סוזוקי קטאנה: ככה לא

תמונות: אייל מרגלית (פומי)

רבות נכתב על הקטאנה, וגם אנחנו כתבנו עליו כאן כאחד האופנועים המשפיעים ביותר בכל הזמנים. האופנוע שהביא את מהפיכת העיצוב לאופנועים היפניים ולעולם האופנועים בכלל. האופנוע שלקח את המראה העגול והבולבוסי של חצאי הפיירינג והפנס העגול של אופנועי אותה תקופה, והביא לעולם עיצוב משולש וזוויתי שחזר כמה עשורים אחר כך שוב לעולם האופנועים בעולם מנהרות הרוח עתירות המידע. אבל הקטאנה היה הראשון, והפך לאגדת עיצוב שכנראה רק הדוקאטי 916 חבר לה במועדון המאד מצומצם הזה.

אז נכון שאנחנו לא עושים מבחני דרכים, אבל לא יכולנו להתעלם מהמורשת ההיסטורית שהאופנוע הזה מביא אתו. לצערי, הרכיבה המשותפת עם קטאנה מקורי נגוזה ברגע האחרון, ויצאתי לחפש את שורשי הקטאנה באופנוע המבחן לבד.

בנתונים היבשים יש לנו אופנוע שמבוסס על ה-GSX-S1000 הקיים בהיצע האופנועים של סוזוקי כבר כמה שנים. לא טרחתי להשוות את נתוני שני האופנועים כי זה לא רלוונטי מבחינתי. מי שמתעניין בקטאנה יקבל מבחן לקטאנה.

והאמת שהופתעתי.

קודם לכל: אני מוריד את הכובע בפני האיטלקי שעיצב את הקטאנה החדש. שילוב מושלם של ישן וחדש. קל לזהות בעיצוב החדש את המקור האלמותי, וביחד עם זה להביא ולהחליק אותו ככה שייראה אופנוע מודרני להפליא. אין ספק שבתחום העיצוב והפריטה על מיתרי הנוסטלגיה וכיס דמעות ה"וואי, איך הם בנו עוד פעם קטאנה" של הזקנים שבינינו שהספיקו עוד להתרגש מהקטאנה המקורי, סוזוקי שיחקו אותה בענק.

האופנוע טוב. טוב מאד אפילו, לחובבי הז'אנר של אופנועים עירומים עם המון כח שאי אפשר לנצל. אישית, מעולם לא הבנתי את האופנה הזו של אופנועים עם הספק של אופנוע כביש סופר ספורטיבי, אבל עם מיגון רוח של פאנטיק אינדורו. אני אישית לא מחובבי הסאדו מאזו של אופנועים עירומים שעושים לך פילאטיס בגרוגרת ומנסים לגרום לידיים שלך בכח להתפרס לצדדים מעשה אלבטרוס.

המנוע עצמו מצוין. סוזוקי היטיבו להתאים את יחסי ההעברה של הגיר לאופנוע העירום, כך שאתה יכול לנצל היטב את המומנט המצוין של מנוע הליטר המעולה שלהם לרכיבה בלי לשחק בתיבת ההילוכים כמעט בכלל. הרי ממש מהר ובכל קצב שהוא "בינוני פלוס בקטנה" ומעלה, אתה ממילא לא יכול להישאר יותר משתי דקות אלא אם אתה אוהב להילחם בטחנות רוח דמיוניות שעושות לך על הפרצוף "פווו" ממש ממש חזק והופכות את הגוף שלך למפרש של ה"בלק פרל". אני כאמור, מעדיף במהירויות האלו – וגם מתחת להן למען האמת, חתיכת פלסטיק שסופגת את זעמו של פוסידון במקומי.

נקודה לרעה בתחום המנוע הוא המצמד. לא ברור לי כיצד בשנת 2019 אנחנו חוזרים למצמד שהיה לי על הדוקאטי פנטה שהיתה לי לפני מעל לשניים וחצי עשורים. מצמד מכני קשה יחסית ועם שילוב נקודתי. עוד עוכרת היתה המצערת עצמה שאין בה שום ליניאריות בפתיחה. המצערת נפתחת ב"בום" שמזניק את האופנוע קדימה. בלימת המנוע חזקה מאד גם היא וממש עוצרת את האופנוע, כך שאם אתה פותח וסוגר גז חליפות כמו למשל בתנועה בכביש בין עירוני, אתה חוטף קריזה על תשומת הלב המאד מיותרת שאתה אמור לספק לשתי פעולות שאתה אמור לבצע לגמרי באגביות וללא מחשבה: פתיחת וסגירת מצערת.

