אולי יש לך הראל – אבל אין לך ביטוח (2)

(הערה: הכותרת היא משחק מילים גרידא על פרסומת ידועה ואין במאמר הבא התייחסות לחברה זו בהכרח).

אחרי הכתבה הזו קיבלתי כמה תגובות בפרטי בסגנון "מה אתה מדבר… עוד לא שמעת ולא ראית כלום". אחת מהן אני מביא פה, בעילום שם כמובן.

"המקרה שלי דומה מאד. גם אני נפגעתי בנפילה עצמית ודפקתי את הרגל. לאחר הטיפולים, ההוצאות, החזרה לתקינות, ההבנה כמה נזק נגרם לעתיד וקביעת אחוזי נכות – הגשתי תביעה. אציין שאני רוכב כ-35 שנה ומעולם לא עליתי על האופנוע בלי, לפחות, ביטוח חובה.

גם אני הופתעתי ממאמציה הכבירים של חברת הביטוח להתנער מכל מחוייבות ואחריות. כל השנים ששילמתי בלי לצייץ ועובדת היותי נהג (רוכב) נורמטיבי נטול תביעות, לא הועמדו כלל בטור הזכות שהעמדתי לי בעיני עצמי. השיקול הקר והמנוכר ונטול המצפון של חברת הביטוח היה "בואו נראה איך יוצאים מזה עם נזק מינימאלי". הם הציעו סכום ראשוני מגוחך להחריד שכמובן נדחה על הסף על ידי. נכנסנו למערכה משפטית ארוכת שנים כשכל הזמן מלווה אותי תחושת חוסר צדק חזקה. כמו ילד תמים חשבתי תמיד במושגים של "פייר פליי": אני משלם כמה שמבקשים בלי ויכוח (ומי שואל אותי בכלל?…) וביום פקודה מקבל חזרה. אז התבדיתי, כמו רבים אחרים.

היה לי ברור שתהיה פשרה אבל לא צפיתי מהלך התנערות המוחלט בסגנון "מי אתה בכלל ומה פתאום אתה ממציא ומנפח פה פציעות מעבר לפרופורציות". מבחינת חוש הצדק הבסיסי זה נורא-נורא מאכזב, אני חייב לומר. לא כולנו רמאים ונוכלים בהגדרה.

אבל חכו, זה עוד לא הכל. תשמעו מה בא עכשיו.

לפני כמה שנים התמודדתי עם מחלה לא נעימה שנגדיר אותה כסרטן קטן באיברים חיצוניים. עברתי טיפולים סדרתיים והמחלה הודברה. כמובן שתמיד קיים החשש שזה עוד עלול לשוב, אבל בינתיים הרופא שלי אופטימי.

חברת הביטוח שקיבלה את התיק הרפואי שלי לעיון, דרשה להביא אונקולוג כעד מומחה. הם רצו ממנו – תקשיבו טוב –  שייתן חוות דעת מקצועית מה תוחלת החיים שלי. האם הסרטן עשוי לחזור מתישהו ואם כן – כמה שנים לדעתו עוד נשארו לי לחיות!

ואתם שואלים למה, אז ההסבר הוא שבתום המשפט, אם חברת הביטוח מפסידה וחייבת לשלם, החלק היחסי של אבדן כושר השתכרות חל על הזמן מסיום המשפט ועד לפנסיה. אז לחברת הביטוח כדאי מצד אחד למשוך את המשפט כמה שניתן, ומצד שני לבדוק כמה שנים אפשר להוריד ממה שנשאר לי עד הפנסיה. כלומר, אם אמות כמה שנים קודם הם הרוויחו את התשלום.

ולכן הם ביקשו עד מומחה שיעריך כמה שנים נשארו לי. אולי ברחמי האל אתפגר קצת קודם והם יחסכו עלי, ואם כן, אז כדאי לשכנע את בית המשפט הנכבד כבר עכשיו שיחוס עליהם ויקצוב להם סכום פחות לתשלום על סמך הערכתו של הרופא.

אין גבול לציניות.

ואנ שואל אתכם: אם לא היה חוק ביטוח חובה וכל אחד היה בוחר לעצמו אצל מי וכמה הוא בוחר להשקיע בביטוח של עצמו, הייתם ממשיכים לעשות עסקים עם עם חברה כזו?!

ואל תחפשו מוסר השכל ומסקנות מעשיות. אין. רק תדעו שביום פקודה – איש איש לנפשו ולגורלו. ללא רחמים".