חיים בסרט

מאת: א' האיום

שבת אחר הצהרים והוא גולש לו לאיטו לתוך הצפונית של כביש שש.

ארבעה פנסיונרים לובשי עור שחור יושבים על השולחן בחוץ. בנדנות, שרוולי קעקועים, כל החבילה. ארבעה הארלים נוצצים חונים לידם והוא מכוון את כידון היפני החבוט שלו לכיוונם.

בדיוק כשהוא בא לשלוח רגל לרגלית הצד קם אחד מהחבורה, ניגש אליו ומסביר לו שכאן, כאן הוא לא יכול לחנות.

הוא לא ממש מבין למה.

בכל זאת נותר שם מקום לשלושה ג'יפונים חוץ מהדו"ש החבוט שלו אבל הברנש מסביר לו בקיצור, שזו החניה "שלהם".

מבט לעבר בית גיל הזהב סביב השולחן והוא מזהה את הלוגו. "נערי האנרכיה, סניף ישראל". וואלה?!? וואלה… ממש לוגו שתפור על גב כל מעילי העור שלהם.

קצת לקחתם ברצינות את הסדרה, מה? הוא מפטיר לעבר הנציג הישראלי ויורד מהחבוט.

אבל הנציג לא מרפה. הוא שולח אליו יד, מניח אותה על כתפו ומסביר לו באסרטיביות שהם רציניים. וכאן, הוא לא יכול לחנות.

קופץ לו הפקק.

עברו כבר מעל שני עשורים מאז הקורס ההוא, במתקן אדם, אבל את הבסיס הוא עדיין זוכר.

שתי ידיים על כתפי ה"נער", ברך פוגשת עיגולים, ברך פוגשת חוטם. את ה"נער" השני שמתקדם מהר לעברו הוא משכיב עם ימנית חזקה. וזהו. זה נגמר. פתאום יש חניה והכל בסדר.

חיים בסרט, הוא ממלמל לעצמו בזמן שהוא נכנס להזמין קפה.

ארבעה פנסיונרים יוצאים מהסרט שהם חיים בו, עולים על ההארלים הרועשים שלהם ומתקפלים אל השקיעה.