עיין ערך אופנוע

היה אדון אחד נחמד שהקדיש את חייו לכתיבת ספר שלדעתו היה חסר על המדפים. הוא נסחף קצת, וכשהפרוייקט נגמר היו לו ביד משהו כמו 1200 עמודים. זה לא מעט, אי אפשר לקרוא את זה במכה אחת, וגם לא צריך.

האיש היה אברהם אבן-שושן והוא כתב מילון. בחלקו המירבי של המוצר המוגמר הוא דוקא עשה עבודה לא רעה, ונראה שהקדיש לתחקירנות לא מעט זמן. סבבה.

בכמה ערכים הוא חיפף ופישל. הערך "אופנוע" למשל – על הפנים:

"אופנוע – מכשיר רכיבה בעל שני אופנים המונע ע"י מנוע".

שו? נו, בחייאתכ…

מכשיר רכיבה זה קלנועית, יא עיוני.

תראה, יש מספיק מקום בספר, תפנה כמה שורות, ותן לאחוק לייצב אותך קצת בקטע, טוב?

 

בוא נתחיל.

קודם כל צריך לכתוב ערך מקדים: "אופנו-סוגסטיה":

"אופנוסוגסטיה – מצב בו אדם משכנע את עצמו כי בלי אופנוע אין לו חיים." (עיין ערך: אופנוע)

ועכשיו לערך הראשי:

"אופנוע – כלי תחבורה בעל שני אופנים ומנוע, שנולד כרעיון פונקציונאלי לשינוע תעבורתי, ובשלב אבולוציוני מוקדם עבר מהפך, והתביית על פאזה אחרת לגמרי והיה לכלי ממונע שהפך למושא תשוקה. דלק חלומות רטובים. אליל. עגל זהב. אובייקט של סגידה.

כלי שאתה נולד איתו והוא בתוך הראש שלך, ואין לך שום מושג וגם לא יהיה לך אף פעם איך התנחל לך הדבר הזה בגנים, כי זה לא תורשתי. אבל אתה יודע כי מיד כשהתנתקת מהציצי של אמא, רק רצית אחד כזה.

מה זה רצית? – היית צריך! חייב! (ראה ערך: אופנו-סוגסטיה).

והלכת לקנות לעצמך אחד. בעת הקניה אתה כמו בתהליך אימוץ ילד: עובר עשרות, מסתכל, ממשש, בודק את השושלת והיחוס המשפחתי.

ואתה מתאהב בו רק כי הסתכלת לו בפרצוף, במסיכת החזית, ונמסת, כי היא חייכה אליך. בדיוק כמו שפסלת עשרות אחרים, כי הבעות הפנים שלהם לא עוררו אצלך כל רגש.

ואתה מיד מתחבר אליו נפשית, והוא נהיה החבר הכי טוב שלך, ואתה עושה איתו אהבה.

ולא איכפת לך שכולם אומרים שיצאת פראייר, כי אף אחד חוץ ממך לא מבין כמה הוא באמת שווה כל גרוש ששמת עליו ורוקנת את הבנק בשבילו.

ועכשיו אתה העבד שלו, ואתה האבא ואתה האמא: אתה יוצא החוצה שמונה פעמים ביום כדי לראות מה שלומו שם בחניה, אם לא חם לו מידי, קר לו מידי, רטוב לו מידי, עצוב לו לבד, אם לא נוזל לו משהו, אם יש לו את כל האוויר שהוא צריך שם בתוך הגומי.

אתה רגיש אליו כמו לתינוק שנולד אתמול, והופך לאמא מרוקאית. אתה יורד בלילה מהמיטה לראות אם הוא עדיין נושם, מודאג עד לאימה מכל שיעול שלו, רץ איתו לרופא בגלל כל מעלת חום מיותרת.

אתה דרוך לכל הקולות שהוא מוציא ומשמיע, ולכל הריחות שהוא פולט. בעצם, אתה חש אותו בכל חמשת החושים. גם בטעם.

כל יום אתה מוצא סיבה חדשה לפניקה. אתה בטוח שהסטרטר לקח שניה יותר מהרגיל, ואתמול הראה השעון 2 קמ"ש יותר על אותו קטע בכביש…

והוא קריזיונר. יש לו אופי, תחושות, תגובות, ומצבי רוח כמו לכל אחד. כל יום הוא רומז לך משהו אחר, ואתה – מוטב שתבין אותו מהר, אחרת הוא יתרגז.

היית מת שהוא ידבר אליך כי לפעמים אתה מרגיש שמציק לו משהו.

אתה רב בגללו עם כל המשפחה, ומוכן לוותר על חברה שלא מבינה אותך ואותו. הוא מחליף אצלך תענוגות גופניים טבעיים. לא תמיד אתה אוכל, ישן, ומזיין כרגיל, כשהוא בסביבה.

והוא מצידו, מסדר לך אינוונטר של המון חברים שאתה רוכב איתם, מדבר איתם, ומצ'טט איתם. הוא כרטיס הכניסה שלך למועדונים אקסלוסיבים, לקבוצות אליטה בווצאפ.

כשהוא במיטבו, הוא מעניק לך את תחושת העילוי ושיכרון החושים כאילו אתה ולנטינו רוסי. אתה מוציא אותו למקומות הבילוי האהובים עליכם, ותופר איתו את אותה פניה מיליון פעם, כי אתה יודע שהיום הוא ייתן לך להשכיב טיפ-טיפה יותר מאתמול.

כשבא לכם לצחוק ולהשתעשע, אתם עוברים למוד של גלגל אחד, קדמי או אחורי, ושניכם צוחקים כמו מפגרים ומרגישים אחוקים. ואתה יודע שאם מערכת היחסים ביניכם תהיה בסבבה, הוא ירשה לך לקחת אותו אל הקצה. שלו ושלך.

ואתה נחנק בדמעות מבפנים כשאתה מוכר אותו, כאילו זה הילד הקטן שלך שבגר, נהיה פתאום גדול ועצמאי, והוא נפרד ממך כדי לעשות טרק בהודו, ואין לך שום מושג אם תראה אותו שוב, ומתי.

זהו, מר אבן שושן. אל תכעס, הא, שושנ'וס?  אנחנו לא מדברים כאן על קרש לחיתוך לחם. אל תתקמצן לי במילים, קבינימט.

ואת הערך: "אופנוען – רוכב על אופנוע", אפשר למחוק לגמרי. תכתוב בו בפשטות: "עיין ערך אופנוע". הכל מוסבר שם.