עף קדימה. בשקט

מאת: עמרי לפידות

לפני כמה ימים הגיע אלי סוף סוף הזירו S הנכסף. סיכום לעצלנים: אני מאוהב.

הערת פתיחה: מי שאוהב לטייל על האופנוע שיפסיק לקרוא עכשיו. מי שבשום אופן לא יכול לחיות עם אופנוע שמאפשר לו לכסות כ-140 ק"מ ביום סביר, שיעבור לקרוא משהו אחר. נכון להיום, הזירו S הבסיסי הוא "אופנוע יוממות", יעני מהעבודה הביתה וחזרה עם טיפה מרווח להסתובבויות וזהו. ללא שדרוגים יקרים הטווחים הם קצרים והטעינה איטית. שוב: לא אופנוע לטיולים.

עדיין כאן? אחלה.

כמה מלים על עצמי. אני בן 43, רוכב 25 שנה ומתנייד 99% מהזמן על אופנוע. היוצאים מהכלל הם טיולים משפחתיים, בהם לי אין ברירה אלא להיכנס לקופסא. אני שונא טיולים מכל סוג ומעולם לא השתתפתי בטיול אופנועים. הנסיעות הארוכות שהזדמנו לי על האופנוע היו תמיד במדים: צה"ל שלח אותי לכל אורך הארץ על האופנוע, מגבול הצפון ועד שיזפון עם הרבה צאלים באמצע. לפני כמה שנים, לא זוכר בדיוק את הרגע, החלטתי שאני לא נהנה מהנסיעות הארוכות על האופנוע והתחלתי לנסוע למילואים בטרמפים עם חברים מהיחידה.

הקריירה המוטורית שלי כללה עד היום  קג'יבה אלה וורדה (כשנתיים), מוטו גוצי 650C (בערך שלוש שנים), VX 800 (עשר שנים) וזוג וי סטרום DL 650 בעשר השנים האחרונות, חמש שנים עם כל אחד. ואז החלטתי שהאופנוע הבא שלי יהיה חשמלי.

אני אדלג על הקטע של איך שמעתי על זירו ועל התהליך של קבלת ההחלטה והקניה ונקפוץ לתכל'ס, האופנוע. האופנוע הזה מרגיש כמו אופנוע שתכליתו היא לרצוח פקקי תחבורה. הוא מאיץ כמו בכור השטן ועוצר "על מטבע", התאוצה מ-0- ל-50 זהה לתאוצה מ-50 ל-100 מפני שהכוח תמיד שם, תמיד זמין. אין הילוכים לכן אין גם בורות סל"ד והתאוצה היא לינארית בכל מהירות. אחרי כמה ימים על ה-S אני פתאום מבין שיש דברים שבאופן לא מודע נמנעתי לעשות עם הויסטרום כי ידעתי שהם ייקחו לי יותר מדי זמן. לדוגמא: בעודי נוסע על כביש 5 מערבה, בואך בסיס גלילות, לנסוע על השול הימני ואז לצאת ממנו לכיוון תל אביב זה משהו שפשוט לא עשיתי לפני הזירו, אבל עם התאוצות המופלאות של מכונת החשמל אני מבצע בקלילות. במצב ספורט (ארחיב על המצבים בהמשך), אני מרגיש היום כמו Night crawler מה-X-Men: אני חושב על מקום שבו אני רוצה להיות ('בור' בתור המכוניות לפני) ופאף! אני שם. בלי לבדוק אם אני בהילוך הנכון או לא, בלי להתאים את הס"לד כי אני תמיד בהילוך הנכון ואין סל"ד.

למי שלא קרא סקירות על האופנוע, אספר בקצרה: לאופנועים של זירו אין הילוכים, אין מצמד, אין שמן משום סוג שהוא ולא פילטרים, פלאגים או פילר גייג' (רק הזקנים יודעים מה זה). כלום. מכניס מפתח לסוויץ', מסובב את המצערת ובום, עף קדימה. בשקט.

חולים על הרעש של המנוע שלכם? אני עשרים ושלוש שנה עם מנוע V. חשבתי שזה מי שאני. אני אוהב את הצליל הנמוך והעמוק שלו. אבל גיליתי ש(עבורי) הרבה יותר כיף לרכוב בשקט. פתיחת המצערת משחררת מעין יללה עתידנית/סקסית של המנוע החשמלי ו…זהו. שריקת הרוח. מגיע לרמזור, נעמד בשקט. אין מנוע מבמבם מתחתי. יש לי אור ירוק ופוף, יבבה עדינה של המנוע החשמלי ואני כבר לא שם.

