איך אני רוכב? – התקשר…

הבלגן החל בחודש מאי. הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) הגישה מסקנותיה והמלצותיה בנוגע לשינויים החייבים לדעתם להתחולל בענף הדו גלגלי כנובע מהדו"ח הזה. במשרד התחבורה קבעו ישיבה ראשונה לעבור על הסעיפים ולקבוע מה רלבנטי יותר ומה פחות, מה חשוב ומה אופרטיבי. הישיבה התנהלה בעצלתיים ולמען האמת היתה די מנומנמת עד שפתאום בצבץ מהמים הרוגעים שירטון וספינת הדיון עלתה עליו ונתקעה.

זה קרה כשראש הרלב"ד הקריא את הפסקה שכותרתה "שמירה על כשירות". היא כוללת 3 סעיפים והנה הם:

שמירה על כשירות:

1) חיוב קורס ריענון כתנאי לחידוש רישיון, במודל זהה לזה של רכב פרטי.

2) קורס נהיגה מתקדמת (החל מ-150 סמ"ק ומעלה) – מתן תמריצים לרוכבים לבצע קורס רכיבה מתקדמת בתמורה להנחה בביטוח וקידום הנושא מול חברות הביטוח.

3) קצין בטיחות – חיוב העסקת קצין בטיחות בתעבורה בחברות המחזיקות ציי דו גלגלי (בהתאם לתיקון המוצע לתקנות התעבורה הנמצא בדיוני ועדת הכלכלה).

הראשון ברור ועבר רגוע. ההשוואה לרכב פרטי היתה מתבקשת מאליה. הלאה. יו"ר הוועדה הקריא את הסעיף השני, וחברי הוועדה הנכבדת הנהנו בהסכמה. סביר מאד. "יתנו – יקבלו" הוא אבן דרך וחוק יסוד במממשלות ישראל. יעשו קורס רכיבה מתקדמת – יקבלו הנחה בביטוח. נציג חברות הביטוח שישב גם הוא שם השחיז מאכלת במחשכים וקפץ מן המארב.

"נניח ונקבל את ההנחה שמי שעובר קורס רכיבה מתקדמת נעשה רוכב יותר טוב, מה שלגמרי לא בטוח, אבל נניח. אני רוצה כאן להעלות שאלה נגדית: האם לא מן הראוי שנכניס למשוואה גם מדדים הפוכים? כלומר – איך אנחנו מאתרים רוכבים המועדים להיות מעורבים בתאונות ומנטרלים אותם מבעוד מועד או מרתיעים אותם ע"י הכבדת מחיר הביטוח? ואני אחדד: האם לא מן הראוי – כמשקל נגד לבונוס לנהג טוב – שננסה לאתר מראש עברייני תנועה פוטנציאליים וננסה להרחיק אותם מהכביש?"

החבורה המנומנמת הקדישה לטיעון הרף מחשבה קצרצר. המממ, על פניו נשמע נכון. זה מול זה ומשקל נגד מול בעד. רק איך בדיוק? יואיל כבודו לפרט קצת ולסבר אוזן.

"אני אומר – התחמם הביטוחאי שקיבל תשומת לב וכל העיניים עליו – שצריך ליצור כלי עבודה שיעזור לנו לעקוב אחרי תנועת כלי רכב דו גלגליים בתנועה. נסמן את אותם שדווחו כעבריינים מועדים ונפעיל נגדם סנקציות. העזרים הטכניים כבר קיימים והביצוע יכול להיות פשוט מאד: הדרכים והצמתים מרוצפים במצלמות, גם במכוניות רבות מותקנות מצלמות העוקבות אחר התנועה סביב, יש את הארגון הזה החדש שנקרא "שומרי הדרך" שמחפש עברייני בכביש, ויש את שוטרי התנועה. סביר לגמרי להניח שאם כל אלה ידווחו על מספרי רכב של אופנועים וקטנועים שעוברים עברות תנועה נוכל לייצר בקלות טבלת ניקוד מרשיעה לעבריינים פוטנציאליים ולפעול נגדם. לא מסובך בכלל".

