למה אופנוענים הם מאהבים טובים יותר

מאת: נח אבגר הלוי

זה הולך להרגיז כמה אנשים, במיוחד נהגים, אבל אין מה לעשות: אופנוענים הם מאהבים טובים יותר. יותר מעצבן מזה: נהיגה יום-יומית במכונית לעבודה, לחברים ובחזרה – הופכת אותך אט אט למאהב גרוע. זה ניתן להוכחה מדעית, בדיוק כמו שניתן להוכיח שאופנוענים שמנים הם כבדים יותר מנהגים רזים. טוב, אולי לקרוא להוכחה 'מדעית' זה קצת הגזמה, אבל הוכחה זו הוכחה, והנה לאט לאט אני רוקם אותה כאן. והבהרה קטנה לרוכבות: אני חושב שגם אתן מאהבות טובות יותר, אבל אני מה אני יודע… רק קראתי את הספר "כל מה שגברים יודעים על נשים", ספר נפלא שמכיל המון מידע שפרוס על פני 300 עמודים ריקים. ככה – לבנים לגמרי…

הוכחה מדעית – שלב א'

אז ככה: כדי להיות מאהב טוב, כנראה שלפני הכול צריך להיות רגיש לבת הזוג שלך. צריך להיות רגיש למה היא אוהבת, מה היא רוצה, מה מפנק אותה, מה גורם לה להרגיש טוב, אבל מי שיש לו מכונית לא מבין בכלל מה כל זה קשור לנהיגה. כשאתה נוהג במכונית, אתה בא בבוקר, לוחץ על כפתור שעושה 'צויץ צויץ', פותח את הדלת, מתיישב בכבדות משהו, כי זה עדיין בוקר, שם את התיק על המושב שלידך, דוחף מפתח לתוך חריץ, ומניע. אם יש לך מזל, והאוטו שלך די חדש, הוא מניע מיד. למכונית שלך יש צרכים: היא צריכה שתניע, תחמם, תתחיל בנסיעה איטית ותביא אותה אל שיא הביצועים שלה רק בהדרגתיות, אבל אתה בתוך תא אטום. לא ממש שומע את המנוע שלה, לא ממש רגיש. אמרו לך שצריך לחכות כשלוש דקות לפני שאתה מתחיל לנסוע, אבל  מאיפה יש לך את הזמן? מילא הזמן – אבל מאיפה הסבלנות? מיד אתה מתחיל בנסיעה.

את זה עושה הנהג יום-יום ולאט-לאט הדבר הופך להיות פעולה אוטומטית, שחודרת אל תחומי החיים האחרים. אתה לומד להיות מכני, ואתה לומד להגיע לשיא הפעילות של הדבר הזה – המכונית – תוך כמה שניות, וכשזה הופך להיות האופי שלך, אתה מתחיל להתנהג ככה גם בשאר תחומי החיים וכנראה גם בסקס שלך. אתה רוצה את זה, אתה נוגע, ומצפה שזה יידלק מיד. איזה שלוש דקות ואיזה בטיח. יאללה – יוצאים לדרך ופשוט מספק את הצורך שלך להגיע למטרה. ואין דרך עדינה להגיד את זה: אם ככה נראים חייך – ככה נראים חיי המין שלך. הנהג הוא  מכני, אוטמטי, ומניח שהשותף דואג לעצמו. אם הוא לא יזהר, גם בת הזוג שלו תגיע למוסכניק לטיפול קצת יותר חם ואוהב.

