מספד לקאוואסאקי W800

כפי שכתבנו בעבר, עם המעבר לתקנות יורו 4 נתחיל לראות את היעלמותו של מנוע קירור האוויר. זה החל בהסבתו של הבונוויל המחודש לקירור מים וממשיך בהודעה ששיחררה קאוואסאקי לעיתונות ב-2 ליוני 2016 שבינואר 2017 היא תוריד את המסך על ה-W800 בעקבות תחילת אכיפת תקנות זיהום האוויר יורו 4.

קוואסאקי טוענת שהמשך ייצורו בעידן הנוכחי של תקנות זיהום האוויר יצריך השקעה כלכלית גדולה מדי עבור תכנון מחדש של המנוע על מנת שיעמוד בתקנות אלו ולכן היא מפסיקה את ייצורו אבל, לפני כן תוציא החברה לשנת הדגם הבאה 2017 (שמתחילה להימכר בעולם כבר בספטמבר 2016) סדרה מוגבלת שתקרא FINAL EDITION עם סכמת צביעה מיוחדת לציון סופה של תקופה.

למרות שכבר הקצאנו לו מקום בכתבת הרכיבה הראשונה שלנו לפני כשנה, עדיין חשבנו בדו"גיגים שכדאי לערוך לו רכיבת פרידה כמו שצריך. אז עשינו סיבוב קטן על אופנוע של חבר, אבל הפעם, כמספד, ערכנו לו רכיבת התרשמות כמו שצריך.

כמובן שאי אפשר בלי היסטוריה, אז הנה סקירה קצרה על הדגם. בתחילת שנות השישים קונצרן קאוואסאקי – אשר לטש עיניו אל שוק האופנועים, השתלט על חברת מגורו היפנית אשר ייצרה ברישיון את ה-BSA-A7 שוטינג-סטאר, טווין מקבילי בנפח 500 סמ"ק (אותה חברה גם יצרה לפני מלחמת העולם השניה גם דגמי הארלי דיווידסון ברישיון). מאוחר יותר גדל הנפח ל-650 סמ"ק ונקרא W1. היה זה האופנוע הראשון של קאוואסאקי והאופנוע הגדול ביותר שיוצר ביפן עד הופעת ה-CB750 של הונדה. לקוואסאקי תמיד היתה שמורה פינה חמה בלב לדגם שהחל את הכל וכך בשנת 1999 הוציאה כהומאז' את דגם ה-W650 שנתיים לפני הופעת הטריומף בונוויל המחודש והרבה לפני שהעולם חשב על אופנת הרטרו. בשנת 2011 לאחר הפסקה של חמש שנים ומקצה שיפורים על מנת לעמוד בתקנות זיהום האוויר יורו 3, יצא הדגם מחדש בנפח של 800 סמ"ק כאשר הוא נראה עוד יותר בריטי מבריטי, עד כדי כך שאפילו עיתונאי הדו"ג בבריטניה העדיפו אותו על פני הבונוויל המחודש מקורר האוויר שלא לדבר על כך שכיום עם המעבר לקירור מים נכתב בעיתונות הזרה שהבונוויל איבד את קיסמו לחלוטין.

בניגוד לניכר שם קנה לו ה-800 קהל מעריצים אדוק, בעיקר באי הבריטי – בארץ הדגם לא נכנס לתודעה בין אם זה בגלל שיווק מנומנם ובין אם זו קללת מורי הנהיגה שנפלה עליו. כלומר, כל מי שרכש אופנוע כזה שהיה בעברו שייך לבית ספר לנהיגה נתקל בבעיות מכניות ללא תחתית עקב הזנחה מצד המורים. אצל אלו, כל המטרה הוא למקסם את הרווח מהאופנוע ולכן טיפול אוהב או לפחות טיפול נאות ובזמן משחק תפקיד שולי וכך נוסף ל-800 שלא בצדק שם של אופנוע בעייתי ולא אמין, וחבל.

