על אופנועים וכבוד

הסיפור שלפנינו אולי מוכר לכם, או לחלקכם, והוא משלב בתוכו אופנועים, כבוד, הכרת תודה והחזר חוב, גם אם עברו יותר מארבעים שנה.

חברת מונדיאל הוקמה ב-1929 על ידי האחים למשפחת בוזלי-ג'וזפה, לואיג'י, קרלו, אטורה ואדה בוזלי ונקראה FB  כאשר FB  פירושו 'פראטלי בוזלי' כלומר האחים בוזלי. ג'וזפה בוזלי שהיה טייס ורוכב מירוצים היה המנוע מאחורי הקמת החברה והארבעה פתחו בתחילה סדנה לתיקון אופנועים. במהלך קריירת המירוצים שלו פגש ג'וזפה את המהנדס אורסטה דרוזיאני והשניים החליטו להקים מפעל בחווה של דרוזיאני לייצור אופנועים מתוצרת עצמית. בשנים הראשונות ייצר המפעל רכבים מסחריים בעלי שלושה גלגלים בהצלחה יחסית.

ואז הגיעה מלחמת העולם השנייה, בעקבותיה נהרס המפעל ב-1940 והכניסה את כל העניינים לפסק זמן ארוך עד לאחר המלחמה.

לאחר המלחמה, ב-1946, בזכות הונה הרב של משפחת בוזלי, הוקם המפעל מחדש וב-1948 חודשה הפעילות, ועכשיו הוא כבר נקרא FB מונדיאל. בנו של אורסטה דרוזיאני, אלפרדו, לקח פיקוד על תכנון וייצור המנועים. הייצור היה ברובו ידני, והחברה ייצרה בין 1,000 ל-2,000 אופנועים בשנה באיכות גבוהה.

 

אופנוע המרוצים מונדיאל 125

כבר בשנתה השניה לפעילות, זכתה החברה באליפות העולם במירוצי גרנד פרי לאופנועי 125 סמ"ק עם הרוכב נלו פאגאני, כן אותו פאגאני שעל שמו נקרא אחד הדגמים הנמכרים היום. שלוש שנים רצופות זכתה החברה באליפות העולם ב-125 סמ"ק, ולא סתם זכתה באליפות אלא אופנועי החברה ניצחו את כל המירוצים בסדרה. בנלי ו-MV אגוסטה עבדו קשה לפתח אופנועים שיביסו את מונדיאל ובשנת 1952 הצליחה MV לזכות סופסוף באליפות בפער של ארבע נקודות ממונדיאל. ב-1953 עזב אלפרדו דרוזיאני את מונדיאל כדי לנסות את מזלו ופתח חברה משלו שנקראה 'מוטו קומט'. באותן שנים מונדיאל זנחה את תחום המירוצים אבל עם שובו של אלפרדו למונדיאל ב-1956 חזרה החברה להתחרות ובגדול במירוצי הגרנד-פרי כולל השתתפות גם בקטגוריית ה-250 סמ"ק. ואכן, ב-1957 זכתה שוב באליפות העולם, כאשר הפעם ב-125 וגם ב-250 סמ"ק.

בסופה של עונת המירוצים ב-1957 החליטו יצרני האופנועים המובילים באיטליה כגון מוטוגוצי (שהיה בזמנו אחד היצרנים הגדולים), ג'ילרה, בנלי, מונדיאל ו-MV אגוסטה (שאח"כ התחרטה וחזרה בה מההחלטה) לפרוש ממירוצי הגרנד-פרי בטענה שהעלויות נעשות גבוהות מדי ומכבידות מאוד על החברות. זו הייתה תחילת דעיכתה של תעשיית האופנועים האיטלקית, שקפאה על שמריה ונותרה מאחור, וכך אט אט נעלמו כל היצרנים הגדולים הללו, כי הרי ידוע ש"מירוצים משביחים את הגזע".

באותה שנה, 1957, פנה מר סויצ'ירו הונדה אל ג'וזפה בוזלי במטרה לקנות ממנו אופנוע מונדיאל 125 כדי ללמוד כיצד בונים אופנוע מירוצים. הרוזן בוזלי נתן למר הונדה במתנה את אופנוע הגרנד פרי 125 שזה עתה זכה באליפות. אותו אופנוע הוא הראשון בתצוגה כאשר נכנסים למוזיאון הונדה שבמוטגי. הפרישה ממירוצים הביאה לדעיכה במכירות ודשדוש עד שב-1979 נסגרו סופית שערי המפעל.

עוברות עשרים שנים עד שחובב אופנועים וטייקון תקשורת בשם רוברטו זילטי רוכש את הזכויות על חברת מונדיאל ומחליט להחזירה לחיים. בכך זילטי מגשים את חלומו להיות יצרן אופנועים אקזוטיים. הוא פונה לחברת הונדה וחותם איתה על הסכם לאספקת מנועי הונדה של דגם הסופרבייק של החברה, ה-SP1 עבור הדגם החדש שנקרא מונדיאל פיאגה (PIEGA). הייתה זו הפעם הראשונה שחברת הונדה נתנה לחברה אחרת להשתמש במנועי הונדה עבור הדגמים המסחריים שלה, ולא סתם מנוע – אלא את היהלום שבכתר, מנועו של ה-SP1. בכך הונדה החזירה טובה לחברת מונדיאל תמורת אותו אופנוע מירוצים מלפני 43 שנה.

לצערנו רק 35 יחידות של הפיאגה יוצרו לפני שגם מר זילטי הסתבך בחובות ופשט את הרגל. החברה עצמה נדדה בין בתי המשפט בעקבות תביעות נושים עד שב-2014 רכשה חזרה משפחת בוזלי את השליטה בחברה והחלה בייצור מחודש של דגמים קטני נפח כמו בשנות החמישים, אבל זה כבר סיפור אחר.

למרות שהפיאגה זכה לביקורת טובות מצד עיתונאים בעולם, חייו היו קצרים, ועדיין מעניין היה לראות כיצד בעולם התעשייתי התחרותי מאוד גם קונצרן ענק כמו הונדה יודע להכיר תודה וכבוד ולהחזיר טובה לאחר 43 שנים.