TT
מקור: בעברית MOTOGP
בואו נדמיין שאנחנו כותבים את המתכון לאירוע הספורט המוטורי הגדול בעולם; משהו שאין עוד דבר כזה על פני כדור הארץ. מה הם המרכיבים?
ראשית, אנחנו רוצים קצת מהירות. ממוצע של 200 קמ"ש (או יותר) לאורך הקפה כשצריך גם לבדוק את המתחרים וגם לרגש את הצופים.
הלאה, מסלול ממש מגניב. כזה שמשלב פניות מטורפות, טכניות ודברים מהירים וסוחפים באמת, עם ישורות ארוכות ועיקולים מהירים בין לבין כדי להבטיח שאפשר יהיה להעמיס על הכלי עד קצה היכולת, וגם כמה קפיצות כי צריך גם תפאורה מסוימת כדי להבטיח שבטלוויזיה הכל ייראה פנטסטי.
אבל מה עם הקהל שם? – זה צריך להיות ידידותי ככל האפשר, גם לצפייה וגם לכיס. סוג של מירוץ ספורט שאתה ממש יכול לצפות בו בחינם מהבית, החצר בגינה או הפאב. לחלופין, אם חשקה נפשכם במשהו הרפתקני יותר, תוכלו לטייל במעלה הגבעה או לחצות שדה לתצפית אינטימית עוד יותר. המסלול יהיה נחמד וגדול, כך שתוכלו לבקר בכל שנה ולעולם לא ייגמרו לכם המקומות החדשים לצפות בהם.
מה עם הצצה לגיבורי הספורט? – קל: הפאדוק פתוח לקהל הרחב, כאשר המתחרים והמכונות מוכנות לכל מירוץ ממש מול העיניים. אם תרצו להתחרות בעצמכם – אין היררכיה, הכינו כלי היטב ותוכלו להתחרות איתו מול צוותי מפעל רק בתקציב קטן בהרבה.
אם כל זה נשמע כמו חלום, אז זו למעשה מציאות בת 111 שנים. זה ה-TT של האי מאן. אני לא יכול לחשוב על אירוע ספורט מוטורי מרתק יותר על פני כדור הארץ.
האימונים, מקצי הדירוג והמירוצים משתרעים על פני שבועיים, עם מגוון מסחרר של קטגוריות לרווחת הצופה המזדמן. אין שום צורך במומחיות כדי שהלסת שלך תישמט בגלל אומץ הרוכבים, הגלדיאטורים של ימינו, שטסים במהירות של 300 קמ"ש על כבישים ציבוריים צרים עם מהמורות. כל מי שצפה במירוץ יעיד על התכווצויות בבטן כשהרוכבים חולפים מול העיניים, ריגוש מעורב בדאגה כאשר נקודת הבלימה נראית מאוחרת מדי או כשהם מאיצים חזק ביציאה מהפניה.
ומה עם מענה רפואי במסלול גדול כל כך? – מספר רופאים ממוקמים בנקודות מפתח לאורך המסלול ונותנים מענה רפואי ראשון כאשר הם מגיעים לזירה רוכבים על גבי אופנועי סופרספורט, אחרי הכל, זו הדרך המהירה ביותר…
המירוץ עצמו הוא נגד השעון והרוכבים מוזנקים בהפרש אחד מהשני, אך לעיתים קרובות הפערים מצטמצמים והמירוץ הופך מרגש אפילו יותר.
כל זה, ארבע אמות מכף ידך. אפשר ממש להרגיש את רעידות האספלט במקומות מסויימים, קרוב מידי לקהל הצופים במציאות הבטיחותית של ימינו (על אף שדריכת רגל בכבישי המסלול אינה חוקית ומתבצעת ענישה חמורה על ידי בתי המשפט באי מאן לכל מפירי החוק). זה מרגיש מטורף לגמרי ומשחרר מאוד. אלו היתרונות שיש למירוצי רחוב חוקיים ומאורגנים.
