האופנוע שתיכננתי עבור ק.ט.מ

תמונות: אייל "פומי" מרגלית

"…ועכשיו תקשיבו יא חבורת אוסטרים הלומי בירה וסובאי נקניקיות. קחו את אותו אופנוע בדיוק, שימו עליו כידון קליפ-און ראוי לשמו, תנוחת רכיבה ראויה, קצת יותר משקל על הפרונט ותלבישו לו יפה חצי פיירינג, ויש לכם ביד סינגל סופר ספורטיבי ועם התנהגות בת זונה…"

*   *   *  

הדברים הללו נכתבו אי שם בשליש האחרון של שנת 2013 (אם כי המאמר עצמו פורסם בפברואר 2014), כשאני מנותק לחלוטין מעולם האופנועים (גם היום אני לא ממש מחובר. בטח לא ברמת ה"איזה אופנוע יצא השנה ומה השם של כל דגם"), ובעליו של מגזין הרכב "אוקטן גבוה" האינטרנטי. אופיר דואק, עורכו של המגזין דאז ובעליו כיום, החליט שאולי כדאי להכניס קצת אופנועים למגזין, ובמקרה היה לו מתחת ליד בוחן עבר מנוסה למדי בדמות הבעלים. כך יצא שבחנתי את הדיוק 390… וקצת קטלתי אותו.

"…תנוחת הרכיבה היא שעטנז לא ברור. הרגליות גבוהות יחסית, אבל כך גם הכידון. המושב מזדהה לחלוטין עם התנוחה הספורטיבית של הרגליות ומניח את ישבנך לאחור, אבל אז במקום להגיע אל הקליפ-אונים, אתה מקער את הגב כדי להגיע אל הכידון הגבוה. בקיצור, אתה רוכב בדוגי סטייל…"

אני מזכיר את הכתבה הזו שחזתה את הולדתו של ה-RC-390 לזיו אופנהיים, איש המכירות של הקטומים וחברי האהוב, ושנינו מתחילים להתגלגל מצחוק והקפה כבר נוזל מהאף מכל מיני תסריטים שמתארים איך האוסטרים קראו את הכתבה היזראלית, ומיד רצו אל שולחנות השרטוט. "אני רואה – כך זיו – את האוסטרי רץ למנהל שלו ב-KTM עם הדף של הכתבה שלך ביד: הנה, כזה, כזה צריך, בדיוק!" ומחכה להעלאה במשכורת. ברור, הרי הגויים האלה לא מבינים כלום מהחיים שלהם, ורק מחכים ליהודי מהארץ הקדושה כדי לקבל רעיונות.

אבל כך יצא. לכתבה ההיא קראתי "משבר זהות". הדיוק 390 לא הבין מה ממש הוא אמור לעשות. להיות אופנוע כביש רגיל? ספורטיבי? סוג של סופרמוטו? לא היה ברור, וגם הרכיבה עליו לא היתה ברורה. למשל הרגליות; מצד אחד הן גבוהות – אבל אז הן מסתדרות רק עם המושב. למשל הכידון; נח להוריד איתו רגל בסיבובים מעשה סופרמוטו – אבל אז הרגליות גבוהות מדי כמקובל ברכיבה ספורטיבית, אבל אז הכידון מפריע לגב ולתנוחת הרכיבה מקדימה.

וחוזר חלילה וחס.

כמי שמכיר מהלך אחד או שניים אצל יצרניות האופנועים, יש לי הרגשה די ברורה שלמרות שהדיוק 390 ראה אור לפני הער-סי, מחלקת הפיתוח השלימה את בנייתו של האחרון קודם, ומתוכו נולד הראשון ויצא לשוק. יענו, קודם הער-סי הושלם, אבל משיקולים לא ברורים, ייצרו מתוכו גירסה עירומה כנפוץ בשנים האחרונות, הלבישו משולש וכידון גבוהים, והוציאו אותו לאוויר העולם קודם למקור ממנו נברא.

למה? אנא עארף… תשאלו את סובאי הנקניקיות. היו עוד כמה חלקים בפאזל שלא הסתדרו לי, אבל זה כבר סיפור של מבחן אחר לגמרי.

אז איך האופנוע הזה?

לא יודע אם זה משנה כל כך, אבל התחזית שלי היתה לא רעה בכלל. שהרי הסיבה שבכלל יצאתי לבחון אותו זה לא כי דוג"גים בכלל, ואני בפרט, בוחנים אופנועים באמת, אלא רק כשיש לנו סיבה. כאן מצא לו ינוקא סיבה שנבחן את הער-סי. "תקרא לו "איך חזיתי יצור של אופנוע" – כך הוא, והנה יש לנו סיבה למסיבה, למרות שהאופנוע נמצא בשוק מזה זמן (לא בדקתי בדיוק כמה כי אני עצלן ולמען האמת, שם זין).

אז אמרנו שהתחזית היתה לא רעה כי האופנוע הזה הוא אופנוע מצוין. המגרעת היחידה שאני יכול למצוא לו ושהיתה גם בדגם העירום, היא שאין מספיק משקל על הפרונט ברכיבה ספורטיבית. לרוכב מהסוג שלי שאוהב לדחוף את הפרונט עמוק אל תוך הפניה ולתת פקודה מאוחרת של ההיגוי, זו מגרעת. מה שכן, אפשר לבלום איתו הרחק ועמוק אל תוך הפניה, ולשחק נהדר עם העברות משקל בלי לזעזע מדי את האופנוע כדי לפצות על המשקל החסר בכניסה לפניה.

