שנה בצל הנבלה

'הנבלה', כך כינו אותו חבריי, ואם היה לכך בדל של צידוק זה רק מפני שלפעמים, כאשר הייתי משחיז את מנועו למעלה מן הרצוי, הוא היה פולט עננת עשן מצחינה, כמו שיהוק, וחוזר לתקינותו. בניגוד למוניטין שיצאו לו הוא לא העלה רקב ושמר רוב הזמן על פאסון של אופנוע חדש, וגם אם מעת לעת נדרש לטיפולי אנטי אייג'ינג, הוי-סטרום 650 ואני רכבנו יחד שנה תמימה, פעם אני על גבו ופעם הוא על גבי.

רכשתי אותו ביום חורף תל אביבי ב-17,000 שקלים, אחרי דין ודברים קצר עם הבעלים הקודמים, ושיחת נפש דלשמטע בסניף הדואר דמיקולו. בשונה מרכישת אופנוע חדש שיש בה חדווה ועזוז, כאן נרשמה חוויה מפוקפקת, וזה בהחלט השתקף גם בתוצר המוגמר. גמור וידוע כי הוי-סטרום 650 רחוק מלשמש כמוצג אסתטי, אבל התכשיט שעמד לפני היה קשה לעיכול מהבחינה החזותית וההחלטה לאהוב אותו נוכח מצבו הייתה אקט רוחני רם מעלה, שעשוי לזכות גם את הנבזי שבאדם בחיי נצח בעולם הבא.

סמוך למחזיק הטלפון המאולתר מצאתי לתדהמתי המוחלטת שקע מצת חלוד, ולמרות שלא ניכרה בו טביעת יד של עמק הסיליקון, שמחתי על הימצאותו והטלפון נעור לחיים. הפתעה נעימה והאחרונה לאותו יום.

כשיצאתי סוף-סוף לדרכי, גיליתי כי האופנוע שרכשתי שונה מאופנועים אחרים וכנראה נדיר בדרכו, כמו מוטנט או לא עלינו, אדם שיוצא מן השורה. למשל, מצאתי כי נכון יותר להתקין את המצמד בצד ימין ולא בצד שמאל, כמקובל. כל עוד שאתה משתייך לגזע שכותב ביד ימין ומשתמש בה כברירת מחדל, סיכוייך לתפעל את המצמד ביד החלשה אפסיים. ומאחר שהאקזמפלר שרכשתי לא הגיע עם קוויק-שיפטר, עצרתי מיד בצד הדרך כדי לבנות סרגל מאמצים, שיאפשר לי לרכוב על האופנוע, אם לא היום, לפחות בהמשך. לבסוף נמצאה לי מנה גדושה סטרואידים אנאבוליים, והדבר אפשר לי, באופן זמני, לסחוט את המצמד עד חצי המהלך ולקוות לטוב. בצמתים המרומזרים ביקשתי מהעוברים והשבים דחיפה, וגיליתי שכל ישראל ערבים.

כשעברתי בדרך השלום קיללתי נמרצות את מנוע הדיזל של משאית ישנה שנתקעה לפני. זה היה נורא. החלקיקים של העשן הסמיך חלחלו לכל חלקה טובה, אפילו לתוך קסדתי, ונרשם חשש כבד לתקינותה של מערכת נשימתי, הנוטה מטבעה להשתנק ולהתעטש גם כשזה מיותר. בפינת הרחובות דרך השלום יגאל אלון הבנתי שהמקור לזיהום הסביבתי הכבד הוא, למעשה, אני, או ליתר דיוק: כלי התחבורה המזדקן המצוי בין רגלי. אוי לבושה. עם מפלגת הירוקים גמרתי. מעתה ואילך אפעל להשבת המנוע הדו-פעימתי ואנסח עצומה נגד תקנות יורו 5.

כשהגעתי סוף-סוף לדרך המהירה הבנתי שהשד לא נורא, כמאמר השיר הידוע "יש לנוע, לנוע… וקורה שהדרך מתמשכת, בנאדם". המילים היפות של שמוליק קראוס הזכירו לי את התרפיה המדיטטיבית של גורו הסקס 'אושו' ומיד זיהיתי בוי-סטרום המעשן פוטנציאל להארה. נזכרתי באותה דיסציפלינה שמדברת על חשיבות החוויה של הכאן והעכשיו, ועד כמה צריך להיאחז בהם בכל הזדמנות. כבודהיסט לעת מצוא הסקתי לנוחותי, כי חלקיקי העשן שנפלטים מאחורה אינם רלוונטיים לכאן ולעכשיו המתרחש זה עתה על לוח המחוונים, וכך, עודי משנן את המנטרה שנתן לי המהרישי יוגי יבדל לחיים ארוכים, הישרתי מבט לעבר האופק וסחטתי חזק את המצערת. אולם, במהירות שייצר האופנוע האופק לא התקדם לעברי בקצב מסחרר, ושמחתי שוב על ההזדמנות שניתנה לי לנוע לאט בעולם מהיר.