האופנוע נהדר לרכיבה ספורטיבית בכבישים מפותלים. המתלים הספורטיביים הקשים יחסית נעדרים פרוגרסיביות בחלקם העליון כמעט בכלל, וביחד עם השלדה האדירה ותנוחת הרכיבה הזקופה והכידון הרחב יחסית לזה של אופנועי ספורט, אפשר לרכוב אתו בכבישים מפותלים ממש מהר. סטריט פייטר של ממש. אמנם פה ושם אתה תגיע לרגליות, אבל זה לא מונע מהאופנוע להיות כלי נשק מעולה בכבישים מפותלים.

וכאן מגיעה מבחינתי גם הביקורת עליו.

כל אלה, המנוע החזק עם העליה הנהדרת והמהירה יחסית בסל"ד, השילדה המעולה והמתלים הקשים, ואולי גם המחסור בהגנת רוח ולו מינימלית, טובים מאד לז'אנר הזה של אופנועי ספורט במסווה של אופנועי עירום. אבל, וזה אבל גדול: האם כך היו אמורים לבנות את הקטאנה?

הקטאנה שלי

הדרך מעופר אבניר אלי הביתה לוקחת בדיוק 18 דקות על אופנוע. בדקה ה-19 כבר הרמתי את הנייד שלי לינוקא ואמרתי לו: סוזוקי פספסו כאן בענק.

הקטאנה היה אמור להיבנות כאופנוע בתצורה אחרת לחלוטין וכאופנוע שעומד בפני עצמו. לא הלבשה כמעט אגבית של פיירינג מעוצב להפליא על אופנוע קיים שפונה לנישה מאד ספציפית של אופנועי ספורט. אמנם עירומים ועם התאמות מנוע/גיר שיתאימו להספק שאי אפשר לנצל (אז בשביל מה, למען השם ולוציפר, שמישהו יסביר לי), אבל עם מתלים ושלדה ספורטיביים לכל דבר ועניין.

הקטאנה המחודש היה אמור לזרוח מחדש בשמש אדומה כאופנוע סופר ממותג בנישה משלו. הרבה פחות ספורטיבי, והרבה יותר יומיומי ונוח.

בקטאנה שלי, סביב השלדה המצויינת והמנוע המספק היו בראש ובראשונה מותקנים מתלים ה-ר-ב-ה יותר פרוגרסיביים. נוחים יותר. סופגים יותר. לא סופר ספורטיביים שברור שהגיעו מאחד מאופנועי הספורט של סוזוקי. לא! זו טעות!

בקטאנה שלי היה מותקן מתלה קדמי מוזהב שהיה משלים את העיצוב טוב הרבה יותר מהשחור ומעניק יוקרה שחסרה באופנוע כרגע.

 

בקטאנה שלי המושב היה רך מעט יותר ומושב המורכבת היה רחב מעט יותר ונמוך יותר. הקטאנה שלי היה מקבל מצמד הידראולי ראוי לשמו שעושה כבוד לאופנוע. וכמובן שמכסי שני מיכלי השמן שעל הכידון היו כסופים וממותגים להפליא.

הקטאנה שלי לא היה סובל את המראות והכידון הזולים שמותקנים בו כיום ואלה היו מושלכים בחזרה למחסן החלפים. הקטאנה שלי היה נהנה ממכלולים מעוצבים יחודיים לו ורק לו, שמכבדים את השם ההיסטורי ואת המיצוב שלו כאופנוע ייחודי של כבוד: מראות בעיצוב משולשים שמוטבע בהם לוגו הקטאנה, כידון זוויתי מעוצב, מכסי מנוע ממותגים, זרוע אחורית עליה מוטבעת המילה KATANA לכל אורכה וכמובן: כנף קדמית מעוצבת להפליא כבאופנוע המקורי ושכל כך חסרה כאן. כך שמי שעומד מול האופנוע יודע שכאן יש אופנוע של כבוד גם אם מעולם לא שמע על הקטאנה קודם.

וכמובן שהקטאנה שלי היה מקבל את מיגון הרוח המצוין שמותקן גם מותקן על דגם המקור וכאן חסר ברמה שכל שבעת העזאזלים שבראש שלי נגנו שירה שחורה. למה? למה אין?

ואז, ובהינתן כל אלה, הייתי יכול להתפשר על מיכל הדלק הקטן עם 12 הליטרים.

לא, זה לא הקטאנה שציפיתי לו. זה GSX-S1000 שהולבש כמעט כלאחר יד במחלצות שונות כדי להחיות שם מהעבר במטרה לגרוף עוד כמה גרושים. בלי שום חשיבה או כבוד מינימלי אמיתי למורשת אותה הוא מנסה לייצג. ככה לא בונים אופנוע מחווה.

לא נורא סוזוקי. עדיין אפשר לתקן. תוציאו בשנה הבאה קטאנה ES. נראה אתכם.