הכידון גבוה יחסית, כיאה כנראה לאופנוע שפונה לקהל של רוכבים מתחילים. אבל אני הייתי מעדיף אותו נמוך יותר ושממצב את הרוכב נמוך ושטוח יותר (מוטי כרגע נד את ראשו שמאלה וימינה), ועם רגליות גבוהות יותר שמניחות את הרוכב במצב ספורטיבי יותר. מהצד השני, שיניתי מעט את סגנון הרכיבה שלי, ורכבתי איתו עם כניסה עגולה מאד אל תוך הפניה, והמצב מעט השתפר, אם כי לי זה עדיין לא הרגיש טוב מדי. כדי להסיר ספק, בכל מקרה לא היה איבוד אחיזה או סימנים לכך, אלא שאני נזהרתי לא לדחוף יותר מדי מעבר להרגלי ולסגנון הרכיבה הפרטי שלי כי משהו לא שידר לי אחיזה מושלמת. סביר להניח שרוכב אחר עם הרגלים אחרים, היה אולי מתעלם מהפרונט הקליל ודוחף יותר, אבל.. אני יכול לומר שמלבד כח המנוע החסר ביציאה מפניות, הער-סי הקטן הצליח להיצמד בקטעים הטכניים לימאהה R6 כשעליו רוכב לא רע בכלל, לשאת אותה מהירות פניה, ולהתקרב אליו המון בבלימה כשאני מנצל את משקלו הקל, ונתן בראש היטב לשלושת חברי החבורה האחרים שהיו חמושים ב-R6 נוסף, CBR600RR, ו-ZX12 ולא עמדו בקצב, עד שפרשו הצידה והניחו לבחור עם ה-R6 ולי ליהנות על המסלול. סליחה, על הכביש.

אגב תנוחת הרכיבה, בעצם המושב, אחד הדברים באופנוע ושיכולים להוביל את הפינה "איך לא חשבו על זה קודם", הוא הזנב הכאילו חד מושבי. ה"פלסטיק" האחורי שמדמה מושב יחיד עשוי למעשה ספוג, וזהו מושב אחורי לכל דבר למרות המראה הקשיח. ואיך מושב הרוכב? סבבה ונוח, אם כי קשה מעט ברכיבה ספורטיבית להעביר את הגוף במהירות מצד לצד.

זה ילד זה?

המנוע שלו חי!!! חי מאד. תענוג אמיתי. חזק, קופץ מהר בסל"ד, מלא כח, ומקורות באנגליה מספרים שקל מאד להגיע ל-170 קמ"ש על שעון המהירות גם בכבישים בין עירוניים ובלי להיזדקק ליותר מדי כביש לשם כך. אותם מקורות לא בדקו מה המהירות המירבית שהאופנוע יכול להגיע אליה כי זה עניין אותם כלל וכלל, ובכל מקרה התרשמו עמוקות מיכולות המנוע; גמיש, כיפי, מהיר חימה וסל"ד, ואפשר גם לטעות בהילוך ולמרות נפחו הקטן, לא יקרה כלום.

השילדה מגבה היטב את יכולות המנוע ויכולה לעמוד גם בעומסים גבוהים יותר על האתגר שמציב לה המנוע הנוכחי. לא שציפיתי לפחות. המתלה האחורי פעל מצוין כפי שהגיע, אבל מקדימה היו חסרים לי כיוונונים – בעיקר עומס קפיץ ושיכוך החזרה, שיכלו לעזור לי לכוון את המתלה לסגנוני הפרטי.

אם לסכם, אז זה אופנוע נהדר. אני יכול רק לקנא ברוכבים הצעירים שתחילת דרכם הדו גלגלית מתחילה על כזה אופנוע. אופנוע עם יכולות סופר גבוהות, מנוע מעולה, שילדה מעולה, ורק המתלה הקדמי מעכיר מעט את האווירה, אבל…

זהו לא אופנוע סופר ספורט, הוא לא מתיימר להיות וכאן בדיוק המקום לחדד, אלא אופנוע כביש ספורטיבי. ואז, כשמכניסים אותו להגדרה המתאימה לו, פתאום מסתדר גם עניין המתלה הקדמי חסר הכיוונונים, המתלים המעט רכים שסופגים היטב את תחלואי האספלט העירוני הארצישראלי כך שקל לרכוב אתו בתוך העיר והוא לא מעניש אותך ומקרקש את בני מעיך, וכן, גם את תנוחת הרכיבה עם הכידון הגבוה יחסית והרגליות הנמוכות.

 

*   *   *

חוזה המדינה

אז איך זה מרגיש להיות חוזה? אחד שחוזה את האופנוע הבא? אחד שמחלקות הפיתוח סרות למרות מקלדתו ורצות לפתח את האופנוע הבא שלהן לפי כתבתו? אחד שבגלל דבריו רץ מנהל קטום למנהל בכיר ממנו ולפי דבריו וכתביו בונים אופנוע?

מרגיש גבר גברי. נראה לי שצומחת לי עוד ביצה.