק עליה. כשהאופנוע ייתישר, הקפיץ ימשוך אותה החוצה מהמגרעת. לאחר קיפול הרגלית לקראת מצב נסיעה, ישמור הקפיץ את הרגלית במקום. לקפיץ הזה ישנן, איפוא שתי משימות לבצע.

התרשים שלמעלה של מכלול הרגלית מיושן במקצת. בדגמים הקודמים היתה אצבע האבטחה פריקה ומחייבת תחזוקה. לאחר מכן כבר שכללו בהארלי דוידסון את הרעיון, והמכלול הפך למתקן אחיד. בכל דגם הרעיון מיושם קצת אחרת, אבל העיקרון זהה: האופנוע מאובטח בחניה ואפשר להשאיר אותו מונע ונוטה על הצד ללא חשש, גם במדרון.