דג לשבת: גולדווינג קפה-רייסר

אין עוד אף מותג, סוג, נישה ופלח שוק אופנועני שקידש את הנהנתנות על 2 גלגלים כמו הגולדווינג. באנשים שיוצרים את המכונה המיוחדת הזו כנראה קיים תיעוב עמוק למי שסוגד לסגפנות דו גלגלית רזה, שרירית ומינימליסטית. הכלי שהם בונים משפרים מחזקים ומשביחים מזה 40 שנה ויותר מתקיים על בסיס אמונה עיקשת שמה שאתה והפרטנר/ית שלך באמת צריכים בצאתכם אל הדרך הם כורסאות נוחות, מוזיקה טובה, מנוע חזק, שקט ורוגע. יש אנשים טובים בעולם והם חושבים מחשבות חסד שיעשו צדקה עם האופנוען הקשיש כשייאלץ להערך ליום פקודה בו יישא מבט אל מגדלי גיל זהב בהם ירכוש לו דירונת ויסכין עם הקביעה שמעתה ואילך אחרי הצהריים והערבים יהיו מוקדשים למשחק ברידג', צפיה ביונית לוי תוך לגימת ליקר אפרסק 24% לפני השינה, או האזנה למאובן כלשהו שנואם הרצאה בנוגע לחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל. אנשים טובים אלה במפעלי הונדה מכינים לו אופציה מכובדת וקצת מרוממת יותר: הגולדווינג.

סבא גולדווינג, בן 43 ו-1,000 סמ"ק

קצת מפתיע אולי אבל ראשיתו של הגולדי לא לימדה על אחריתו. ב-1974 כשהקרבורטורים שלו נשפו את טיפות הדלק הראשונות שלהם, היה האופנוע די חשוף. כלומר, לא היו לו מזוודות צד, פיירינג, מגן רוח, מיתקנים לכוסות קפה או רמקולי ענק. מה שכן היה לו הוא מנוע בוקסר 4 צילינדרים, מרכז כובד נמוך מאד, וקירור מים – לראשונה באופנוע 4 פעימות שהגיע מיפן. למרות זאת בעיתונות של אותם הימים הוא זכה להגדרה המפוקפקת: "העדפת הג'נטלמן", ביטוי קצת משונה שמתאים יותר לאיזה סיגר קובני או וויסקי ביישון כפול וכיוצא בהם. ג'נטלמן? מה לג'נטלמנים ולאופנועים?!…

וזו כנראה בכלל לא היתה הכוונה המקורית של מתכנניו. כשייצא הגולדווינג דגם GL מעריסת הולדתו והגיע למערב על 1,000 סמ"קיו, היה משום מה ברור לכולם שהוא בא עם תשובה הולמת למכונת המהירות השלטת באותם ימים, הקאוואסאקי Z1. המהפך בתפיסה של הונדה החל רק ב-1980 כאשר לשוק החלו לזלוף חלקי אפטרמרקט כמו מגיני רוח ופיירינגים. רק אז חשבו בהונדה שגם הם יכולים ואם כבר – אז בהכי גדול שאפשר, והם עלו על אוטוסטרדת האיבזור עם מזוודות צד, פיירינג מלא, ומערכת סטריאו אופציונאלית.

ובין לילה ובין יום הפך הגולדווינג לאביו מולידה של קטגוריית הטורינג.

אותו אדון בשינוי כובעון

קרייג רודסמית' בעל סדנת אופנועי רודסמית' בגרייסלייק אילינוי, ארה"ב, הוא אומן מתכת אשר מתחת ידיו נחלצות ומשתחררות יצירות מקוריות להפליא. לדוגמא: שילוב בין הארלי דוידסון לדוקאטי. את הגולדווינג GL1000 הוא קיבל מלקוח שהכניס אותו אליו לשיפוצים ואיבד עניין. בהתחלה חשב קרייג שהוא ישתמש באופנוע פשוט כרכב שרות בסדנה. "לא מעריכים אותם מספיק – הוא אומר – למעשה הם אמינים מאד, ישנם חלפים בשפע, וממש ממש לא חסר להם כוח", וחשב שיעשה קצת קוסמטיקה לטנק הדלק והמושב.

אבל אז הוא התחיל להסחף. הוא עבר על כל השלדה פריט לפריט. הכידון קיבל צללית נמוכה, צמד שעונים התחבא תחת פיירינג קטן שנמשך מהפנס הראשי אחורה, הוא קיצץ במושב ובכנף האחורית, הכין כיסויי מתכת לחישוקים המקוריים שמגיעים בצורת כוכב, קדח את הדיסקים של המעצורים ומילא אותם בחורי איוורור, הוסיף מלפנים פנס ראשי בעיצוב אישי, הכין תאורה אחורית מלדים מינימליים, החליף את תיבת מסנן האויר (לכאורה מיכל הדלק) ועיצב מחדש את מערכת הפליטה. לסיום בנה תחת המושב מיכל דלק עם עינית ביקורת שקופה. שימו לב לכיתוב המקסים ליד העינית: "כאן אתה רוכב (חץ למעלה) וכאן אתה הולך (חץ למטה)". המושב נעטף בעור כחול.

התוצאה הפתיעה אפילו אותו. "כמו לרכב על קטר קטן – הוא מציין – זריז יותר ממה שחשבתי שיהיה". הוא קרא לו "כנף ה-איקס". הלוק החדש באמת מהמם: נקי, זורם ונראה טבעי לחלוטין. בעידן שכל רסטורטור שלישי מכין לעצמו קפה רייסר על  בסיס אחד מעדר ה-CB-ים, לראות את הגולדווינג קפה-רייסר של רודסמית' זה באמת מראה מרענן.

"באמת שלא התכוונתי – הוא מצטנע לשמע השבחים מכל עבר – התפלק לי. לא התכוונתי לשום דבר גרנדיוזי כשהתחלתי. סתם הגשמתי איזו קפריזה שרצה לי בראש".

מקסים.