בעשור הלא נכון (V)

כזה!

תמיד אמרתי שנולדתי בעשור הלא נכון ואשתי אומרת שמשבר גיל ה-40 הגיע אלי בגיל 30. תמיד אהבתי את הקלאס שבדברים הישנים, אלו שהחזיקו מעמד שנים. מכונת הכביסה שעבדה 20 שנה עד שהוחלפה בחדשה רק בשביל להתחדש, הסובארו של אמא שלא ראתה מוסך והשירים הישנים שמושמעים עד היום על בסיס יומי ברדיו.

ומצד שני יש לי חולשה לטכנולוגיה וחדשנות. יש דברים שהחדשנות יפה להם כמו הטכנולוגיה של האופנועים בני זמננו, מלאי אלקטרוני של מערכות בקרה מקלות ומצילות חיים. מחלה. היום כרוכב שטח אני על אופנוע דו פעימתי מן השורה הראשונה אבל הכי חשוב זה שהריח שלו מזכיר לי את הווספה של אבא מלמעלה משני עשורים…

לאחרונה, אחרי כמה תמונות של סבא עושה דאווינים על האופנוע המשטרתי הנוסטלגי, חיפשתי כלי ישן לפרוייקט. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות אבל ידעתי שאני רוצה לקחת משהו ישן ולדנדש אותו. אם הבנתם ואם לא אז אצלי אין באמצע, גם הישן הזה ייראה חדש. אין חצי עבודה. אבל הייתי צריך משהו שיזיז לי משהו, משהו שידבר אלי וגם לא פחות חשוב שאם כבר ישן אז עדיף אספנות. אחלה סטטוס. הוצעו לי כל מיני כלים אבל הלב אמר שכשאראה אותו, אדע. כמובן ידעתי שזה לא הולך להיות שחזור למקור ושהוא יהפוך לקפה רייסר או סקרמבלר, אז הפוטנציאל לשינוי היה חשוב לא פחות.

 

בעת שיטוטי הרשת היומיים שלי נתקלתי בב.מ.וו. תצורת המנוע הייחודית שלו פלוס הפוטנציאל הבלתי מוגבל לא הותירו מקום לספק: כזה אני רוצה! כזה!

השמנמן

אספנות או לא אספנות – חייב שיהיה מתקדם ומתוחכם לגילו: בלם תוף מאחורה אבל עם 2 דיסקים מקדימה ואפילו משכך היגוי כסטנדרט. אחרי כן קפה כבר לא יהיה רק מה ששותים בבוקר…

אין הרבה כלים כאלו אז בשביל להשיג אחד זה או לשלם הרבה במידה שאמצא פה אחד או לייבא. למזלי מצאתי פה אחד במצב מקורי לא רע משנת 84 יד 2 שבאמת נשמע אחלה, רק שאחלה לאופנוע בן 32 זה נוסע יפה אבל הרבה חלודה, מעט בולמים והמון עבודה.

ככזה של "כאן ועכשיו" חייתי בסרט. חשבתי שתוך חודשיים-שלושה יהיה לי אופנוע לתפארת! מה הבעיה? הרי אני לא עושה הרבה לבד חוץ מהפירוק הראשוני ומה בסך הכל יש לעשות? – רק סעפות, ריתוכים וצבע. נשמע קל וגם יש תקציב, אז לא צריכה להיות בעיה.

ואז… אולי נשים צמיגים כאלה ואת הזנב אולי טיפה ככה ובמקום הקליפאונים אני אוהב את הכידון מהשטח ואז ואז ואז בווום! פגז! כזה!

הסרתי את כל הפיברגלאס/מזוודות וכו' מהשמנמן והתחלנו להתקדם.

פתאום כולם עסוקים

טוב, אז התחלנו. את רוב החלקים הנחוצים ללוק החיצוני הזמנתי מראש כמו צמיגי קונטיננטל TKC80 במידה שאין בארץ ולכן הוזמנו במיוחד. יצרתי קשר עם יבואן ביטובו בישראל והוזמנו זוג בולמים אחוריים הכוללים שיכוך כיווץ וריבאונד. את מיכל הדלק היה צריך לנקות היטב ולצפות, שלדת זנב קוצצה, עוצבה ורותכה, כנף קידמית קוצרה גם היא, הסעפות הוחלפו בסעפות נירוסטה בעיצוב אישי עם דוד יחיד במקום שניים במקור.

פתאום מסתבר שהכל פשוט לוקח המון זמן. פתאום כולם עסוקים ומסתבר שלהשתתף בפרוייקט לא כל כך כלכלי לבעלי העסקים, אז בשן ועין התקדמתי. כל מה שהיה תלוי בי תוקתק אבל בעלי המקצוע עבדו פחות מהר ודברים לקחו זמן. השתדלתי לא להציק יותר מידי כדי שלא יתנקם בי חלילה בריתוכים עקומים…

הבן אדם הכי משפיע בפרוייקט היה אורן. אורן הוא המומחה בכל הקשור לבימרים מקוררי אוויר ויש מאחוריו רפרטואר גדול של כלים שעברו תחת ידו ולכן יודע דבר או שניים. תוך יומיים פירק את האופנוע לרמת הבורג, מיין מה הולך לאן וכך התחלנו לשחק על אמת. זה לגילוון זה לצביעה אלקטרוסטטית וזה לצבע רטוב. יאממי.

