טור פתיחה של 7 אצבעות

פתיחה של 7 אצבעות מבשרת את סיום ההריון. גם ההריון שלנו הסתיים, והנה – אתר נולד. מברוכ ומזלטוב. כרובי, עמיר הזאב, ינוקא, מיצו, האזרח פ', הנשיא ורענן המדען הם אצבעות היד הזו שמנענעת את העריסה של הרך הנולד 'דו"גיגים' שהוטל היום אל הגלים ונלכד ברשת.

ההריון היה קצר. חודש וקצת. מישהו עיצבן את עמיר. הוא אמר לו משהו כמו: למה מה, אתה בכלל אופנוען? מתי רכבת פעם אחרונה? כבר שנים שאתה לא רוכב, רק מקשקש על זה. תגובה התבקשה מיידית ואכן מיידית קיבלתי ווצאפ: "איך נקרא לבלוג שלנו? – אני חייב לענות בטור אישי" .

לא שאלתי למה בלוג ומה פתאום בלוג כי אבי פרידמן עמיר ואני כבר דיברנו על זה לפני כן והשתעשענו ברעיון זמן רב. אנחנו יודעים –  וגם אתם בעצם – שבענף הסקסי שלנו ממש מתבקשת פלטפורמה לכותבים שיש להם קשת דרוכה לשגר חץ קופידוני אל לב הקהל שעוד זוכר צורת אות, וחי את האופנועים שלו אחורה וקדימה כל יום מחדש. גם על השם לא היה דיון ארוך מידי; עמיר הציע דו"גיגים, שיתפנו את ענבל ('סטודיו זיס') המעצבת ("תעשי לוגו") ואחרי 10 דקות היה לנו ציור של 2 דגיגים משוחחים. עד שהגיע הציור כבר היתה כל החבורה מלהגת בווצאפ בכל עוז. גיששנו דרכנו בנבכי הפייסבוק אבל די מהר החלטנו שאתר זה יותר טוב.

אז הנה, לענף האופנועים יש בן חדש ולו 7 אבות שכבר רכבו וכתבו קילומטרים של שורות לאורך ולרוחב ועדיין, קבינימט, יש מי שמטילים ספק בעובדה שהם אופנוענים… אז בואו נכתוב מחדש את המוטו: לא חשוב איך אתה רוכב או עושה את האופנוענות שלך אלא איך אתה חולם אותה. בעצם ככה: בכלל לא חשוב איזה אופנוע יש לך בחניה אם בכלל, אלא אם אתה קם בבוקר וחושב 2 גלגלים כידון ומנוע.

וכל הזמן רוצה עוד ואחרת, וכל הזמן מקנא במה שיש לאחרים. כמו אוהב נבגד.

בתיאבון. נשתדל שתהנו.