מתלה ושמו: "קישור מוביל" (LEADING LINK)

פורסם ב- 08/11/2018 על ידי מוטי "ינוקא" גלברט בטכני // 0 תגובות

המאמר מבוסס על כתבה מהאתר האמריקאי: MOTOCROSS ACTION

נדמה כי מאז ומעולם היה עימנו בסגמנט השטח המתלה הקדמי בעל זוג הטלסקופים ולא ידענו באופנועי האנדורו והמוטוקרוס מתלים אחרים מעולם. אבל פעם היה מזלג קדמי אחר שבתמורות הזמן נשתכח מהלב מהר מאד, ואני מדבר על מתלה מסוג "קישור-מוביל" שהיה בשימוש באופנועי השטח עד תחילת שנות ה-90. המתלה הזה, שהוא זול במהותו מהטלסקופ, משמש עד היום באופנועים קטני נפח והמוניים שנפוצים במזרח הרחוק.

הוא היה מוצלח לזמנו. רוכבי מוטוקרוס מן העבר מהללים אותו, טוענים שהיה מעולה, עשה את העבודה, ואפילו היו לו יתרונות שחסרים במתלי הטלסקופים למרות ההתקדמות הרבה שעבר מדע ספיגת ושיכוך הזעזועים. איך הוא עבד בניגוד לטלסקופ?

הרעיון הפשוט במבנה שלו הוא ניתוק הכידון מפעולת שיכוך הזעזועים. בעוד שטלסקופ מחובר למעלה למשולשי הכידון ולמטה ישירות לציר הגלגל וכל ספיגת הזעזועים משודרת בוויברציות כאלו או אחרות לאורך ציר המתלה ואל ידי הרוכב האוחזות בכידון, הרי שבמתלה מסוג קישור-מוביל יוצא ממרכז הגלגל מוט מקשר שממנו נמשך החיבור למעלה אל הכידון, ואילו הקפיץ המשכך עם הבולם בתוכו, נע על ציר משני משלו. ספיגת הזעזועים נמשכת אחורה בציר האורך במקום למעלה, ומתקבלת תנועה רכה בכיוון קדימה-אחורה. הנה כך:

למבנה הזה היו שתי גרסאות: גרסה אחת בה הזרוע המקשרת הולכת אחורה והיא נקראת "קישור-מוביל" והשניה בה הזרוע המקשרת הולכת קדימה והיא נקראת "קישור-עוקב". פעולתן די דומות ודי זהות בתוצאה.

היתרון במבנה שלהם היה בשלושה פרמטרים: האחד – ספיגת הזעזועים הקטנים לאורך המסלול כתוצאה מבמפים קטנים, אבנים ובורות, היתה מצויינת ומורגשת בצורה מינורית בידיים שאוחזות בכידון. השני – האופנוע היה פחות מופרע מהטלטלות שעברו על הגלגל הקדמי והיה שומר על קו התקדמות מדויק יותר מאשר עם טלסקופ של אותם ימים שכושר השיכוך שלו לא היה מעולה כמו היום. השלישי – למתלה היה מהלך שקיעה ארוך יותר מאשר לטלסקופ וממילא יכולת ספיגת זעזועים רחבה יותר.

המתלים שאינם כבר עימנו היום באגף השטח: קישור-מוביל וקישור-עוקב

רוג'ר דקוסטר, רוכב מפעל לשעבר של חברת סוזוקי באליפויות המוטוקרוס העולמיות, היה חסיד נלהב של מזלגות מסוג זה מתוצרת "ריבי קוואדרילטרל". ב-1980, כשעזב את סוזוקי ועבר להונדה, שכנע אותם לקנות את הזכויות של המתלה ממפעל ריבי ולהמשיך לבנות אותו, לשפר אותו ולהשתמש בו למרות, ואולי בגלל, שהטלסקופים בשנים אלו עוד לא היו משוכללים מספיק.

