מעלים חרס בחרז

עשר הקפות לסיום המרוץ. מארק מרקז שולף פעם נוספת את מרפקיו, מפליק את האופנוע באגרסיביות אופיינית, ארבע ימניות מתהדקות ושמאלית חדה. שיא מסלול נשבר בחרז. הקהל הספרדי משולהב, ואני –

אני על הספה, בדרך לשינה ערבה. נים ולא נים, פקחתי עיניים לקראת ההקפה התשיעית כדי לגלות ששותפי לצפייה במרוצים, בני בן ה-11 יהונתן, נמצא במצב צבירה דומה: "אבא, תעיר אותי כשיש עקיפה" הוא אומר בציניות. וכדי להרגיש שנון הוא מוסיף: "שיעור תנ"ך יותר מעניין מזה". והוא צודק, מאז החל המרוץ ספרתי בדוחק 3 עקיפות.

בשלב הזה, פחות או יותר, הדרמה במרוץ נבנתה בעיקר סביב התקלה המכאנית של הטירון, מנצח מקצה הדירוג, פאביו קווארטרארו. רוכב הימהה הצרפתי מקובצת Petronas SRT שמר על קצב חוד החנית לצד אלכס רינס, ודווקא כאשר הפודיום נראה באופק, תקלה בגיר גדעה את החגיגה בעודה באיבה. "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך" הפטיר בעצב הפרשן, כאשר קווארטרארו שב לפיטס בעיניים דומעות. חברו לקבוצה, פרנקו מורבידלי, שפתח שני מהגריד, לא הצליח לשמור על קצב מהיר ונהדף לאחור.

לקראת ההקפות האחרונות התפתח בין דובי וויניאליס קרב עקיפות סתמי שהקשר בינו ובין המושג 'ענקים' מקרי בהחלט. הדוקאטי שעט, יש לו כוח, הימהה הרעים מנועו, והשניים שעממו למוות את הצופים והצופות. ובשעה שהמאבק על המקום השלישי והרביעי פועל ככדור שינה, בחזית המרוץ, בתפקיד פורסט גאמפ, מרקז מנהל מרוץ מול עצמו, כאשר הוא בודק מעת לעת אם היום זה אתמול, ושמא המרוץ החל כבר או שהעסק עדיין בשלבי מקצה הדירוג.

מציל במעט את כבודה של ההצגה הוא אלכס רינס המוכשר, העקבי, המשיב ליצרן היפני הקטן סוזוקי את עטרתו, ולעזאזל כמה שהג'יקסר הזה נראה טוב. עם זמני הקפה מרשימים, המאפשרים לו לקראת סוף המרוץ להתקרב קמעה למרקז, רינס מסיים במקום השני ומפגין שמחת ניצחון אותנטית שאינה דומה להצגות המלאכותיות של הרוכבים הספרדים מאז עידן חורחה לורנדזו. האחרון, כזכור לקוראים, קפץ לפני שנים ספורות לבריכת בוץ רדיואקטיבית ונחלץ מטביעה בעור שיניו, כי האמין שכך הטלוויזיה תנציח טוב יותר את ניצחונו.

אירוע ה-Moto-GP הוא לפני הכל אירוע טלוויזיוני יוקרתי ויקר. מיליארדים מונחים על הכף. הטלוויזיה תגייס כל אמצעי העומד לרשותה כדי להפוך את ההצגה למושכת יותר, ותרחיק מהמסך רגעי 'סתם' נטולי אקשן. לרשותה אמצעים טכניים רבים: הילוך חוזר בהיי-דפינישין מאפשר כיום לצופים לחזות בפלא הצמיג המתפרק תוך כדי שימוש; זוויות צילום מגוונות הופכות את סביבת הצפייה הביתית לאטרקטיבית יותר מהישיבה על הטריבונות, ועוד. על אותו משקל, כאשר הרוכבים הגדולים משעממים, הטלוויזיה נוטה להיצמד לפריפריה של האירוע. והפעם בלב הפריפריה, זה שרגיל להיות רחוק ממנה – וולנטינו רוסי, ואף כי בשנים האחרונות נס לחו במעט, המאסטר המזדקן שולח את רגליו הארוכות מתהום הנשייה, מתמתח בתנועה מגונה אופיינית, ומציל משהו מן ההצגה: משפר עמדות, עוקף ונעקף, מנהל מרוץ, מתקדם, דוחק ביכולותיו ונע מן המקום ה-13 לסיום מוצלח במקום השישי. נו, רוכב מרוצים.

