דג לשבת: רוקון. ציון: עובר (V)

אתם רשאים לגחך או אפילו לצחוק על יצור השטח הדו גלגלי הזה וחלק מכם בטח לא יראו בו בכלל אופנוע אלא תרכובת מיכלולים שנועדה לייצר עבירות שטח מעולה, אבל שתדעו שהאופנוע האמריקאי תוצרת רוקון מיוצר ברציפות במשך 60 שנה וכל מי שקונה אותו לא מוכר. פשוט כך, נדיר למצוא כלים משומשים באיביי או בלוחות מכירה אחרים.

חיות האנדורו שבינינו יראו בו לא יותר מצב איטי. המנוע שלו מייצר 7 כ"ס ומהירותו הסופית שואפת למשהו בין 50 ל-70 קמ"ש במקסימום. אכן זחילה, אבל יש בו קטע מגניב: הוא בלתי עציר. עובר בכל מקום, בכל מצב, בכל סוג קרקע. עבירות מוחלטת.

הדבר החמוד הזה הומצא ב-1958 בקליפורניה ע"י צ'ארלי פן (FEHN) שקרא לו טרייל-מייקר (מייצר אחיזה – בתרגום חופשי) וצ'יק-צ'ק החליף ידיים לחברת 'נדרקאט' שם קלטו מיד את הפוטנציאל העסקי של הכלי. הם החליפו לו את השם ל'טרייל-ברייקר', ומההתחלה צפו לו עתיד גדול והתרכזו בשיכנוע פונקציונרים בצבא ארה"ב שיש להם בשבילם פתרון טוב לג'ונגלים ולבוץ. אחד שהבין יותר טוב מהם מה צריך לעשות עם הכלי הזה היה הסוכן אוריה לרסן שהקים חברת שיווק בשם 'רוקון' והתחיל להעיף כלים לכל עבר, בעיקר לחקלאים במערב. לא נדרש לו זמן רב, רק שנים בודדות, עד שהשתלט על זכויות הבעלות והיום הוא ממשיך לייצר את האופנוע הזה מרוצ'סטר, ניו המפשייר.

איך זה עובד? – הכי פשוט שרק אפשר לדמיין: מנוע קטן (שנים רבות הוא היה 2 פעימות ואח"כ עברו ל-4 פע') בעל 3 אפשוריות הנעה: משיכת חבל, סטרטר חשמלי, או רגלית התנעה (בדגמים המוקדמים במקום הסטרטר), המצמד – צנטריפוגלי, העברת כוח בעזרת רצועה לתיבת הילוכים בת 3 מצבים (איטי, יותר איטי, הכי איטי…) וממנה יוצאת התנועה למפצל לשניים: גלגל שיניים עם שרשרת מורידים כוח לגלגל האחורי כנהוג וכמקובל בכל אופנוע, ויציאת שניה שמניעה קרדן (מוט ארוך) דרך צינור השלדה ותחת מיכל הדלק ומתחברת לתיבת העברה שמיקומה מעל לגלגל הקדמי, ממנה יורדת שרשרת בעזרת גלגלי שיניים (11-42). על מנת שיהיה לאופנוע גם היגוי, יש מחבר כדורי בקצה הקרדן בכניסה לתיבת ההעברה.

כלומר, אתם מניעים וברגע שתתנו קצת גז יתחילו 2 הגלגלים להסתובב. אין קלאץ', אין העברות הילוכים, אין חיבורי הידראוליקה, ואין שאלטרים, סולונואידים, או פיקודים חשמליים אחרים. הכל ברזלים. הכי פשוט שאפשר.

את החבילה הזו הם מוכרים בכמה דגמים ששמותיהם הם טרייל-ברייקר, סקאוט, דגם הציידים, דגם הטרקטור ועוד איזה שם או שניים אבל ההבדלים ביניהם הם באיבזור בלבד. לזה יש מקום לתקוע שוטגאן לצד הרוכב, לשני יש סבלי-מתכת מקדימה ומאחור, לשלישי יש מושב כפול ולרביעי כסא בודד בסגנון רטרו, אבל תאמינו לי שהכל אותו דבר. מתחת לצבעים ולאביזרים קיימת אותה מכונה בסיסית ומוצקה.

על תיבות העברת הכח ממוקמים גם אביזרי הבלימה: דיסק וקאליפר. כלומר, הם ממוקמים למעלה בשלדה ורחוקים מלבוא במגע עם מים ובוץ. הגלגלים חפים ונקיים ממיכלולים. אבל לא לגמרי, תראו איזה רעיון מגניב: כל חישוק בנוי כמיכל אטום ובו נפח איכסון של 10 ליטר! תשתמש בזה למים או לדלק, ואם אתה משתמש בזה לדלק – יש לך סה"כ כ-30 ליטר שמייצרים מרחקי תנועה עצומים בלי לדאוג לתדלוק. מצד שני, אם מיכלי הגלגל האלו ריקים מנוזלים, הם יכולים לתפקד כמיכלי ציפה, מה שימנע מהרוקון לטבוע (ראו תמונת ראש עמוד).

מאחור אין מתלה לגלגל אלא לכסא. הגלגל האחורי בכלל מחובר לשלדה ולא תלוי על זרועות שנעות אנכית על ציר כמו בכל אופנוע. היות והטרטורון הקטן הזה נוסע לאט מאד, לא מצאו לנכון לתלות את הגלגל האחורי על מזלג, והטוסיק של הרוכב משתכך מזעזועי הדרך על בולם עם קפיץ וזה כנראה מספיק. מלפנים היה שנים רבות מבנה ריג'יד ללא שיכוך כלשהו עד שבשנת 2008 הכניסו לשימוש מתלה קדמי שמשתלב עם ההנעה הקדמית והשרשרת ושמו – 'אוטוגרב'.

ב-1971 עשו במפעל כמה נסיונות לבדוק כיוונים חדשים, ועל בסיס הפלטפורמה הישנה בנו דגם עם הינע אחורי בלבד. על בסיס הדגם הזה אפילו יצאו מהשגרה לגמרי והרכיבו אופנוע שטח אוטומטי, אבל תוך 10 שנים הם הבינו שכוחם במסורתם ואילו בחדשנות ונסיונות חיקוי יש הרבה אחרים שיותר טובים מהם, השאירו את הנסיונות במוזיאונים וחזרו לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב לעשות.

הרוקון במספרים:

מחיר בארה"ב לדגם הכי נפוץ – הטרייל-ברייקר – כ- 7.5 אלף דולר, הסקאוט קצת פחות והריינג'ר קצת יותר / אורך – 2 מטר / גובה מושב – 80 ס"מ / רוחב – 75 ס"מ / משקל – 100 ק"ג / קיבולת מיכל דלק – 10 ליטר / קיבולת נוספת דלק בגלגלים – 10 ליטר בכל גלגל / מרווח גחון – 35 ס"מ / גלגלי בלון טיובלס מידה: 8x12x25

 

אתר הבית