Pimp My Ride

היהפוך הנמר את חברבורותיו? התהפוך הצפרדע לעקרב? המשורר הרומאי אובידיוס לימד אותנו שדברים יכולים לגלגל את צורתם, ואף שלא הבנתי מילה ממה שכתב בחיבורו הנודע 'מטמורפוזות', הרעיון הבסיסי של שינוי צורה מחוור לי. במילים אחרות, כדי שאוכל לצאת את ביתי עם הוי-סטרום מבלי לעשות לעצמי פדיחות נדרשה התערבותם של האלים.

האל שנחלץ לעזרתי, אינטרנטוס, המליץ על חגיגת קניות פרועה באחד מהיכליו. ביום בו הוזמנו לוי-סטרום חלקים וחלפים נרשמו עליות שערים בנאסד"ק והמניה של eBay רשמה את שיא כל הזמנים. בולמוס הקניות כלל כיסוי מושב חדש, פילטרים, מצתים, דיסקי בלם קדמיים, סט מלא של רפידות בלם, כידון חליפי, גריפים חדשים, רגליות רוכב, שרשרת וגלגלי שיניים, צמיגים, מצבר, כבל מצמד, סט טבעות אטימה לבולם הקדמי. הבולם שופץ ועבר צביעה, ועל הדרך חלקים נוספים מורקו ונצבעו. האופנוע עבר ניקיון יסודי עם כימיקלים שקילפו ממנו קילוגרמים ספורים של שומן והמיסו את המדרכה תחתיו, וכדי שאשתכנע סופית שהגולם הפך לפרפר הצבתי אותו על ג'ק מרוצים בפוזה של פאדוק.

הוי-סטרום המחודש היה שלם העולה על סך חלקיו, אופנוע קסם, נעים לרכיבה, בעל פעולת מנוע קטיפתית המגלגלת את הרוכב על גלי מומנט עדינים. הוא התגלה כבן לוויה מושלם לצליחת פקקים, טיפוס מדרכות, גיחות לתוך שבילים, רכיבה בעיר ומחוצה לה, ואם כל זאת לא מספיק, הוי-סטרום הקטן התגלה כחובב כבישים מפותלים, בעל היגוי מדויק ויציבות כיוונית מצוינת. בכביש אלקוש על צמיגים חדשים הוא פגש גששים. היו ימים שמצאתי את עצמי משפשף את עיני פעם ועוד פעם ושואל: הייתכן שהוא כל כך טוב? ובכל כך מעט כסף?

ויש גם חסרונות: לא מומלץ לדחוק את מחט הסל"ד לאזור שמעל 8000 אם אין ברשותכם אסדת קידוח פרטית או קירבה כלשהי למשפחת מלוכה סעודית. החל מ-8000 סל"ד ואילך מנוע הוי-סטרום מגדיל ראש, הופך באופן עצמאי למנוע שתי פעימות ומתחיל למהול שמן בבנזין על דעת עצמו. על ענן העשן הנלווה לתופעה דנו, כאמור, בפרק הקודם. העננה המבחילה שרדה איכשהו את המטמורפוזה, אבל למדתי לשלוט בה, וכל אימת שהייתי משגיח על מחט הסל"ד שלא תיכנס לאזור האסור, צריכת השמן נותרה נמוכה.

חרף גילו המופלג בשלב מסוים הוי-סטרום נעשה (כמעט) יפה תואר, עד כי משתמשי הדרך היו סחים לי בצמתים: "חדשה? הוצאת אותה עכשיו מהחברה?" למשמע השאלה המגוחכת נהגתי לסחוט את המצערת בהילוך סרק כדי לגרום למנוע לשחרר את העננה, כאמור. לא רק שהאקט הגדיל את הגרוטסקה ושיווה לכל המעמד איכות תיאטרלית, אלא שהוא קלע את הנהג השואל למבוכה מצחיקה, שהפכה את שאלתו הארצית לעיון מטאפיסי על זמן, מרחב ומה שביניהם. בקצרה, הוא לא הבין אם ההווה נכון לזמן ששאל את שאלתו הוא 1991 או 2019, ממש כמו בסרט Inception, ומספרים על בחור אומלל בוואדי עארה שעד עכשיו תפוס שם.

הוי-סטרום 650 ואני עשינו יחד כ-30,000 קילומטרים במהלך השנה החולפת. הוא היה לכלי תחבורה, שהפך את כורח הניוד היומיומי להנאה צרופה. האופנוע לימד אותי שיעור בצניעות, את משמעות העיקרון 'פחות זה יותר', שנהגה אי-אז בשנת 1930 בבית הספר ה'באוהאוס', ומדבר על פשטות, זרימה, מינימליזם, זיקוק. הסוזוקי זיקק את צרכי למינימום ההכרחי הנדרש למקסימום הנאה, והוא הזכיר לי לא רק אופנועי עבר משובחים כמו ה-DR600 והסופר טנרה 750, אלא עד כמה רופפת ההלימה בין הערך הפיננסי ובין ערך השימוש כאשר עסקינן באופנועים.