נשמע הגיוני. ראשים התנוענעו בהנהון. יש על מה לדבר. יד התרוממה ומישהו ביקש את רשות הדיבור. זה היה נציג התחבורה של ערי המרכז גוש דן.

"אני חושב שיש לכלול ולכרוך את סעיפים 2 ו-3 יחד וליצור מנגנון הרתעה יעיל. אנחנו בערים הגדולות בגוש דן – ואני בטוח שגם נציגי אגפי התחבורה מחיפה והקריות וירושלים יסכימו איתי – סובלים נוראות ממכת השליחים. אני מתכוון לקטנועים הקטנים האלו של חברות השליחויות שמתרוצצים על מדרכות, מעברי חציה, מעברים להולכי רגל ואפילו נגד כיווני התנועה ובאין כניסה ורומסים בגלגל גס כל חוק. כל משרד שליחויות צריך לפעול תחת קצין בטיחות ולקבל דיווחי תנועה מהולכי רגל ונהגים, בדיוק כמו ברכבי חברה שנושאים עליהם שלט: "איך הנהיגה שלי? – התקשר…" או: "איך אני נוהג? – התקשר…"

היתה הקשבה. כולם הפכו את הדבר בראשם. הוא שאב ביטחון מן השתיקה והמשיך. "לדעתי צריך אפילו להקים מוקד במשרד התחבורה שיקבל דיווחי תנועה על דו גלגלי מכל הארץ ויקליד את הנתונים למחשב ובתוך שנה כבר תיווצר דאטה מכובדת שתשמש בסיס לחלוקת רוכבי דו גלגלי לטובים ולרעים".

נציג משרד התחבורה התגרד באוזן. "בקיצור, אתם אומרים, שכל כלי רכב דו גלגלי יישא עליו מדבקה בולטת עם מספר טלפון והאזרחים יתקשרו אלינו כל היממה? זה נשמע לי מסובך מידי ואני בכלל לא בטוח אם יש לנו את המשאבים וכח האדם לזה".

נציג ועדת הרשויות במועדון האופנועים הישראלי נזעק ממקומו. "חברים, השתגעתם? אתם הרי הופכים את כל העם למלשינים, זה לא ברור לכם? הרי על כל אופנוע שיחליף נתיב בפקק על כביש החוף מיד יתקבלו 700 טלפונים נזעמים בסגנון "אופנוע מספר XXX מזגזג בצורה מטורפת. תורידו את המניאק מהכביש!" הרי מי שלא רוכב לא מבין בכלל שנתיב התקדמות של אופנוע בתנועה חייב להיות שונה לגמרי ממכונית. מי בכלל מהנהגים מבין שחיפוש נתיב בטוח בתנועה הוא מאבני היסוד של תורת האופנוענות אם אתה רוצה להגיע הביתה שלם ובריא? מה נראה לכם שאתם עושים?!"

הנוכחים הביטו בו ברחמים. היה צפוי שנציג הדפקטים יתנגד. "הרי לא תכחיש שצריך לעשות מ-ש-ה-ו, נכון? הרי תסכים שהמצב מחייב עשיה, שחייב לבוא שינוי, שהמציאות מחייבת יד קשה, נכון או לא?!"

פרץ ויכוח. היתה המולה. היו"ר ראה שהשעון מסמן סיום והודיע שלהיום זה מספיק וישיבה נוספת תכונס בקרוב, וכולם הכניסו את ניירות העמדה לתיקים והלכו למזנון. לימור המזכירה אמרה שיש היום סלמון ברוטב שמנת והיא לא בטוחה שנשארו עוד הרבה מנות וממש חבל להפסיד.

ואתם בטוחים שכל זה לא קרה (מה שנכון) שאני מתבדח (לא!) וזה לא יתרחש.

הו, התמימות.