הסופרבייק המוחמץ – מוטוגוצי MGS-01

הרוחות החדשות של גוצי תחת שליטת אפריליה בתחילת שנות ה-2000 לא התחילו עם ה-MGS-01. כבר לפני כן יצאו לשוק אופנועים חדשים שנכנסו לייצור מוקדם בשל דרישת השוק, כמו הגריסו היפיפה והלא מוגדר והברווה הרב תחומי. כולם ידעו שמוטו גוצי מפתחים אופנוע מיוחד, אך אף אחד לא ציפה למשהו כזה, והאמת היא שגם אף אחד לא ממש התעניין. דגם כמו הברווה התקבל בסיפוק אצל כת מעריצי מוטו גוצי, ואולי עוד כמה שהפרוטה נמצאת בכיסם ושהחליטו שגוצי כל כך יפה, טוב יהיה אם יחנה גם אצלם בגאראז', והגריסו כבר הלך מבחינת גוצי צעד אחד קדימה אל קהל רחב הרבה יותר, כשהוא מגדיר לעצמו נישה ייחודית משלו.

לכן, כשהוצג ה-MGS-01 בתערוכת מינכן בספטמבר 2002, עצר לחלקיק שניה עולם האופנועים את מבטו, והפנה אותו ליצרן הקטנטן ממנדלו דל לריו. דוכן מוטו גוצי בתערוכה הפך ממקום ש'עוברים דרכו', להיות מוקד עליה לרגל עם קהל צופים שבדרך כלל לא ממש עוצר ליד גוצים בכלל, ואילו כאן הם עמדו והביטו בהערצה באופנוע בצבע האדום פרארי / איטלקי. עיתונות האופנועים בכלל יצאה מגידרה עם השפעה יוצאת דופן שהיתה לאופנוע הזה על היחסים המנומנמים שבין עיתונות האופנועים ליצרן האיטלקי. המחמאות פשוט נשפכו מכל עבר. מוטו גוצי עצמם, ובראשם צוות העיצוב שנשכר לטובת פיתוח האופנוע הזה ספציפית, הודו כי המחמאות וגמירת ההלל שנשפכו מצד העיתונות על האופנוע בכלל, ועל עיצובו בפרט, הדהימו אפילו אותם.

15 שנה אחורה

למוטו גוצי של עד לפני כעשור – עת פיאג'ו החליטו לעורר אותה קצת – היתה בעיה. מהחברה המפוארת לא נותר כמעט כלום מלבד מוזיאון ענקי שסיפר על תהילת העבר של החברה טרם העתיד היפני, וממספר מוגבל ביותר של דגמים שהמשיכו לטפטף לשוק, ואשר היו בעצם מספר גירסאות לאופנוע בסיס אחד: ה-V11. גוצי הפכה למעין חברת פולחן לקהל מאמינים אדוק שלא היה מוכן לרכב על שום דבר אחר מלבד מוטו גוצי, ואשר שם הקוד "לה מאנס" גרם להם לשפיכה לא רצונית. כל חברה אולי היתה רוצה אמנם קהל שמוכן לקנות את מוצריה בכל עת ובכל מזג אויר, הבעיה של מוטו גוצי היתה שכמעט אף אחד אחר חוץ מאותו קהל מכור לא רצה בכלל לשמוע על מוצרי החברה. מי שפעם כונתה "ב.מ.וו לעניים", נחשבה בעולם המודרני המתיישר על פי סטנדרט האמינות היפני, לחברה המייצרת אופנועים לא אמינים, הנדסת אנוש שנשארה תקועה בשנות השבעים, ועיצוב מיושן שלא קרץ לקהל חדש וטרי. קהל מכורי גוצי, מטבע הדברים, הלך ופחת ככל שפחת הדור, והחברה ירדה אט אט מטה אל תהומות הנשיה עד שנרכשה בגרושים על ידי אפריליה (שנקנתה בעצמה לפני כעשור על ידי פיאג'ו) ואשר הצילה אותה מקריסה סופית.

