איזה BMW לארוז לכם?

"אף אחד בחיים לא יאמין לך ש-BMW לא משלמים לך" – לואט לי ינוקא כשאני מספר לו שקבעתי לי סיבוב עם ה-RT הבווארי. אז הנה, לא משלמים. הסיבה שאני רוכב הרבה יחסית על האופנועים שלהם היא פשוטה: הם אופנועים מעולים, אני אוהב אותם, ופה זה לא אתר למבחן אופנועים אז אני רוכב על מה שאני אוהב ובא לי עליו.

אבל האמת היא שהיתה עוד סיבה. לאחר רכיבה על הבאגר משושה הצילינדרים, רציתי לחוש את אותו (סוג של) אופנוע, אבל הפעם עם שני הצילינדרים. סוג של השוואה בין שני אופנועי התיור הגדולים של BMW, אבל עם המנועים השונים כל כך באופיים. הפעם האחרונה שרכבתי על בוקסר של BMW היתה בשנת 2003. לפני 15 שנה. כך שהזיכרונות לא היו רעננים כל כך.

הפעם הייתי לחוץ על מסלול נסיעה מתוכנן. לא עוד שוטטות בכבישים המוכרים לי. כמה טלפונים למיצמיצון שלי (לכם הוא מוכר בשם דניאל פטרי, או "מיצו") שנותן לי כמה אופציות, ואני מחליט לבקר בדרך בה לא ביקרתי מעולם. למרות יום ה"שבת קודש", אני מפנה קודם לטיול את הכידון מזרחה והולך לבקר את ההורים שלי בהר המנוחות. כבר בנסיעה בכביש מספר 1 אני נהנה לגמרי מהאופנוע, ולאחר הביקור אצל ההורים ממשיך לכיוון ארץ המרדפים.

ארץ המרדפים מציעה לרוכב את כביש אלון (על שם יגאל אלון שהגה את הכביש כחלק ממתווה ביטחון בבקעת הירדן בשנות ה-70). הדרך עצמה יפהפיה, ובשלב מסוים ליד מעלה אפרים, אני מוציא מהצידנית הגדולה (!) שהכנסתי לארגז הצד (!) את הבירה הראשונה לאותו יום ביחד עם סנדוויץ'. האופנוע נראה מצוין על השביל ובינות לסלעים, ואני מצלם אותו מעט. בדרך לבקעה אני פוגש עוד שלושה RT שנוסעים מולי. מי היה מאמין.

אז בואו ונאמר את זה כך: לו אני הייתי בקהל הרוכשים, והייתי צריך לבחור בין שני המנועים האלה, הייתי שם את הכסף ללא היסוס על הבוקסר. ויותר מסיבה אחת לדבר.

הסיבה הראשונה היא תחושת ההחמצה מהפוטנציאל הבלתי ממומש של המנוע המשושה. המנוע עצמו מעולה, ואני מבין את הצורך של הבווארים להציג אלטרנטיבה בעלת ששה צילינדרים לכנף המוזהבת מבית הונדה, אבל אז אתה גם מצפה ליותר. ליותר כח מתפרץ, ליותר עוצמה. למשהו שונה. ה-SIX הגרמני הוא מנוע חלק מאד, איכותי עד כדי כמעט מושלמות – אם מנוע כלשהו יכול להיות מושלם, אבל יחסי ההעברה והאופי שהקנו לו לא מצליחים להביא לידי ביטוי את יתרונות השישיה. אני בטוח שאת אותם הנתונים היו מצליחים הבווארים להוציא גם ממנוע 4. הם יודעים לעשות את זה.

אז לחילופין – מקווה שאתם קוראים את הדברים מהנדסים אריים יקרים:

ת-ש-ל-ב-ו. אתם הרי יודעים לייצר בוקסרים מושלמים. החלטתם ללכת על SIX? אז למה לא בוקסר? כדי לא להיות כמו הונדה? עזבו שטויות. ואז היה יוצא לכם המנוע החלק ביותר אי פעם, ועדיין עם ששה צילינדרים ובתצורה המזוהה ביותר אתכם.

הסיבה השניה היא הבוקסר. בעצם גם השלישית, אבל לפני כן, רגע של היסטוריה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נאסר על גרמניה המובסת לייצר מטוסים כחלק מהסכמי ורסאי. BMW – שהיתה אז בעיקר יצרנית מנועים למטוסים (שימו לב ללוגו הוותיק של BMW המדמה פרופלור מסתובב של מטוס), חיפשה את דרכה ואיך לנצל את הידע שלה לכיוון הקרקע. למשימה נשכר מהנדס גרמני בשם מקס פריץ, שלקח את מנוע הטווין בשורה שייצרו BMW למטוסים, "הפריד" בין הצילינדרים כך שכל אחד מהם הושכב בזוית של 180 מעלות לרעהו, והביא לעולם בשנת 1932 את מנוע הבוקסר האלמותי של הבווארים על אופנוע שהפך מאז כבר לאגדה של ממש: ה-R32.

מאז התווה המנוע הזה את הדרך של האריים כמעט ללא שינוי או סטיה מהדרך. אמנם פה ושם היו "התפלקויות" כמו מנוע טווין בשורה, סינגל (שיוצר בכלל על ידי אפריליה), וכמובן ה-FOUR המדהים מהדור החדש של אופנועי הכביש והספורט של החברה, וכן… גם ה-SIX.

ובדיוק המנוע הזה מותקן על ה-RT שלנו, וכאן אנחנו מגיעים לסיבה השניה והשלישית.