זה מה שמייחד את מירוצי הכבישים ממירוצי מסלול מסורתיים. מסלול ה-TT הינו מסלול מסודר של 37.73 מייל (60.7 קילומטרים) להקפה, המתבצע בכבישים הציבוריים שנסגרים שעה לפני זמן המירוץ, עם אופנועים שנוסעים בכבישי העיירות הצרים במהירות העולה 6 פעמים מעל מגבלת המהירות העירונית, לפני שהם מטפסים במעלה ההרים ונחשפים לנוף עוצר הנשימה של האי, וממשיכים בצלילה האגדית מעבר להר סנפל.
האחרון מפורסם כי אין בו מגבלת מהירות כאשר הוא פתוח לקהל הרחב במהלך השבועיים של המירוץ (הכביש הופך חד-כיווני), ומאפשר למבקרים להעמיד פנים שהם רייסרים על אופנועיהם או במכוניתם כאשר המסלול אינו סגור למירוצים. אפשר גם לנסוע בקטעים אחרים של המסלול (בדומה לחלקים מבמות הראלי העולמי) אבל לא באותם תנאים ללא הגבלת מהירות כמו הרוכבים עצמם.
מה שמפלג דעות בין רבים כשמדובר ב-TT זה המוות. אין מנוס מזה באי הזה; למעלה מ-250 אנשים מתו במהלך אירועי ה-GP TT ו-Manx שנערכו מאז 1907, והשנה האחרונה ללא הרוגים באף אחד מהם הייתה 1982.
זה דבר מוזר מאוד לעיכול, אבל יש תחושה שזה כמעט נורמלי כאן. מקרי מוות מדווחים בכבוד אך הם לא מעכבים את המשך המירוצים. למשל, מוות של רוכב במירוץ בוקר לא יעכב את תחילת מרוץ אחר-הצהריים. יש האומרים שזה דם קר אבל כשעומדים שם ומתבוננים על קדחת המירוץ, זה הגיוני.
יש משהו ראוי להערצה כיצד לוחמי הדרכים של ה-TT עוברים טרגדיה. הם הכי פחות עיוורים למה שעלול לקרות להם וממשיכים למרות הכל. איאן האצ'ינסון, מנצח המירוץ 16 פעמים, מסביר:
"ככל שאתה מגיע יותר שנים, כך תראה יותר מקרי מוות כאן. אז בכל פינה זה קרה, ואתה זוכר את זה", אומר האצ'י, "זה לא דבר רע לחשוב על זה, כי לרוב זה קרה מסיבה מסויימת, וזה רק גורם לך להבין "אל תלך 100 אחוז כאן, זה יכול לנשוך אותך, הפינה הזו …" במסלול רגיל צריך להיות חד ומפוקס; במירוצי כביש אתה צריך להחמיר עם עצמך אפילו יותר בידיעה שאין אייפקס ודשא או חצץ להגן עליך בנפילה. מה שיבלום אותך כנראה יהיה החומה של הבית הקרוב או העצים מסביב".
עם זאת האצ'י עדיין יושב במקום החמישי ברשימת הניצחונות הכוללים ב-TT למרות שהחמיץ מספר שבועות במירוץ עקב פציעותיו האיומות. החזרה מהשבר האחרון ברגלו גרמה לכך שהוא האט מעט את הקצב והשאיר מרווח בטיחות, אך בקדמת המסלול (שמושפע לטובה מתנאי מזג אויר חמים) שיאים נקרעו לגזרים על ידי שניים מהכוכבים המבטיחים של ימינו – דין הריסון ופיטר היקמן – ובהחלט לא נראה שהם רוכבים עם מרווח בטיחות גדול.
