"חנוך לנער על פי דרכנו"

השבוע קרה משהו שאם היו מבקשים ממני להמר על אפשרות קיומו הייתי מסרב: בית ספר תיכון פתח את שעריו והעביר לתלמידים שיעור ברכיבת אופנוע.

עוד יותר: אף יועצת חינוכית או מנהלת / מפקחת / אחראית פדגוגית לא השתתפה בשיעור עם "הדעה שכנגד" בו היא היתה אמורה לייצג את ההשקפה הרווחת ש"לא כדאי בכלל להכנס לתחום המסוכן הזה".

עוד עוד יותר: כ-200 תלמידים ישבו שתוקים ודמומים במשך שעה ולא שיחקו עם הסלולרים, לא צילמו תמונות ולא עשו סלפים עם אופנועים.

כן, קצת קשה להאמין ואני חושב שקורה כאן משהו מעניין וכדאי להרחיב עליו את הדיבור.

*   *   *

מתוך הבנה ש"הכל מתחיל בחינוך" וכדאי לתת מידע כזה עוד לפני חילוץ הרשיון האישי ממשרד התחבורה כשהמוח עוד צמא לידע ובתוך מסגרת חינוכית, משתדלים החברים של Israel Bikers להכנס לבתי ספר ולמערכת החינוך ולהעביר ולהטמיע תכנים דו גלגליים בנוער שבגיל 16 וחצי מוכן כבר להוציא רשיון ולהתנפל על הכביש. הם עובדים קשה מאוד ואם מאמציהם ישאו פרי זה "עלול" להתבטא בשיפור סטטיסטיקת התאונות.

כי בואו נודה על האמת: אף אחד לא מלמד את בני הנוער איך לשרוד על הכביש עם הדבר המסוכן הזה שנקרא אופנוע. הם לומדים לעשות "שמיניות" מוצלחות בטסט.

וזהו.

בנסיונות הראשונים שלהם מול הפרוייקט הם כשלו, ובמילים אחרות "בעטו אותם מכל המדרגות". קשה למערכת הממוסדת לבלוע איחצון של ענף שנחשב למייצג ערסים ופושטקים. אבל הם לא ויתרו. הם מאמינים שזה יועיל ויוביל לשינוי בדרך שבה יפעילו את ראשם ומחשבתם התלמידים שהם משתמשי הכביש העתידיים.

אבל מסתבר שבגבעתיים יש כמה אנשי חינוך עם ראש אחר ופתוח, וכאשר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אותה רתמה ליז כהן וחיברה אותם אל הרעיונות של 'יזראל בייקרז' לפני כמעט שנה, הביאו את המסר שלהם לעיריות ולמטות הבטיחות השונים, בא גיל צ'רנוסקי, מנהל מטה הבטיחות של עיריית גבעתיים, לקח את הרעיון, ורתם לעניין את בית ספר 'קלעי'. אנשי בית ספר זה אמרו לעצמם "מה כבר יכול להיות" והקצו את אולם הספורט שלהם למשך שעה תמימה ואפילו דאגו להביא את כל ילדי שכבת י'-יא' לשם.

וכך, במשך שעה אחת ישבו 200 תלמידים על הטריבונות של אולם הספורט וחזו באופנועים ובאנשים שיודעים מה לעשות איתם. היו שם אנשי ק.ט.מ, רוכבים מטעם יזראל בייקרז, ובועז קורפל. בין התכנים שהועברו היו: חשיבה נכונה על הכביש, הבדל בין מירוצים לכביש הציבורי, נסיעה בהתאם לתנאי הדרך, ריכוז בתפעול כלי ממונע, השפעת הסלולרי, אנשים נוספים ברכב או בהרכבה, לחץ חברתי להגיע לקצה, מיגון  על סוגיו השונים וחשיבותו, בחירת האופנוע הראשון…

ועוד.

לדוגמא: אבי ששון, מנהל מותג ק.ט.מ, דיבר על כמה זה מגניב שנער קונה אופנוע ומציע לחברתו "לצאת לסיבוב" שבסיומו… מישהו מהורי שניהם מוזמן לחדר מיון כי כמה פיסות עור שלו או שלה נשארו על הכביש, אבל אולי כדאי היה להסביר לאותו נער שזה לא האופנוע הראשון שהיה עליו לקנות לפני שיבין מה זה כביש ציבורי?!

או, כמה פעמים התרסקו הפעלולנים המגניבים שהם ראו ביוטיוב לפני שהצליח להם התעלול המגניב?!

ועם איזה מיגון כדאי לרכב במקום קסדת חצי אוורירית?!

הוקמה עמדת מיגון שנתרמה ע"י כלבוטקס, את הבמה פקדו צוות יזראל בייקרז אחד אחד והעבירו את המסרים בשפתם האישית מנסיון התנדבותם בקבוצה וברוח החזון שלה, את האירוע כולו הנחה בועז קורפל, בסיום נערכו הגרלות עם פרסים שנתרמו ע"י KTM ריינוטייר וכלבוטקס, ולפני היציאה התלמידים חתמו על אמנת בטיחות.

יזראל בייקרז שכבר רגילים לארגן ימי מסלול, טיולים וימי הדרכה לרוכבים עלו מדרגה וצלחו מכשול. חינוך נוער זו כבר קטגוריה בפני עצמה. אם יהיו הדים ל"שיעור לדוגמא" הזה ובתי ספר אחרים יזמינו אותם גם, הרי אפשר לומר שענף התחבורה הדו גלגלי הקים סוף סוף את מטה ההסברה הנכון שלו וחוץ מרכיבה מודעת ובטוחה יותר אולי יתעצם הענף עם משתמשים חדשים שידעו מה לענות להורים שאומרים להם: "אני אקנה לך מכונית רק אל תעלה על הכביש עם הדבר הנוראי הזה".

ואם התפעלתם ומצא חן בעיניכם – אז הצוות העייף עד שחיקה ישמח לקלוט אתכם לשורות המתנדבים. צלצלו לליז: 054-6343603

תמונות: שון סבירסקי וליז כהן