צייר לי אופנוע

"העתידנים האיטלקיים" (פוטוריסטים) היתה קבוצת אמנים שניתבו משיכה לטכנולוגיה, כח, רעש, תנועה ואלימות לתוך יצירות שהתגבשו לכלל ביטוי יחידני באמנות, בעצם ללא חיקוי עד היום. ההגדרה פוטוריסט מתייחסת לראיית העתיד שלהם בעקבות הטכנולוגיה המתפתחת. הם התעסקו כמעט עם כל סוגי הטכנולוגיה ובאגף הרכב כמובן שגם עם מכוניות, רכבות ומטוסים, כאשר האופנוע מייצג עבורם אידאל של אהבה למהירות ורעש. כך הם ראוהו וכך ציירוהו.

באופן לא מקרי נוסד הזרם האמנותי הזה ע"י פיליפו מרינטי באותו רגע בשנת 1909 כשגלגל את הרכב שלו לתוך תעלת ביוב על מנת להמנע מלפגוע בשני רוכבי אופניים. כשיצא מהבוץ והטינופת ועמד שוב על רגליו, מיד החל מוחו לפתח אידיאולוגיה על כלי העתיד והשפעתם על החברה. כך זה התחיל. אמנם כלי הרכב היו אז בראשיתם אבל המוח האמנותי נסק מעל מכשולי צורה וזמן ודהר אל עתיד ועולם בו נמחקו מרחקים והעולם כולו נמצא בהישג יד.

הזרם הפוטוריסטי לא היה עדין בלשון המעטה, וחבריו חיפשו דרכים להעמיד מראת מציאות אנרגטית חדשה גם אם זה יתבטא בגסות ובבוטות, והוא מצא לו נתיבים רבים באמנות, בשירה, בכתיבה, בפיסול וציור, ויצר הדהוד מתמשך שהשפיע על אמנויות אחרות. חלק מהביטוי האמנותי הציג עולם של תוהו ובוהו שטלטל את המתבונן. השלב הבא המתבקש היה כשהאנרגיות  האלימות יתמזגו עם הפוליטיקה שבין שתי מלחמות העולם ומרינטי הקים מפלגה (שכמובן נקראה 'הפוטוריסטית') שהאידיאל שלה היה קרוב לפאשיזם שעלה לשלטון באיטליה. ואמנם, סופן של שתי המפלגות היה מיזוג, איחוד, ושיתוף פעולה פוליטי שלא האריך ימים עקב לחצם של הנאצים ששנאו אמנות מודרנית.

חוץ מהביטוי הפוטוריסטי זכה האופנוע להתעלמות מקפת באמנות, ולנו נשארו רק הציורים של הזרם הזה שהדימויים שלו למכונה האופנועית והתנהלותה במרחב הם פרשנות עזה, מרתקת ומעוררת השראה לאובייקט האופנועי כפי שלא הוטבע מעולם על גבי בד הציור.

מריו סירוני – "האדם החדש" (1918)

איוו פאנאג'י – "קנטאור" (1931)

פורטונאטו דפרו – "אופנוע העתיד" (1914) דמיון כלשהו לבטמוביל של בטמן?…

מריו גואידו דל מורו – "אופנוען" (1927)

אוגו ג'יאנאטאסיו – "אופנוען" (1923)

פורטונאטו דפרו – "אופנוען יצוק בתוך מהירות" (1923)

ג'רארדו דוטורי – "אופנוען" (1924)

פורטונאטו דפרו – קולאז' תעשייתי מתוך תערוכה

איוו פאנאג'י – "אופנוען" (1937)

רוברטו מארצ'לו באלדאסארי – "אופנוען עירוני מהיר" (1916)

מריו סירוני – "אופנוען" (1924)

פורטונאטו דפרו – שער מגזין "אולימפיאוניקה" (1927)