הביטוי העיקרי של אפריליה במוטו גוצי בא עם זירוז פיתוחם של שני דגמים חדשים: הברווה והגריסו. שם פחות או יותר, נגמר גם לאפריליה הכסף. בתקופה שאחרי התערוכה ב-2002, בדקו מוטו גוצי את ההשפעה של התערוכה וכתבות העיתונות שבאו בעקבותיה ועל דעת הקהל: האם באמת ובתמים פרץ האופנוע הזה את אותו מעגל סגור של רוכבי מוטו גוצי? לטובת העניין, נשכרה שירותיה של חברת סקרים בינלאומית בשם "CSM International", ותוצאות הסקר היו מהממות: חלק גדול מרוכשי אופנועי הספורט אמרו כי בהחלט היו מביאים את ה-MGS-01 בשיקולי הקניה שלהם לפני רכישת אופנוע חדש. על תשובה כזו לפני שיצא ה-MGS-01 לשוק יכלו במוטו גוצי רק לחלום. ההצלחה בתערוכה המריצה את מוטו גוצי להמשיך הלאה אל פיתוח מהיר וייצור המוני. הסיבה העיקרית היתה רצונם של דילרים שפנו אל החברה והסבירו שיש להם קונים לאופנוע אשר מחכים לו, ולחצו את החברה לצאת לייצור מהר ככל הניתן. החברה הוצפה באלפי שואלים סקרנים שרצו לדעת מתי והאם יצא אופנוע התצוגה אל הכביש. הפניות הריצו את מתכנני האופנוע ומחלקת הפיתוח אל שולחנות העבודה כדי להחליט על המפרט הטכני הסופי של האופנוע. בסופו של דבר כאמור, הוחלט על שתי גירסאות: האחת היא הגירסה שהופיעה בתערוכה ובכתבה זו, ונקראת "קורסה" – גירסה האמורה לשמש את מוטו גוצי למירוצי סופרבייק, והגירסה השניה עם (שוב) מנוע ה- 1,100 סמ"ק הסטנדרטי, תשמש את גירסת הכביש בייצור המוני.

הייצור
עיצוב מנצח כמו של האופנוע הזה לא נולד פתאום. אסטרטגיה והליך קבלת החלטות ארוך עומד מאחרי עיצוב רדיקלי של אופנוע כזה. עם ה-MGS-01 כך נראה, רצו בגוצי דאז לחקור לעומק את פוטנציאל המחקר שהם יכולים להגיע אליו, עיצובית ושיווקית. לצורך העיצוב גייסו מוטו גוצי את Ghezzi & Brian. חברה שהלכה יד ביד עם מוטו גוצי כבר תקופה ארוכה.

העיצוב החדשני החל את דרכו בתחילת 2002, כבדיקה של יכולת מחלקת העיצוב לקלוע לעיצוב המשדר מודרניזציה וטכנולוגיה מתקדמת. לצורך העניין גייסו במוטו גוצי הלכה למעשה את כל עובדי המפעל, כדי שיחוו דעה ויביעו רעיונות חדשים כשהרעיון הוא פשוט: אם פועלי ומנהלי מוטו גוצי יסכימו פה אחד על עיצובו של האופנוע, הרי שהוא מוכן גם להישווק לדילרים ברחבי העולם. הוחלט על עיצוב מינימליסטי אך אגרסיבי, "טהור" במובן מסוים, שידבר לכולם ולא רק לחובבי נישה כזו או אחרת, או חלילה רק למכורים המסורתיים של מוטו גוצי.

העיצוב המקורי היה בכלל אחר. קווים חדים ואגרסיביים שהפכו את האופנוע לעוד מפלצת ליטר ספורט יורקת אש, עם קווי מתאר חלקים, וכאמור, אגרסיביים. מה שנשאר מכך (צריך הסכמה של כ-ל עובדי החברה, זוכרים?) הם אותם פנסים ייחודיים, מושב שמזכיר יותר מדי את זה של דגמי ההיפר ספורט של דוקאטי מאותם הימים, הזרוע האחורית היפהפיה, ולטובת המודרניזציה, האגזוזים ממוקמים מתחת למושב. השילדה היא מסוג מונוקוק, ולמעשה המנוע הוא גורם נושא העומס העיקרי. עם צירופם של המתלים הסופר מודרניים, התנהגות הכביש של האופנוע אמורה להיות משובחת. האופנוע כולו אכן מודרני, אך מוטו גוצי הצליחה שלא לאבד את הצביון המסורתי של החברה, המתבטא במנוע הבולט החוצה ומדגיש את איבריו כפריט עיצוב מרכזי באופנוע. גם אם תביט באופנוע הזה בפעם הראשונה בחיים, תבין מיד שזהו מוטוגוצי. על כמה יצרניות אופנועים אחרות אפשר לומר את המשפט הזה? אולי הרלי דיוידסון, וזו בדיוק המטרה אותה רצו להשיג בצוות הפיתוח של מוטו גוצי.