החיים של אופנוען שונים לחלוטין. אתה לא יכול לבוא לזרוק תיק על המושב ולהתחיל לזוז. אתה מתרגל לעשות כל מיני פעולות מקדימות. אתה מפרק מנעולים, פותח את הארגז, או מסדר את התיק על המיכל. אתה צריך לעטות חליפה, כפפות, להתכונן. טבעי לך לדעת שלא מייד הכול קורה. להכין את עצמך לדבר האמיתי הופך להיות הרגל. אתה, האופנוען, גם במפגש עם בת זוג, לא מצפה שכל מה שצריך זה ללחוץ על כפתורים ולהתחיל לזוז. אתה קודם כל תשחרר מנעולים: זה אולי יהיה במילים, אולי בדרינק, אולי בריקוד, אבל אתה יודע שצריך לשחרר מנעולים לאט ובאופן ידני. אחר כך, רגע לפני שתצא לרכיבה, אתה יודע יותר טוב מכל נהג אחר, שמצב הצמיגים, לחץ האוויר בהם, רעשי המנוע ועוד כל מיני דברים שאפשר להתעלם מהם ופשוט להתחיל לרכוב, עלולים להתגלות בהמשך כמעכבי דרך משמעותיים וכדאי לוודא מראש שהאופנוע מוכן לדרך. אתה רגיל לטפל מראש בגורמים שעלולים להיות מציקים אחר כך. אתה יודע לפנות אל הרגשות שלה, אל האישה שבה, להביא פרח, לקחת אותה לסרט, אולי לריקוד. אתה רגיל לעשות את כל אותם דברים שהם לא הרכיבה עצמה, אבל אם לא תטפל בהם, תשקיע בהם, או לפחות תשים לב אליהם – הרכיבה עצמה עלולה להסתיים בהיתקעות. והנה, האופנוען, מעצם טיבעו הופך למשקיען. וכאן, רבותי, יכול היה להיגמר העניין, כי להיות מאהב טוב זה להיות רגיש ומשקיען אבל להיות גם החלטי.

הוכחה מדעית – שלב ב'

האופנוען יודע שכל אופנוע דורש אופן שונה של רכיבה, אופן שונה של התנהגות ויתאים את עצמו לאופנוע באופן טבעי. רכיבה על ג'וימקס, על KLE, על CBR600, או על טימקס תגרום לו לרכוב באופן שונה, באופן שקצת יותר מותאם לתכונות, אולי לרצונות של הדגם הספציפי עליו הוא רוכב, להרגיש אותו, ולהבין שהחוויה היא משותפת. זה לא רוכב ונרכב – זה שיתוף פעולה מלא, שלא כמו נהג המכונית שימצא שאין הבדל משמעותי בין המכוניות השונות אותן הוא עשוי לנהוג ושרובן ייראו לו אותו דבר. ותזכרו – זה לא שהנהג הממוצע יורד מהמזדה 3 ויוצא לו מייד לנהוג על MG או פורשה. התנהגות אוטומטית מספיקה כדי להוציא מהמכונה את מה שאתה צריך ממנה. תשאלו את הידידות שלכן: הגבר הישראלי לא זוכר שסקס זה שיתוף פעולה. הוא מדבר על זה מאוד יפה בפורומים ואפילו איכשהו משכנע את עצמו שהוא מחמם את המכונית שלוש דקות, אבל הוא מתחיל לנסוע אחרי עשרים שניות.

הוכחה מדעית – שלב ג'

הנהג, כשיש מישהו על ידו, הוא ממש על ידו. ידית-הילוכים-ומלואה מפרידים בין השניים, וכל אחד מהם יכול להיות בעולם אחר. הרוכב, אם יש איתו עוד מישהו, זה כל כך אינטימי – שהומופובים לעולם לא רוכבים עם קסדה ספייר. כל תפיסת העולם היא הרבה יותר קרובה, נוגעת, משותפת. אדם נוסף ברכב, לא משנה בכלום את צורת הנהיגה שלך, את האופן בו אתה מאיץ או מאט, האופן בו אתה לוקח סיבובים. מצד שני, מורכב על אופנוע גורם לך לרכוב אחרת. אתה מאיץ ומאט אחרת, אתה נכנס אחרת לפניות. האופנוען רגיל לכך שאם הוא לא לבד, אז ההרגלים שלו משתנים מיד והוא רוכב בצורה שונה. גם בעת קיום פרו ורבו בחסות קונדום, הרוכב יכול בקלות לשכוח את הישראליות המחוספסת והדוחה שלו, ולהבין שביחד זה אחרת. צריך להסתגל למורכב, צריך להביא בחשבון שביחד זה לגמרי שונה.

בקיצור, אופנוען בזמן אירוע רומנטי עם נטיות כחלחלות, שלא כמו נהג מכונית, לא צריך לעשות משהו שהוא לא רגיל לעשות. אנחנו לא מביאים הרגלים לתוך העניין, כי טבעי לנו מאוד שלבד זה שונה, וביחד זה אחרת לגמרי.

הנה, הבטחתי הוכחה מדעית, וקיימתי. לא השתכנעת? – תוכלי תמיד לקחת אופנוען למיטה ולהחליט בעצמך…