הבוקסר הזה  כ-ל כ-ך טוב. הוא מעביר את הכח חלק, אין שום מחסור מורגש בכח לעומת הסיקס, ושתי הבוכנות הענקיות גורמות לך להרגיש שאתה על מנוע חזק יותר מכפי שהוא באמת. בדיוק התחושה ההפוכה מהמנוע משושה הבוכנות. אם שם ישנה חלקות מושלמת של מכונת תפירה, כאן יש חלקות כמעט מושלמת של אופנוע אמיתי ( – לטעמי, אופנוע צריך קצת ויברציות, קצת פעימות כח, קצת רעידות. תנו להרגיש שאני על אופנוע ולא סבתא סורגת), ועם פעימות בס גבריות ששולחות את הישבן שלך ושל הפילפילון קדימה בהחלטיות ששולחת חיוך לפניו של הרוכב בר המזל.  ואם במנוע המשושה ציפיתי ליותר כח ועוצמה כמתבקש ממנוע עם פוטנציאל הספק מטורף, אבל הרגשתי שהגבילו אותו – בעיקר על ידי יחסי העברה שהיו יכולים להיות ארוכים יותר, הרי שכאן הכל מרגיש מאד מאד נכון. מדויק. מהוקצע, ויש מספיק כח. גם מבחינת המומנט בסל"ד נמוך, והן מבחינת ההספק שמספיק בהחלט לסוג הזה של אופנוע.

יאללה, חפרנו…

גם כאן ובדיוק כמו באחיו הכמעט תאום, התנהגות הכביש היא ללא דופי. קל לשחק עם האופנוע בכל מצב למרות משקלו הרב, החל מנסיעה סופר איטית בתוך העיר, וכלה במשחקים מפותלים. אמנם אם תקחו אותו לפניות של 40 קמ"ש של דרך תגלו שהוא יכול לתת תת היגוי קטן שמרחיב את קו הפניה, אבל זה לגמרי נסלח מבחינתי וקטן לעומת הפלא הזה של לקחת אופנוע ששוקל מאות קילוגרמים עם רוכב ומורכב/ת, ושעדיין אפשר לשחק אתו משל היה קטנוע.

קצת אחרי מעלה אפרים אני נתקל במחזה מרהיב. נוף צפוני ונוף דרומי שפשוט מתנגשים ביניהם. מעולם לא שיערתי שישנו פשוט גבול של נוף. שממש קיימת נקודה ספציפית בה נעצר הנוף המדברי של ים המלח והערבה, ובמטר שאחריו מתחיל הנוף הצפוני על האדמה השחורה שלו ואבני הבזלת. נפלאה את ארץ ישראל. אני מסיים את דרך אלון על פיתוליה וכבישיה הישרים לאורך שלושת הכבישים המרכיבים אותה, ומפנה את הכידון לבקעה אל שלל צבעים של צהוב וחרדל באיזור ים המלח, ושלל צבעים אדומים חומים צהובים וירוקים בבקעה עצמה. אופוריה. וכאילו שלא די בכל הטוב הזה והאופנוע הזה שמתנהג נהדר, מזג האוויר משתף גם הוא פעולה, ולמרות שחם רק מעט, פתאום קריר לי בצוואר כשהמורכבת המושלמת בכל זאת מרטיבה לי מעט את הצוואר מאחור.

ויש לה את כל האופציה לעשות ברכיבה מה שבא לה. על אופנוע המבחן הותקנו שלוש מזוודות. שתי מזוודות צד ומזוודה אחת עליונה, שמשמשת גם ככרית לכורסא ה"מושלמת" של הרוכבת מאחור – כך על פי החברה שעברה למושב אצלי לאורך כ-150 ק"מ מהמושב האחורי של בן הזוג שלה. גם כאן כמובן מותקנים כל האביזרים האפשריים שיודעים לייצר BMW לאופנועי התיור שלהם, מערכת שמע סופר איכותית, ידיות ומושבים מתחממים, מפות הצתה וכולי, אבל הכי הכי אהבתי את השימשה המתכווננת שעולה גבוה גבוה, ומנטרלת מרעשי רוח גם את הרוכב, וגם את המורכבת – וכאן ברשותכם נרחיב עוד כמה מילים כדי להסביר את מה שבדר כלל לא כותבים עליו וזה דווקא רעשי הרוח מאחור.

דבר נפוץ הוא ששימשה גבוהה באופנוע יוצרת מערבולות רוח מעצבנות המכות את הרוכב מאחור בגוף ובקסדה. אני מניח שלקח ל-BMW לא מעט שעות במנהרות הרוח השונות עד שהגיעו לכיוונון אירו-דינמי מדויק, אשר איפשר גם להסיט את הרוח כולה מהרוכב, וגם לקחת את המקום בו נוצרת מערבות הרוח אל הנקודה האחורית והרחוקה ביותר בזנב האופנוע, כך שהרוכב לא מוטרד כלל מהרוח המגיעה מאחור. ועל זה אני מוריד בפניהם את הכובע. הביקורת היחידה שיש לי היא על המושב הקדמי שמחליק את ישבן הרוכב מעט קדימה, אולם גם לאחר 450 הקילומטרים שגמעתי כמעט ללא הפסקה, קמתי וישבני הגרום רענן.

שנסכם?

אז איזה מנוע הייתי רוצה שיארזו ל-י על בווארי התיור שלי?! אם התשובה עוד לא ברורה לכם, לכו להיבדק.