הידד למורדים!

נניח לרגע שאמקור היתה יוצאת בהכרזה על מקרר חדש מהפכני מדגם "יגאל עמיר". דמיינו שניה שאלקטרה היתה משיקה ליין מזגנים מודרני תחת הכותרת "המחתרת היהודית". אני מניח שהתגובה הציבורית הגורפת היתה WTF, מה נשך אותם בלילה ומה הם רוצים להביע כאן.

כי בעברו של כל עם ישנם אירועים היסטוריים מביכים, בהיסטוריה של כל אומה קיימות נקודות חושך שאזרחיה מעדיפים לשכוח. גם אם עדיין מפעפעת במסתרים אהדה ותומכים לרעיון עיוועים או לפעולות מסויימות שחוסלו ודוכאו ע"י הממשל בתמיכת הרוב, איש לא מדבר על כך בפומבי ועצם הזכרתם מציף רגשות לא נעימות ותזוזת אי נחת בכסא.

מחלקות השיווק והעיצוב של מפעלי רכב שוברים את הראש כל השנה איך להציג את ליין המוצרים של השנה הבאה באופן שימשוך תשומת לב מחודשת למרות שבפועל לא בוצע כל שינוי מהותי בדגמים. שינויים מהותיים כגון מנוע גדול יותר, גיר בעל הילוך נוסף או מתיחת פנים לא מתבצעים כל יום. בדרך כלל החידושים מסתובבים באיזורי צבע חדש, ריפוד פנים אחר או טמבון חליפי, ובעולם הדו"ג – בפנס בעל לוק אחר מהקודם או במקרה היותר שכיח – מדבקות צבעוניות חדשות.

לפעמים מישהו מתחלק על השכל ומציע רעיון שיווקי נועז והזוי. איכשהו, לא ברור למה, המחלקה מחליטה שהולכים על זה, והופ – פאדיחה נולדה.

למשל הארלי דוידסון. כל שנה הם מוכרחים לשנות משהו או לחדש משהו או לצבוע קצת אחרת את מיכלי הדלק, אחרת – כך הם כנראה חוששים – תתחזק בעיני הציבור תדמית התקועים, הכבדים והמשעממים. לכן ב-2003 יצאו לאור דגמי 100 שנה למותג, שהיה אירוע משמעותי שחזר על עצמו בדגמי 115 שנה, וב-1976 במלאת 200 שנה לעצמאות ארה"ב, התקשטו ההארלים בקישוטים ססגוניים וציבעוניים (LIBERTY EDITION). בהחלט סיבות למסיבות.

אבל ב-1977 קרה דבר מוזר: ליין האופנועים לשנה זו התחדש בצביעת "מהדורת הקונפדרציה". הדגמים הוצגו בחלונות הראווה וכנאמר במגילת אסתר, המלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה.

לא נכביר מילים אבל הנה שיעור היסטוריה קצר: ב-1861 החלה בארצות הברית מלחמת אזרחים. הרקע היה חששן של ארצות הדרום מביטול העבדות. הצפון המתועש כבר קיבל חוקים המגבילים או מבטלים עבדות אבל הדרום שכלכלתו נסמכה על חקלאות ועבודה עתירת ידיים, נשען על עבדים שנחטפו מאפריקה והובאו מושפלים לעולם החדש. 11 מדינות נתנו ראש, קמו ופרשו מן האיחוד. הממשל לא הסכים לקבל זאת וקרה הנורא מכל בחייה של אומה: פרצה מלחמת אזרחים. יד איש נשלחה לאחוז בגרון רעהו.

זה לא היה קל ולא נגמר מהר. הצפון הזרים למערכה יותר משני מיליון חיילים והדרום כמיליון אחד, ויאללה בלגן. לאחר 4 שנים מדממות נכנעו כוחות הדרום שקראו לעצמן "הקונפדרציה" ושני הצדדים ישבו ללקק את הפצעים. בשדות המערכה היו פזורות למעלה מ-600 אלף גופות ובבתי החולים כ-400 אלף פצועים. את מספר האזרחים שנהרגו אי אפשר היה לספור. ניתן להעריך כי כמיליון איש נגרעו מהאוכלוסיה. מלחמה זו נחשבת עד היום לקטלנית ביותר מכל המלחמות בהן השתתפה ארה"ב, כולל וייטנאם.

עברו המון שנים עד שהדרומיים התגברו על מכת התבוסה, עברו המון שנים עד שהצפוניים הבליגו על עלבון הפרישה ועברו המון שנים עד שהשנאה ההדדית שככה והנפש האמריקאית איחתה והטליאה את קרעיה.

ואז באו הארלי דוידסון והוציאו לשוק את מהדורת הקונפדרציה. הצבע היה כסוף, על מיכלי הדלק התנוסס דגל המורדים ועל הכנף הקידמית מדבקת עיטור בצורת סרטי השרוול של קציני צבא הדרום.

נפלה שתיקה מביכה. הציבור לא ידע איך לבלוע את המנה הזו. דווקא הארלי, אחד מסמלי הלאום האמריקאי?!

במשך שנה לא נכתבה בעיתונות אפילו מילה אחת על הדגמים החדשים. התעלמות מוחלטת. עברו עוד כמה חודשים והם הבינו את הרמז. 631 אופנועים ממהדורת הקונפדרציה יוצרו בסך הכל. הארלי אספה בדממה את מה שלא נמכר ונשאר בסוכנויות וקברה אותם במרתפיה בבושה.

גם מי שקנה התבייש. הלקוחות בחלקם צבעו את מיכלי הדלק והכנפיים, גירדו את המדבקות, היסוו את הדגם. היום נשארו בשוק 63 אופנועים בלבד.

ומיד הם הפכו לדגם אספנות מיוחד.

אלא מה.