*   *   *

לאחר שנים שלא היה אופנוע מבחן החליט היבואן להפשיר אחד כזה ומיד כשנקרתה בפני ההזדמנות קפצתי על המציאה. הדגם שרכבתי עליו ומופיע בתמונות נקרא ה-BLACK EDITION, צבוע כולו בשחור מאט, והוא מרשים ומשדר נוכחות של "אני כמו שאופנוע צריך להיות מהימים שהאופנועים היו עשויים מברזל ולא כמו הפלסטיקים שעומדים כאן לידי". למרות הסאונד המושתק שבוקע מהאגזוז, בניגוד לאופנועים מודרניים שכתבנו עליהם כאן, זה איננו סאונד של קטנוע ובסל"ד נמוך האופנוע רוטט קלות. לא וויברוץ מטריד אלא כזה שמשדר מכונה חיה ונושמת כמו שהיה פעם. ובאמת, האופנוע הזה משדר אופי כבר מהישיבה עליו וזו איננה פרשנות רטרו מודרנית אלא הדבר האמיתי בדיוק כמו רויאל אנפילד. עם העליה בסל"ד נעלמת הוויברציה והרכיבה הופכת חלקה. זה אולי יישמע מצחיק, אבל דווקא תנוחת הרכיבה 'המיושנת' של הקוואסאקי, זו ששלטה בעולם מסוף מלחמת העולם השניה ועד תחילת שנות ה-80, מתגלה לא רק נוחה יותר מהרבה אופנועים מודרניים ברכיבה למרחק אלא גם מתמודדת הרבה יותר טוב עם רוח נגדית במהירויות של מעל 120 קמ"ש. בניגוד ל-XSR, הדוקאטי סקרמבלר ההונדה CB500F העירום יכולתי לרכב עם ה-800 במהירויות גבוהות יותר ללא שום בעיה או תחושת מפרש ברוח. כנראה שהם ידעו משהו על תכנון תנוחת רכיבה לפני שלושים-ארבעים שנה.

רכבתי על הקוואסאקי באותו יום כ-300 ק"מ פלוס בעיר ובכפר, בפקקים ובכביש הפתוח, בכביש המהיר ובכביש המפותל ונהניתי מכל דקה. החום הכבד באותו יום הכריח אותי לעצירת תדלוק שלי אבל באמת שלא בא לי לעצור אפילו לרגע. ינוקא עוד חשב לצרף אלי צלם וביטלתי אותו בהינף יד ואמרתי "עזוב, לא מתאים לי לבזבז זמן על סשן צילומים. אני רוצה לנצל כל דקה פנויה לרכיבה" ואני מבסוט שכך היה. אנחנו לא דוגמניות חטובות אלא סתם גברים שמנים ושעירים שבאו לרכב והאופנוע נראה הרבה יותר טוב בלעדנו מאשר איתנו ברקע. בסופו של יום החזרתי את האופנוע בחוסר רצון ליבואן. מכל אופנועי המבחן שרכבתי עליהם ה-800 היה זה שדיבר אלי יותר מכל. אין לי ספק בכלל שזה בגלל שאני סנטימנטלי בכל הקשור לאופנועים אבל גם בגלל שבניגוד לאופנועים חדשים הוא לא מסנן שום תחושה, וויברציה או מה שלא תרצו המועברת מהאופנוע לרוכב. איך אנסח את זה? הוא לא מרגיש סינטטי.

בעבור 51 אלף ש"ח, כולל אגרות ובולים, אני חושב שה-800 הוא מציאה. קצת יותר ממחיר של ייבוא אופנוע אספנות ראוי אתם מקבלים בעצם אופנוע אספנות חדש, הנקודה היחידה שבה מפסיד ה-800 לעומת האספנות היא בעלות ביטוח החובה לשנה. בהשוואה לקבוצת המחיר שלו או לאופנועי הרטרו שנמכרים בארץ, לדעתי ה-800 לוקח בגדול. שאל אותי חבר מקבוצת הרכיבה שלי מה הייתי מעדיף גוצי V7 או W800? עניתי לו שהייתי לוקח את ה-800 ללא היסוס ומי שמכיר אותי יודע שלא פשוט עבורי לומר את זה, אבל זו האמת. לא רק במחיר אלא גם על הכביש ה-800 לדעתי האישית יותר טוב מהגוצי V7 סטון.

במשך שנים מחכים אופנוענים בישראל לרגע שבו טריומף יגיעו לארץ ויוכלו לשים את עכוזם על הבונוויל כשאר אזרחי העולם, ותשובתי להם היא "תשכחו מזה". טריומף לא יגיעו לא בקרוב ולא נראה גם בעתיד הרחוק יותר ואם כן יגיעו זה יהיה עם הבונוויל מקורר המים. עם הדגם מקורר האוויר פספסנו את הרכבת. אבל, כרגע יש לנו כאן ועכשיו את הנמסיס של הבונוויל במשך הרבה שנים וזהו ה-BSA, רק שהפעם הוא MADE IN JAPAN למזלו והוא מגיע במחיר מצחיק.

וגם זה עוד חצי שנה לא יהיה לנו ואז הוא ייהפך, כפי שעמיר הגדיר זאת, אופנוע קאלט.