ולנטינו ריבי מתקין מתלה מתוצרתו על הסוזוקי של רוג'ר דקוסטר

דקוסטר לא היה המאמין האדוק היחיד. במהלך הסיקטיז והסבנטיז כיכב המזלג הזה (שכונה גם "מזלג ארל") באופנועים רבים והציג תוצאות מצויינות לזמנים ההם. בניגוד למצופה – הם היו קלים. למרות המבנה הלכאורה מסורבל והרושם כי מתלה זה הוא כבד, הרי שמזלגות מסוג זה היו קלים יותר מבולמים טלסקופים. אם היה להם פגם כלשהו, היתה זו התכונה בדגמים המוקדמים, שתחת בלימה אגרסיבית היה המזלג מתקשח ומתרומם. בעיה זו נפתרה עם המצאת המעצור הצף.

ב.מ.וו מאד אהבו את המתלה הזה והוא מופיע ברוב אופנועי המפעל שיוצרו עד סוף שנות ה-60

להתקין אותו לא היה מסובך. היה להם שוק נסחר היטב וגם אופנועים שהגיעו במקור עם מתלה אחר, אפשר היה להמיר אותו ולקנות קיטים להרכבה מיצרני אפטרמרקט ידועים כמו "סוונקו" או "וואן טק". ריץ' טרוואלדסון שהיה גם הוא רוכב מפעל בסוזוקי, עבר בסיום קריירת המרוצים שלו להרכבת מיתלים עבור אופנועי המוטוקרוס של סוזוקי בשנות ה-70-80. כרוכב ראלים מדברי לשעבר הוא היה חסיד גדול של מזלגות אלו והאמין שהמזלג הזה עדיין יכול להתאים מצוין לאופנועים מודרנים. המזלגות שבנה נחשבו טובים מאד, היו זולים, והצטיינו במשקל קל.

בתחילת שנות ה-90 פיתח הממציא הורסט לייטנר מזלג שהיה שילוב בין הדגם של ריבי לזה של ארל. הוא תכנן שהמזלג הזה יהיה המזלג הרישמי של דגמי המוטוקרוס של מפעל ATK דגמי ATK406 / ATK604. גרי ג'ונס, ארבע פעמים אלוף קטגוריית ה-250 סמ"ק, נבחר להיות רוכב הניסוי של המפעל האמריקאי, אבל אז עזב לייטנר את מפעלו ומכר אותו וההמצאה טיפסה על מדף גבוה ושם נשארה מונחת למעצבה.

ידוע גם על נסיון של מפעל מסוים לשילוב של מזלג קישור-מוביל עם מתלה טלסקופי כשהרעיון הוא חלוקת עבודה בה כל אחד מהם מטפל בתחום בו הוא מצטיין: הקישור-מוביל בתיקולים הקטנים והטלסקופ בקפיצות הגבוהות. איכשהו זה לא צלח את שלב הניסוי ולא יצא מעבר למסלול הניסויים.

אחד מהנסיונות של הונדה לפתח את מתלי "ריבי", מורכב על אופנוע 125 סמ"ק דו צילינדרי (RC125). התוצאה יצאה יקרה מידי ומסובכת מידי ונגנזה

ולסיום, זוכרים את דקוסטר והונדה שרכשו את הזכויות מריבי על המתלה שלו?

האמת שהונדה עוד ניסתה לעשות משהו עם זה ופיתחה מספר דגמים אקזוטים מעוצבי CNC בעלי משקל קל במיוחד, אך חזרה בה, החליטה כי העולם לא בשל לקראת רעיונות רדיקליים כאלו, וגנזה את הפרוייקט. בשלב זה כבר היו כולם תמימי דעים שעבר זמנו. משנות ה-70 נהה העולם אחר הדבר הגדול הבא, ההמצאה החדשה, ומזלגות הקישור פתאום נראו מיושנים ומסורבלים ליד הדוגמן החדש הרזה והחטוב – הטלסקופ התמיר.