זהב שחור

ההוגה הצרפתי רולאן בארת כתב פעם: "יותר מאשר חומר, הפלסטיק הוא עצם הרעיון של הטרנספורמציה האינסופית שלו… ומבחינה זו הוא אכן חומר ניסי (הדגשה שלי)… הוא פחות אובייקט ויותר עקבות של תנועה" ('מיתולוגיות' עמ' 210).

עבורנו האופנוענים הגומי ולא הפלסטיק הוא חומר ניסי, כמעט מאגי. מדרס גומי ששטחו קטן להפליא מחבר את האופנוע לאספלט, מזרים אינפורמציה לרוכב, מלטש את הדרך, סופח זעזועים ובידיים המתאימות 'מיישר את הסיבובים'. בדומה לפלסטיק גם הגומי השחור שממנו עשוי הצמיג הוא "פחות אובייקט ויותר עקבות של תנועה", תרתי משמע: תכליתו להיות בתנועה סיבובית, צידית, לעולם מהירה ותחת עומסים משתנים. ברכיבה טכנית הגומי, יותר מהמנוע, מופקד על ההנאה, ופרט לסמים נרקוטיים אני בספק אם אי-פעם נוצר קשר מותנה כל כך חזק בין חומר כלשהו למרכז העונג.

הקשר העמוק בין איכות הצמיג ובין היכולת להפיק הנאה מן האופנוע עומד לרועץ לאופנוענים. יבואני צמיגים ומיני סוחרים, הן מהמדרכה והן מהסוג המעונב, מנצלים את התלות שפיתחו האופנוענים בגומי הדביק. עיון במחירוני צמיגים ספורטיביים מלמד כי החומר הניסי – הגומי – הוא זהב שחור. סט במידות סטנדרטיות עשוי (או עלול) לעלות 2,500 שקלים ואף יותר מכך בשעה שעלותו של סט צמיגים זהה בארצות הניכר נושקת בקושי ל-200$. אין זו מליצה רבותיי: ב-2,500 שקלים ניתן היום לרכוש טיסת לואו-קוסט לברלין, לבלות שם סופ"ש ולשוב עם סט צמיגים במזוודה מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב.

מהיכן נובע פער מחירים עצום זה? מיסוי? הובלה? פערי תיווך? מבנה השוק המקומי? בניסיון לברר את הסוגיה לעומקה שב והפציע איזשהו קשר שתיקה בין מפיצי הזהב השחור. גם כאשר הללו מציעים 'הנחה' משמעותית הם נוהגים להשביע אותך, פעם באמך ופעמים בתנ"ך, לבל תפיץ חלילה את דבר ההנחה שקיבלת.

ליתר דיוק, משווקי הצמיגים נוטים לספק 'הנחות' משמעותיות ללקוחותיהם, בעוד ה'אופנוען הנאיבי' משלם עבור הגומי היקר מחיר מחירון מלא (זה קורה על פי רוב במוסכים בשעת טיפול). אם היבואן מסוגל להפיק רווח נאה ממכירת סט במחיר של 2,000 שקלים, הרי שהוא צוחק כל הדרך אל הבנק כאשר פראיירים מסוימים מעבירים לחשבונו 2,500 שקלים תמורת אותו סט בדיוק. וכאן עולה שאלה מטרידה: האם מחיר המחירון של הצמיג (הגבוה להחריד) משמש כפלטפורמה להנחה ידועה מראש, והיכן בסיפור הזה משתלבת שיטת השקשוקה?

על אודות המצב המקומם הזה כתבתי כבר לפני 12 שנים במגזין 'פול גז', והטקסט שלעיל הוא תמצות ועיבוד עדכני של עיקרי הדברים. בזמן שחלף מאז (כמעט) מאום לא השתנה בשוק הצמיגים, התמחור הגבוה נותר על כנו והפערים בין מתקין אחד למשנהו מסתכמים במאות רבות של שקלים.

ואז הוטלה פצצה לשוק הצמיגים הדו-גלגלי: ייבוא מקביל.

אינני זוכר מתי לראשונה צדה עיני את האתר sportyshop, אבל מתמחור הצמיגים שם עלו במובהק רוחות של שינוי. סטים ספורטיביים אשר מחיר המחירון הרשמי שלהם נושק ל-2,500 שקלים נמכרים ב-sportyshop ב-1,800 לכל היותר. סטים מסוימים מתומחרים סביב ה-1,500 שקלים, וברכישת סט (קדמי ואחורי), הלקוח נהנה גם מהתקנה חינם. הפער בין המחיר ה'רשמי', יהיה אשר יהיה בשוק הזה, ובין מחיר הסט מייבוא מקביל עשוי להגיע לאלף שקלים ויותר.

עוד אני מעכל את הבשורה ומפיץ אותה כמיסיונר בין חברי האופנוענים, גיליתי ממש תחת אפי חנות אביזרים גדולה ועשירה בפריטים אשר ממוקמת בצפון. נסתפק בכך ולא נחשוף את שם בית העסק כיוון שבשיחה עמו הוא הזכיר כי 'גורמים בענף' מפעילים כח מתמשך ומושכים בחוטים על מנת לגדוע את היבוא המקביל שעליו פרנסתו. בין השיטין חלחלה בי ההבנה כי הוא אינו היחיד. באותה שיחה הוא גילה את אזני כי בזה הרגע הוא מחזיק מלאי של 15 אלף צמיגים כך שניתן להסיק שייבוא מקביל כנראה עובד יופי.

והמחירים? – עד מהרה גיליתי כי מחירו של צמיג קדמי אינו 1,100-1,200 שקלים, אלא נע בין 690 ל-750 שקלים, והדבר גרם לי להרגיש כאלכימאי שמצא נוסחת קסם שהופכת עופרת לזהב. לא אחת צבטתי את עצמי, כדי לוודא שאינני בעיצומו של חלום מתוק שממנו אתעורר חזרה לתוך המציאות העכורה של שוק הצמיגים המקומי.

בינתיים החלום אינו נגוז, והייבוא המקביל נוגס עוד ועוד אזורים בנתח המכירות הארצי של צמיגי אופנועים. אבל בשיחות שקיימתי עם אנשים העוסקים בייבוא מקביל, הובע חשש שמא פרסום הרשימה שלפניכם יזיק בסופו של דבר לצרכן.

אם אכן קיימים סוחרי זהב שחור המתנכלים לייבוא המקביל, ומנסים למגר אותו כדי להוסיף ולשלוט בשוק הצמיגים ביד רמה, הרי שיש רק דרך אחת להשיב להם כגמולם: לקנות צמיגים אך ורק מייבוא מקביל, עד אשר נזכה לתמחור הוגן של צמיגי אופנועים בישראל; וכך יש לעשות עד אשר הזהב השחור ישוב למקומו הטבעי בטבלה המחזורית.