מה עוד? הטווח. לאופנוע שלי יש את הסוללה הקטנה ביותר, 9.4KW . נסיעה מאלפי מנשה לתל אביב, 38 ק"מ, גזלה ממני 30% מהסוללה וזה במצב Eco בו התאוצה מוגבלת והמהירות הסופית 112 קמ"ש. אותה דרך בנסיעה במצב ספורט, ללא הגבלות, והסוללה הראתה 64% כשהגעתי למשרד. אני נוסע בכביש 444 (כביש מהיר מאוד), כביש 5 (פקקים על השוליים) ותל אביב. יכולתי לקנות דגם גדול יותר (12.5 KW) ולהוסיף סוללת עזר, מה שהיה מעלה את הקיבולת ל-15 KW בערך, את הטווח ל-150-200 ק"מ ואת המחיר ב-20,000 ש"ח לערך. אולי זה מה שאעשה בעתיד. לגבי טעינה: כשאני חוזר הביתה אני מחבר את האופנוע לשקע חשמלי רגיל בחניה וזהו, הוא נטען.

עלויות התחזוקה מגוחכות. חישבתי שדלק בויסטרום (אופנוע חסכוני אגב, עם צריכה של 21 ק"מ לליטר) עלה לי כ-4500 ש"ח בשנה וזה ב-2015 לאחר ירידה במחירי הדלק. חשמל לשנה צפוי לעלות לי עשירית מזה, כ-450 ש"ח שנתי. מחיר טיפול צנח מ-1200 ש"ח ל-400 ש"ח והביטוח 'נפל' ל1700 ש"ח. אין שרשרת לשמן, אין שמן לבדוק, יש הרבה פחות מערכות והרבה פחות דברים שיכולים להתקלקל. אין רעש, אין ריחות, אין התחממות של המפשעה בקיץ (בחורף זה דווקא לא רע…) מהיר, זריז, שקט ונקי.

בפורום האופנועים של תפוז היה מי שהשווה אותו ל-TMAX, מתוך הנחה ששניהם אוטומטיים ומהירים. אין לי אמנם שום ניסיון עם גאוותה של יאמהה, אבל המספרים היבשים מעידים על נתונים עדיפים של הזירו: 54 כ"ס מול 46 כ"ס של ה-TMAX. בתחום המומנט, הפער גדול עוד יותר: 92 נ"מ של הזירו לעומת 52 נ"מ של ה-TMAX. כאמור, ברור של-TMAX יש טווח עדיף אבל אחרי שהסרתי את הנתון הזה מהמשוואה הפרטית שלי, אני לא רואה שום יתרון ל-TMAX על זירו S, להיפך. שוב, חשוב לציין שמעולם לא רכבתי על TMAX, אני מסתכל רק על המספרים.

לפני הקנייה הקפיצה התודעתית הגדולה ביותר שלי הייתה ההחלטה לוותר על הטווח. כשיש לך משהו, לא קל לוותר עליו. אבל הבנתי שאני כבר כמה שנים לא מבצע נסיעות ארוכות אז קצת יותר קל לי לשחרר. ועדיין, קצת מבאס ועבור רבים מהרוכבים, זה יהיה ה-Deal Breaker מסיבות מובנות ולגיטימיות. ולא כל רוכב יכול להטעין בקלות כאשר האופנוע בבית או בעבודה. אין ספק שהזירו בצורתו הנוכחית הוא רחוק מלהיות אופנוע מושלם עבור כל רוכב, אבל אני מאמין שהיום יותר רוכבים יכולים להתגבר על החסרונות הכבדים שלו כדי ליהנות מהיתרונות המופלאים שלו.

25 שנים אני רוכב ומעולם לא נהניתי מאופנוע כמו שאני נהנה מזה. אני מחכה לרכוב עליו בבוקר ומחכה לרכוב עליו בחזרה לעבודה. אני מסתכל על האופנועים הקודמים שלי ומרגיש שה"נישואים" איתם היו כמו שידוך: שידוך מצוין שהוביל להרבה הערכה הדדית (ב2010- מכרתי ויסטרום וקניתי ויסטרום חדש יותר) אבל לא הייתה אש. עם הזירו S, אני מרגיש את האש. יותר נכון, את החשמל.

תמונות: יצרן