הפייזר הוא רוקר מזדקן

לפני שנה ומחצית לספירת הקורונה איווררתי אורוות, נפטרתי מכל הדוקאטי וההונדה, וקניתי פייזר 1000 (FZ1) בלי מחשבה יתרה. הסכום לתשלום לא היה גבוה דיו להצדיק שהות על מהות ועלות. ספורט נייקד מיושן, מודל 2011, שחור כפחם, לא ענתיקה אבל רחוק מלהיות המילה האחרונה.

קיבלתי אותו לידי עם 78,000 קילומטרים, נעול בצמיגי 'אחיזה זה לחלשים' ומכלולים שהחלידו מחוסר שימוש. בתוך פילטר האוויר התגלו שרידים מאסון צ'רנוביל והמצתים במצב פוקושימה. מכסה מיכל דלק התפורר תחת ידי בתדלוק הראשון. לבד מכך, אפשר לומר שקניתי אופנוע מצוין ודבר זה ניכר כבר ברכיבה ראשונה.

כדי להתאימו לצרכי האסתטיים והביצועיים עשיתי את המוטל עלי, ושוב והרמתי תרומה נאה למניות של חברת eBay. לא חסכתי ממנו פרוטה, אפילו סליפאון התקנתי, ומאז אנו יחד.

לפני שבועיים הבולם הקדמי של הפייזר עבר שיפוץ ושיפור: אטמים, קפיצים פרוגרסיביים, כידון פרו-טאפר ושמן טרי. עוד אני מנסה להבין את השפעת השיפור על פיתולי כביש הצפון, מישהו מהחבר'ה הנחית פצצה בקבוצת הווצאפ:

"לו הייתם נאלצים לבחור בין רכיבה על אופנוע ובין האזנה למוזיקה, מי מבין השתיים הייתם משאירים ואת מי שומטים?"

למשמע השאלה אזניים הזדקרו ולסתות נשמטו. הדילמה במהותה אינה הוגנת, והיא משולה לבחירה בין כריתת יד ימין לכריתת יד שמאל. מתוך הדילמה האמורה והניסיון לצמצם את הדיסוננס שבצדה, לא נותרה בידי ברירה אלא למצוא דרך לקשור את אהבתי לאופנוע ולמוזיקה בקשר ניצחי.

אבל איך עושים את זה? אזניות חדשות של JBL למערכת הקארדו?

 

ואז היכה בי בעוצמה מה שעמד תחת אפי כל הזמן. הקשר הזה כבר קיים ואין צורך להמציא אותו, שהרי הפייזר הוא רוֹקֶר מזדקן !

כמו רוקר מזדקן יש בו תמהיל מאוזן של הילה ופטתיות. כמו איגי פופ יש ימים שבהם הוא Real Wild Child ויש ימים שהוא לכל היותר China Girl. חרף גילו המופלג בזוויות מסוימות גופו עדיין נערי ושרירי;  באחרות הוא מיתדלדל וגמלוני.

הפייזר 1000 הוא בילי איידול. פעם היו לו קוצים בגוון פלטינה והיום יש לו חגורת עור וקמטים. אם תרגיז אותו הוא יופיע לחתונה לבנה לבוש בשחורים, והוא אפילו משביח עם השנים.

הפייזר הוא מיק ג'אגר, טיפה מלא יותר ועם פחות שיער. זרוק אותו בפיתולי הצפון והוא יחשוף בפנייך סימפטיה לשטן, לכל הפחות יבטיח לך ראיון קצר עם הערפד. ובינינו, אם החלטתם לרכוש אחד Paint It, Black, כי הסכמה הזאת לחלוטין Wild Horses.

יש בעולם מוזיקאים עדכניים מהפייזר, למשל לנה דל ריי והארקטיק מאנקיז, אבל כדי לגלגל אותו קדימה נדרשת לכל הפחות האנרגיה של מטאליקה או MotorHead.

בשונה מהביטלס, הפייזר לא שר על שלום ואחווה, ואם תתן בו מבט ממושך הוא יחווה עבורך תנועת יד מגונה. החלקת זנב נרשמה.

"רוץ ילד רוץ, אל תעצור לשאול, המראה לא משקרת, אתה כבר ילד גדול… "

יודעים מה, הפייזר הוא בעצם אקסל רוז. קולו ידע ימים טובים יותר, אבל אם תשים אותו ליד סלאש הוא עולה לווילי במכת גז. ברוך הבא לג'ונגל ילד מתוק, אתה מריח כמו תיאבון להרס.

בסוויפרים מהירים הפייזר שומר יפה על קו, אבל תזוזות מהירות וצפופות בין אוקטבות גורמות לו לזייף והוא יבהיר מיד: "חביבי, אני לא דוכסית אדומה על MD שעפה על עצמה במסיבת טבע. אם אתה רוצה לרקוד, הטה את הראש קדימה, תוציא רגל ובעט ברזל, ב'פוגו' עובדים עם הגוף…"

כמו רוקר מזדקן הפייזר שותה יותר מדי, לא תקין פוליטית, פולט גזים רעילים ונוטה להיות קולני. אבל כשמד הסל"ד מתייצב על אוקטבה מתאימה באה לעולם מנגינה. "איך אתה היית פעם רוקר ענקי…"

ככל שזה נוגע ליחסי אמון, הפייזר הוא נגן בס בלהקת רוק מתקדם. לפעמים הוא טרחן, אבל ניחן ביושרה. הוא יאמר לך את האמת בפנים, ואתה תחליט מה לעשות עם המידע. כשהוא מסוגל להפוך אספלט למנגינה, הפייזר יאותת לך: "שחרר את המצערת, הפנייה הזאת עלי…" ואתה תתענג עליה כמו על סולו בס מטורף שמעמיד בדום זקוף אפילו את המתופף.

אולם, ביום נטול השראה הוא לא יעמיד פנים עבורך, ואתה לא תמצא בו לא קצב ובטח לא מלודיה, אלא קקפוניה של צלילים שבורים וגיטרות לא מכוונות.

הפייזר הוא צלקת על הלחי, מעיל ג'ינס משופשף, זקן Mutton Chops, מגפי בוקרים וקעקוע דהוי. הוא ההוכחה החיה לכך שמשני אקורדים יוצא שיר.

בקיצור,  הפייזר היה ונותר אופנוע רוק N רול, אופנוע גדול, אבל – קוראים וקוראות – השוק רווי באופנועים חדשים ומהירים, אז יאללה…