במסיבת העיתונאים שנערכה בתום המרוץ הכריז מרקז באנגלית רצוצה: "אני מרוצה מהניצחון, ויותר מזה – אני מרוצה שניצחתי בצורה הזאת". כלומר, באמצעות בריחה מן המרוץ ולא באמצעות התמודדות עמו. מרקז שנקט באסטרטגיה דומה גם במרוץ הקודם, דחק בעצמו כדי להשיג נוק-אאוט באוסטין ונפל, לא מבין מה סגנון הרכיבה שלו עושה למופע המוטורי המכונה MotoGP, וכמה המרכיב הדרמטי של ההצגה עומם מאז החל הספרדי לשלוט בו ביד רמה. התיאור הארוך והדרמטי שסיפק מרקז במסיבת העיתונאים, מלווה בתנועות ידיים לא משכנעות, תוך שהוא מייחס משמעות לניהול הצמיגים וניהול מיקומו במרוץ, נשמעים כמו פארסה. בשלב זה של הריאיון אלכס רינס עיווה את פניו נוכח תיאורו המופלג של מרקז, שכל קשר בינו ובין מה שארע במרוץ מקרי בהחלט. בהעדר הצגה טובה, אולי מרקז מנסה לפצות באמצעות תיאורים מילויים הרואיים.

ובנימה אישית, ספורטאי הנהנה ממנעמיה של תהילת העולם, ששכרו החודשי עולה על מה שאדם ממוצע ירוויח במהלך כל חייו, צריך להשיב תמורה מלאה לקהליו. הוא לא אלוף עולם רק לעצמו. עליו לראות מעבר להישגיו האישיים ורצונו לכבוש עוד ועוד אליפויות, כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה כמי שגבר על הישגיו המרשימים של ולנטינו רוסי. על אדם הנהנה מתהילת עולם חלה חובה לספק לחם שעשועים. הוא אמור להיות פרפומר, ולא רק ספורטאי. עיניים רבות נשואות אליו. מחובתו לחשוב על קהליו כשם שהוא חושב על הישגיו. רק כך הוא יכול להצדיק מוסרית את שכרו המופלג והמיותר לפי כל אמת מידה קיומית סבירה.

לוולנטינו רוסי זה בא טבעי. הוא שחקן מבטן ומלידה. סגנון הרכיבה שלו (ושל רוכבים נוספים בני דורו) אינו שואף רק למהירות, אלא חותר להחצנת המאבק, למיתולוגיזציה של המאבק, כאילו התגלע עימות בין כוחות איתנים, טובים ורעים, מאבק לחיים ולמוות. גם בשיא תהילתו, כאשר ניצח ברוב המרוצים, הוא הצליח להעניק למעריציו הצגה שונה, אלתור חדש, תמרון שטרם ראינו. רוסי הוא גלדיאטור בן-זמננו. אצל מרקז כל הניצחונות דומים: נוק-אאוט אחד נרשם במקצה הדירוג ואחד נוסף ביום המרוץ. אמת, בעונות הראשונות שלו בקטגוריה הבכירה מרקז העניק לצופים מאבקים הרואיים למכביר, בעיקר בהקפות האחרונות של המרוץ. אבל בשתי העונות האחרונות הוא מיטיב לברוח מהעימות ולא להיוותר בתוכו, ובכך הוא מחמיץ את ההזדמנות לשמש לא רק כספורטאי, אלא כפרפומר. קורבן של כשרונו הפנומנלי, למרקז אין מתחרים ריאליים, ובהעדר מתחרים אין מאבק, וללא מאבק אין הצגה ואין גדולה. רק חרס בחרז.

אלכס רינס, אני בונה עלייך שתציל את ה-MotoGP מהתקופה המביכה הזאת.