רכיבת בכורה באיחוד האמירויות

צילומים: אריק רצ'בסקי וחוג הפרופסורים

"רוה"מ מבקש באופן אישי שתעלה על הטיסה ההיסטורית", זו לשון ההודעה הדרמטית, כתובה בחיפזון על פתקית stik-it צהובה. הפתקית התנוססה לה בגאון בראש ערימת הניירות שחיכתה לי במשרדי המערכת הנטושים-למחצה של דו"גיגים.

טלפון קצר ללשכה הבהיר לי שאין צורך להביא דבר לטיסה, הכל כלול באירוח הזה.

"תבחר לך, מן פאדלאכ, סט חליפת כביש וסט חליפת שטח, מגפי כביש, מגפי שטח, קסדת כביש, קסדת שטח, וקח גם קסדת ב.מ.וו, מעלייש", בירך אותי במאור פנים קצין הקישור של איחוד האמירויות לעיתונות מוטורית זוטרה. "חוסיין, תעל הון, תעזור לו לסחוב את הציוד למלון."

כל ציוד  הרכיבה היה חדש לגמרי, עם טיקטים של פוקס, דיינזה, אלפינסטארס ועוד כמה מותגים שרואים רק בגרמניה.

במלון הודיע לי עאבד שהיומיים הראשונים בביקור יוקדשו לתחום השטח, והיומיים המסיימים לרכיבת כביש, והציע לי להצטרף אליו, לאחר הצ'ק אין במלון, לסיור ערב בבזאר המוטורי/שוקחתן על שתיים של דובאי.

בזאר היד השנייה היה גדוש דווקא באלפי פריטים שנראו חדשים לגמרי, במחירי רצפה.

"אי אפשר להוריד לגמרי את הריח של הזיעה שניגרת פה בחום של 47 מעלות", הסביר  לי עאבד בנחת, "ולכן במקום לכבס אחרי כל רכיבה, פשוט שמים את הציוד בשוק, וכל ההכנסות נתרמות למחלקת הילדים בשיפא, אז בכלל זו מצוה".

 

אחרי לילה רווי בחלומות על אלכוהול מקומי משובח, התעוררנו לבוקר של שטח בדיונות המפורסמות של האיחוד. נרגש הלכתי לבחון את ליין אופנועי השטח שהועמדו לרשותנו, ק.ט.מ והוסקוורנה ממודל 2023. לשמחתי, האופנועים לא הגיעו "סטוק", אלא עם זיווד נוסף, שנראה שנלקח ישירות מקטלוג powerparts  2025.

הנה כמה דוגמאות:

1. הנעה קדמית בכל אופנוע, של כריסטיני.
2. מוסים, כידון וצינורות שילדה ממולאים בהליום, להורדת המשקל היבש.
3. סט מדבקות ג'אנטים משולב בתאורת לדים, סטייל אופניים חשמליים של פיצוציות.

מטעמי נימוס דיפלומטי נמנעתי מלהביע דעה על תאורת הלדים, והתחלתי לרכב בעקבות המוביל, שהסביר את עיקרי המסלול שתוכנן ליום הראשון:

א. מעבר מהיר בשכונות של יוצאי בנגלה-דש, כדי להעיר אותם ברעש מפלטים, כדי שלא יאחרו לעבודתם באמירות.

ב. המשך הדרך בשכונה "ההודית", מאותה סיבה ממש.

ג. הגעה לאתר החולות "בורג' טחונה", שם יתבצע התירגול ההכרחי לפני הכניסה למדבר המקומי.

"בשנה הבאה כריסטיני עוברים להנעה קדמית חשמלית במקום כל הצינורות שמן האלה", הסביר לי בגאוה מהנדס הרכיבה המקומי יורגן סוונסון, והוסיף שזה האמיר מאבו דאבי, הוא ולא אחר,  שדרש במפגיע מהיצרן האיטלקי שלפחות חלק מההנעה תהיה ירוקה ואופנתית.

דיונה ועוד דיונה צלחתי עם הכריסטיני הזה, ולא ידעתי שובע. בערב חזרנו למלון וביקשתי לצאת שוב לבזאר המוטורי המקומי, לחפש מציאות. תוך מספר דקות הבנתי שהמוכרים בבזאר משוועים וצמאים לידע והניסיון שנצברו בשוק הדו גלגלי בישראל.

מסתבר, שאין לדובאי הסטוריה מוטורית, אין בה כלים משומשים ואין בה מוסכים. "קונים חדש, משתמשים פעם פעמיים, זורקים הצידה וקונים שוב חדש", הסביר לי עאבד את הפילוסופיה השלטת. "בשביל מה להתעסק עם אופנוע שעבר 5 שעות רכיבה, ודורש טיפול לאחר הרצה, אם אפשר פשוט להביא בכלי חדש, הא?"