הזכות ללחץ עצמי

המנוע נלקח לניקוי סודה ולא חול על מנת לא לקחת סיכונים מיותרים ורק למצוא מי שיעשה ניקוי סודה לקח המון זמן בהתחשב בנגישות לאינטרנט של היום. לאחר מכן, נקי ומצוחצח, המנוע הוחזר לאורן לפתיחה והסתכלות. אמנם הוא עבד טוב ויפה גם לפני אבל לא היה ידוע מה הולך בפנים. אם כבר פתוח אז לא נעשה גם את זה ואת זה ואת זה? – בטח שכן. אז עשינו מנוע וטוב שכך. אני אוהב שהראש שלי שקט. פה כבר התחלתי להבין כמה עמוק הבור של השיפוץ והתחלתי לבדוק גם כמה עמוק הכיס אבל לעצור באמצע זו לא אופציה והכל נסגר ונשלח לצבע.

כשמתחילים להרכיב מבינים שהבעיה היא לא בדברים הגדולים אלא בדברים הקטנים: גומיות, כבלים, צינורות ברקס וכל מה שיבש, סדוק, קרוע יו ניים איט. הכל הוחלף בחדש. כמו בכל פרוייקט – בעיות לא חסרו. בהרכבת הפרונט התגלה שהמשולש העליון והטיובים של הבולם עקומים ולכן הוחלפו. צמת החשמל המקורית הייתה עמוסה בכל טוב ולכן הוחלט להחליפה לאחת עירומה יותר מדגמי ה-GS, רק שזאת לא התאימה למצבי הסוויץ' בעל 3 המצבים ופה היו קצת דאגות. יש לציין שלהירדם בלילה היה לי מאוד קשה ברגעים כאלו, שמא משהו לא יצליח וחלילה לא אהיה מוכן ל-DGR. האמת, אורן פתר את זה בשעתיים, אבל זכותי להלחץ לא?!

כיס בצד

כל חלק שנוסף לאופנוע בהרכבתו עבר בחינה על ידי אורן והוחלט אם הוא טוב מספיק, אם צריך חידוש או אם יוחלף בחדש. אז הכל מחובר ואתה חושב שעוד רגע מניעים אבל אתה לא מבין כמה אתה לא קרוב… אומנם השלדה מלאה במנוע וגיר ויש גם גלגלים אבל הדברים הקטנים שוב, הם המשמעותיים. עם קצת סבלנות הרגליות והכבלים במקום, קאליפרים וצינורות ברקס. יש קרבורטורים משופצים, מרווח שסתומים מכוון, ואפילו שעון המהירות הדיגיטלי כולל נורותיו מותקן ועובד. מילוי שמנים במנוע, כיוונים אחרונים ואני רק רוצה לשמוע את החיה מתעוררת לחיים.

הכל נשמע זורם אבל כמובן שלקח כמעט שנה, שזה גם לא רע בכלל לפרוייקט בסדר גודל שכזה. רוב הזמן נשרף על משימות קטנות בפני עצמן כמו הכנת הסעפות והדוד, הצבע שנעשה ע"י כמה בעלי מקצוע שכל אחד וההתמחות שלו (מיכל דלק, מנוע, וצביעה אלקטרוסטטית), שלדת הזנב שלקחה לא מעט זמן וגם כמובן תכנון ויצירת הבסיס למושב. היו הרבה דאגות אבל תמיד קיבלתי מאורן את הייעוץ הנכון וזה הוכיח את עצמו אין ספור פעמים.

זהו, מניעים! הצליל אוי הצליל… הניגון הזה עם הבס העוצמתי שלו פשוט גורם לך לרצות לעלות ולתת בגז. אז זה מה שקרה, עוד קצת כיוונונים והדבר הזה פשוט עובד כמו שעון, מדהים! אורן טס לחו"ל ואני לוקח את האופנוע לטסט. עוברים כמו גדולים ואנחנו מתחילים הרצה. מכין רשימה של כל מיני דברים קטנים ויותר תחושתיים, וההרגשה היא שנעשתה פה עבודה מא' עד ת'. החווית רכיבה עליו לא פחות ממדהימה: נוח, חזק ופשוט כייפי! הגיע הזמן לאסוף קצת מחמאות של תהליך ארוך ומורכב. היה אירוע שהיה שווה פרוייקט שכזה, כיף אמיתי.

מאז שהפרוייקט החל, היעד היה להיות מוכנים לרכיבת הג'נטלמנים השנתית, ה-DGR. בסיס המושב נשלח לריפוד אצל מריו שבועיים לפני היעד, מה שהיה אמור להספיק. עיכוב קל באספקת החומרים לבסיס השאיר את מריו עם מעט זמן לעבודה, אבל מריו עבד במרץ וסיים לפנות בוקר של יום הרכיבה. ב-07:00 אני אוסף את המושב ורץ להרכיבו, יושב פיקס! כיס קטן נוצר לבקשתי על מנת שיהיה איפה לדחוף טלפון ואשראי.

כל אחד אוהב חוויות שונות: האחד ירצה לקנות אופנוע מוכן רק כדי לרכב והאחר יעדיף רק את החלק של הבניה ומבחינתו שהאופנוע ייצא בסיום ממש כמו פאזל. לי הרכיבה מדגדגת מאוד אבל היא הרבה יותר מהנה כשאתה רוכב על יצירה שלך, יצירה שאתה החלטת בדיוק איך היא תראה.