"זה תמיד מוזר מירוץ כביש", ממשיך האצ'י, “אני זוכר שצפיתי בשנת 2014 כשחזרתי מפציעה. נסעתי לפניית ברגארו לצפות במירוץ הסופרסטוק וכשהאופנועים הראשונים הגיעו, חשבתי 'אני לעולם לא אוכל לעשות את זה שוב, הם נראים עילאיים!' ואז שנה אחר כך, זכיתי במירוץ הסופרסטוק. אבל עכשיו בכל פעם שאני ניגש לפניה ההיא על האופנוע, יש לי חזיונות וזכרונות של מה שראיתי. אני מנסה להימנע מצפייה עכשיו, כי אני לא רוצה לחשוב על איך כל זה נראה מבחוץ. זה מפחיד".
עם זאת, הפחד הזה הוא אחד הגורמים הרבים שעוזרים ליצור את האוירה הנינוחה והלא יומרנית, שהופך את ה-TT למיוחד כל כך, למשהו קסום. הרוכבים הם לא הסמלים האנושיים היחידים של האירוע; יש את ארני קוטס, האיש שמוכר חלפים חיוניים מהטנדר שלו לכל רמות המתחרים; וולי, הצופה שלובש את אותה חליפת העור במשך 30 שנות TT רצופות; ותנועת נוער הצופים המקומית, המחליפים באופן ידני את לוחות העץ שמראים את זמני ההקפה. וכן, יש סיכת TT למסיימים …
במשך שבועיים, האי הופך מקלט לחולי-הגה (כידון), חובבי מירוץ וכל אחד שרוצה להרגיש את חווית המירוצים האולטימטיבית כפי שהייתה לפני 30 שנה, עם אתר הנופש דאגלס שמארח מופעי פעלולים, אוהלי בירה וגני תערוכות, והכול מוקף במאות אופנועים, קלאסיקות נדירות וסופרספורט יקרים מפז, ללא חשש לביטחונם. אתה יכול להשאיר את המפתחות בסוויץ' והם לעולם לא יזוזו; כזו היא האווירה הקהילתית באי מאן.
יש הטוענים שהסיכון הכרוך במרוץ הוא מעבר למקובל בימינו, אבל אם תשנה את החוקים ותמעיט את הסכנות של ה-TT, תאבד את מרבית הריגושים הגדולים ביותר, לרוכבים ולצופים כאחד. יש כאן גבורה שאין כמותה בשום מקום, ואולי בגלל הסכנה השערורייתית הנלווית למירוץ, גם לאחר 111 שנים, הוא נותר המרוץ המרתק ביותר בעולם..
לצערנו מרוץ ה-TT לשנת 2020/21 בוטל בגלל וירוס הקורונה.
עוד טורים על ה-TT של מאן:
חייב להגיע לשמה ולו פעם אחת. מזכיר לי את הימים של הסופר מוטו של סוף שנות התשעים ליד הוד השרון, רק פי מיליון יותר חזק!
אין לי מה לומר על המרוץ הזה.אני מתרגש ולחלוחית עדינה מצטברת בעיני,רק מהקריאה על המרוץ הזה.
בכל פעם שאופנועי כביש עולים בשיחות עם מי שלא ממש בענין,אני מייד מוצא להם קליפ ומראה להם את הטירוף,תוך כדי שאני אומר להם מראש,שהם עומדים לחזות במראות שאי אפשר לעמוד בפניהם,גם אם לא רכבת על אופנוע מעולם.
המירוץ הזה והרוכבים האלו,זה באמת משהו שלא מין העולם בזה וזו לא מליצה.
מצד שני,זה כל כך מציאותי ומוחשי.
זו העירבוביה הזו,של מציאות ופנטזיה שכבר עשרות שנים,מאז שהתוודעתי למרוץ הזה,שמשאירה אותי פעור פה.
בכל פעם מחדש..
לא מבין באופנועים
פעם ראיתי סירטון של רוכב שנפל, שבר מפרקת והגופה שלו נגררה כמו סמרטוט מאות מטרים עד שנעצרה על שפת מדרכה.
זה הספיק לי תודה
וואו וואו וואו
שנים רבות אני מכיר את המירוץ …
אבל עכשיו – אחרי הכתבה הזאת – חייב לעצמי ביקור במירוץ !!!