הלכתי לישון. בחדר התהפכתי כמו ראש של ווקמן סוני מהאייטיז. הכיצד זה ייתכן שהפתרון לבעייה האקוטית של  "טיפולים כל 5 שעות בשנת האחריות" נהגה דווקא על ידי הבדואים האלה שגרים באוהל ומגדלים גמלים בהאכלת יד? יש מה ללמוד מהם, חשבתי ונרדמתי גמור מהיום הראשון בדיונות.

"גוטה מורנינג, יא זלאמה", הרעים יורגן בקולו בבוקר היום השני בסככת האופנועים "היום נרכב עד לדג'אבל עתקה, שם קריר יותר". אחר כך אקרא בויקיפדובאי שבנייתו של ההר המלאכותי בגובה 2,500 מטר עלתה הון עתק, ומכאן שמו.

רגע לפני שמתחילים לרכוב, ראיתי את עאבד מכין שקיות גדולות. "שו האדא?", פניתי אליו בערבית מצוחצחת של בית הספר לממשל צבאי בשטחים.

"וואלה שכחת, חוואג'ה, מה שהסברתי לך בערב הראשון", ענה לי עאבד בעברית רהוטה, והוסיף "כל הציוד שלבשת ביומיים האלה הולך לתרומות בסוף היום".

בשלב זה הבנתי בדיוק מהו הצעד המתבקש, סימנתי ליורגן שאני כבר חוזר ופתחתי בריצה מטורפת לחדר להביא משם את הקיטבג שזרקתי מראש בטרולי, במידה ויהיה  משהו מעניין לקנות באיחוד האמירויות.

"עאבד, עאבד" זעקתי מרחוק "חבל לזהם את הסביבה בניילון, תשים את הציוד המשומש בתיק הרב פעמי הזה ושמור לי אותו בצד".

זרקתי לעברו של עאבד את הקיטבג, והוא הניף זרועותיו ותפסו באויר, כמעט. לפתע נשמע צליל  של מטבע הנופל על הרצפה מכיוון הקיטבג, וכל הנוכחים סובבו מבטם אינסטינקטיבית לעברו. זה לא היה מטבע. זה היה כדור 5.56 מ"מ תיקני ובוהק, שנם לו במעבה הקיטבג ועתה יצא בשנית לאויר העולם.

התרמיל קיפצץ לו על הרצפה המלוטשת כמה שניות ארוכות-ארוכות, ואז נדם. מחשבות בלהה מעורבים בזכרון מוטי מור בכלא הטורקי סייטו אותי הלוך ושוב. "תקרית דיפלומטית חמורה ומצערת אירעה למשלחת באיחוד האמירויות" – ראיתי למול עיניי את כותרות העיתון של מחר כמו גם את תא הכלא המלכותי.

עאבד הרים את התרמיל, הביט בו ארוכות, ואמר בנחת "ברשותך, יא עאמי, אעשה ממנו תליון יפה לילדה הקטנה, שהרי נאמר בספר שלכם וכיתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות".

בחיוך רחב יצאנו ליום השני בדג'אבל עתקה. מדובר ברכס מלאכותי המתנשא לגובה 2,500 מטר וממנו תצפית נפלאה על המפרץ הפרסי ושרשרת הנסיכויות. ביום בהיר, ובידיים הנכונות, ניתן אפילו לראות את החרמון. הרכס עצמו נבנה מקטעים-מקטעים, כל אחד מחומר טבעי אחר: חול ים נובי עד גובה 250 מטר, גרנוליטים מהאלפים בגבהים שעד 1,000 מטר, לס נגבי בין 1,000 ל-1,500 מטר, קירטון פריך עד 2,000 מטר, ומשם, עד הפסגה, תערובת של בזלת וגיר.

אבל ההפתעה הגדולה חיכתה לנו בסוף היום מכיוון בלתי צפוי לחלוטין. שר האוצר ושרת התחבורה יצאו בהודעה משותפת, לפיה ניתן יהיה להביא אופנועי שטח משומשים מהנסיכויות, ללא מגבלות כלשהן, ללא מכס, ללא מע"מ, ללא עמדה מספר אחד, ללא אגרת יבוא, ללא עמילות מכס ובלי שום בדיקות נוספות. "אנו סומכים על חברינו החדשים באמירויות, שהם אוחזים רק בסחורה פירסט קלאס", הטעימה ההודעה, ולכן "מהיום שערי היבוא האישי נפתחים".

"עאבד", צעקתי בגרון ניחר, "תעמיס לי כל מה שתוכל היום בערב בבזאר, המשיח הגיע!"

כמובן שעל היומיים הנוספים ברכיבת כביש ויתרתי מיידית. מי לי ומה לי רכיבות כביש כשאפשר לארוז חופשי. אני חושב שעאבד ויורגן קצת נפגעו. אולי ראו בזה טעם לפגם ופגיעה במסורת האירוח של בני המזרח. נדמה לי שאפילו שמעתי אותם מחליפים מילמולים על היאהוד האלו ותרבות האגירה המשונה שלהם, אבל לא יכולתי להתגבר על עצמי. הייתי שקוע בטרוף אריזות. מה ציפיתם מנתין כבוש לאחר 70 שנות שיעבוד יוקר קניה מוטורי?!