מנוע האופנוע הוא מנוע ה- V90 מע' 'דייטונה' מקורר האויר העתיק של מוטו גוצי, המתבסס על מנוע שייצר בייצור עצמי ד"ר ג'ון באמצע שנות השמונים. ד"ר ג'ון היה פריק מכור לחלוטין של מוטו גוצי, שבנה ראש מנוע שמונה שסתומים חדש לחלוטין למנוע הלה מאנס הישן שלו, והתחרה עם האופנוע נגד אריות ה-851 של דוקאטי במירוצי ה-BOTT באיטליה. מוטו גוצי, שכבר אז לא יכלו כמעט לשמר את עצמם, פשוט לקחו את התבניות שיצק ד"ר ג'ון, והעתיקו אותן לתוך המנועים שלהם. מנוע ה-992 סמ"ק עבר הגדלה ממשית ב-MGS-01 ל- 1,256 סמ"ק, כשאת הבוכנות הענקיות בקוטר מאד לא ספורטיבי של 100 מ"מ האחת, ומהלך של 80 מ"מ, לוקחים מוטו גוצי מקוזוורת' האמריקאית. עם יחס דחיסה של 11:1 הפיק המנוע המיושן 122 כ"ס ב- 8,000 סל"ד כשאפשר היה להוציא ממנו בקלות עוד 30 כ"ס. אך מה שמרשים בהחלט הוא נתון המומנט: 11.5 קג"מ, ב… 6,400 סל"ד בלבד!!! האופנוע הזה אמור היה למשוך בהילוך שישי גם מסל"ד חד ספרתי. בחמשת האופנועים שנשלחו לאנגליה הושתלה מע' הזרקה של מרלי עם לועות יניקה ענקיים בקוטר 50 מ"מ, וגלי זיזים חמים יותר שמעלים את ההספק למעל ל-130 כ"ס. את הגיר בעל המצמד היבש ושש המהירויות, לקחו גוצי מהמדף. הזרוע האחורית המלאה מתחברת אל תוך קצהו האחורי של המנוע כיאה לשילדת מונוקוק, ועוזרת לבסיס גלגלים קצר של 1,428 מ"מ. המתלה האחורי נבנה על ידי אוהלינס במיוחד לאופנוע הזה, ומלבד מיקומו המיוחד יש שם אפשרות להגביה או להנמיך את הזנב בדומה לאופנועי דוקאטי. המתלה הקדמי ההפוך 43 מ"מ נלקח אף הוא מאוהלינס, והוא מותקן בזוית קיצונית למדי של 23.5 מע'. תיבת האויר ממוקמת במקום לא שיגרתי בעליל: מתחת למושב. עיצוב חלקו הקדמי של האופנוע מצליח להביא באופן אופטימלי זרימה מעולה של אויר טרי אל תיבת הקרבון של האופנוע. הבלם הקדמי – שני דיסקים בקוטר 320 מ"מ עם ארבע בוכנות השוכנות בקליפרים רדיאליים, הוא הסחורה הטובה ביותר שאפשר היה למצוא בברמבו, והחישוקים הקדמיים המהממים, נבנו במיוחד עבור האופנוע. המשקל לא היה מרשים במיוחד, כשעקב המנוע המיושן והכבד סגר על המאזניים 192 ק"ג יבשים. כמעט שכחתי: גל ההינע?! נשאר גם כאן.

השילדה אמנם היתה שונה מכל האחרות המוכרות לנו מאיטליה ויפן, אבל מכלולי האופנוע ה'נוגעים' בכביש הם מהשורה הראשונה של טכנולוגית אופנועי הספורט בעולם. מזלג אוהלינס הפוך מוזהב ובלמים רדיאליים מהתוצרת הטובה ביותר של ברמבו מקדימה, וזרוע אחורית "קופסא" מאחור, המגלגלים חישוקי חמישה חישורים מחוררים שיותר מכל ממחישים כמה השתדלו בגוצי לחסוך במשקל.

אחרית דבר

אך דווקא אז, כשהכל נראה ורוד, באה נפילתה של אפריליה, וקטעה באחת את כל התכניות. כמעט. לאחר ההלם הראשוני, התעשתו מוטו גוצי במהירות, והודיעו כי האופנוע יוצע לרוכשים כבר בסוף 2004 בגירסת הכביש שלו. דגם הקורסה, היה צפוי לצאת כבר בתחילת 2004, שנה ושלושה חודשים בלבד לאחר הצגת הפרוטוטייפ במינכן בספטמבר 2002. כצפוי אצל האיטלקים, וגם מסיבות שאינן קשורות ישירות במוטו גוצי, אלא דווקא בחברה האם – אפריליה, לא יכלו מוטו גוצי להוציא אל הפועל את תכנית הייצור המקורית, כך שלמרות הצהרותיה המוקדמות של החברה האיטלקית כי דגם הקורסה ישווק בתחילת 2004 ודגם הכביש ישווק בייצור המוני בסוף 2004, באה רכישתה של אפריליה וטפחה על פניהם של מוטו גוצי. אך מה שלא היה צפוי הוא, שהחברה כן תוציא למכירה חמישה אופנועים כדגמים סופר אקסלוסיביים. חמש יחידות של דגם המירוץ, זהים לפרוטוטייפ המקורי שהוצג במינכן, אשר יוצרו על ידי החברה בעבודת יד וספק נשלחו ספק הוברחו ברגע האחרון לדילר הבריטי של גוצי.

למיטב ידיעתי, יוצרו ב-2004-5 אופנועים בודדים בעלי רישוי מעבר לחמש היחידות הראשוניות האמורות שנשלחו לאנגליה בתפר ההשתלטות של פיאג'ו על אפריליה, ורוב בעלי האופנוע הזה עושים בו שימוש במירוצים דווקא. כאן רק נותר לנו לומר שחבל. חבל על אופנוע ייחודי מאד שיכול היה להתווסף לשורה של אופנועים מאד מיוחדים שנולדו לאוויר העולם, וגם אם לא היו הופכים לרבי מכר, הרי שיכולנו להתברך בהם.