במבי שב ליער (א)

מאת: דיויד היימן

במבי שלב ראשון

לאחרונה השלמתי תהליך של כחצי שנה, וחזרתי לרכוב על אופנוע לאחר הפסקה ארוכה של 25 שנים. מטרת פוסט זה והבאים אחריו הם לעזור לאנשים במצבי: אנשים ונשים בגיל העמידה המעוניינים לחזור לתחום הדו-גלגלי.

באנגלית יש שם לתופעה:Born Again Middle-aged Biker, או בקיצור: Bambi.

קצת רקע: אני בן 53, נשוי פלוס שלשה ילדים בוגרים, עצמאי, מתגורר בישוב קהילתי בגליל. אי שם בשנות ה-80 רכבתי על קטנועים ואופנועים ככלי התחבורה העיקרי והיחידי שלי. האופנוע האחרון שלי היה מוטו-גוצי וי50 סימן 3. הוא נמכר בשנת 1990 ומאז אני במכוניות.

מדי פעם יצא לי לרכוב: בנסיעות לחו"ל, על כלי של חבר מהמילואים, ופה ושם בכל הזדמנות… והנה, לפני שנה החלטתי שזהו – חוזרים לרכוב, אך הפעם לא ככלי תחבורה עיקרי אלא בנוסף לרכב שלי, כלומר אופנוע שישמש אותי לטיולים בכבישי הגליל היפים, ומדי פעם לסידורים קטנים בעיר הקרובה.

חזרתי לקרוא מבחני דרכים, כתבות, ופורומים ויצאתי לסיבוב ראשון של רכיבות מבחן. הרכיבות הראשונות היו כולם על קטנועים (בשלב זה עוד שקלתי קטנוע). רכבתי על: פיאג'ו אקסאבו, דאונטאון 300, קוואסאקי J300, סאניאנג 250 ושוב על האיקסאבו. סיכום – קטנועים לא נוחים לי. כלומר, תנוחת הישיבה עם הרגליים קדימה כשמשקל הגוף כולו על הישבן והגב התחתון , ללא אפשרות להעביר חלק מהמשקל דרך הרגליים אל הרגליות – ממש לא היתה לי נוחה. היות וממילא אין לי ממש צורך ביכולות העירוניות ובפרקטיות של הקטנועים, לכן ובקיצור – קטנועים נפסלו.

יצאתי לסיבוב שני של רכיבות מבחן על אופנועים קטנים עד 250 סמ"ק. רכבתי על: קיוואיי בלאקסטר, קליבלנד, וסוזוקי אינזומה. (בשלב זה עדיין הגבלתי עצמי לנפח 250 סמק משיקולי עלות הביטוח). משלושתם האינזומה היה נוח, נראה טוב ואמין ונהניתי ברכיבת המבחן. ניגשתי לעופר אבניר לדון באפשרות רכישה. אנשי המכירות של עופר אבניר אמנם היו אדיבים אך בלתי גמישים לחלוטין. כלומר, כל בקשותי להנחה, אבזור או טיפול חינם, נענו בשלילה מוחלטת. ניסיתי ביד 2 ובדקתי שני כלים משומשים למכירה, אך גם כאן הפתעה: מחירים מופקעים וללא גמישות מצד המוכרים. החלטתי להמשיך לחפש.

בשלב זה נודע לי על נושא הקלות המס לעצמאיים. התייעצתי עם רואה החשבון שלי והוא אישר את נכונותם.  למי שלא יודע אז בקצרה: עצמאי/עוסק מורשה יכול לרכוש כלי רכב דו גלגלי קטנוע או אופנוע, ולזכות בהקלות מס רבות, ובלבד שהכלי רשום ברישיון הרכב תחת קטגוריה L2. זו הקטגוריה עד 47.6 כוח סוס, או 35KW ללא קשר לנפח המנוע. ההקלות הן משמעותיות מאד: החזר של כל המע"מ ובנוסף – כל ההוצאות הישירות והעקיפות מוכרות כהוצאה למס הכנסה: פחת שנתי, תיקונים, טיפולים, תחזוקה, מיגון, ביטוחים.

חזרתי לסיבוב נוסף של רכיבות מבחן על כלים בקטגוריה L2 כגון: הונדה cb500x, רויאל אנפילד, הארלי סטריט, וקאוואסאקי W800. כאן קרה משהוא מעניין, משהו ששמעתי עליו בפורום ולא כל כך הבנתי למה הכוונה עד שזה קרה לי: ירדתי מחייך מנסיעת המבחן על ה W800 וידעתי שזהו זה, מצאתי!

במבי שלב שני

מאחר ושלב בחירת האופנוע התארך לו, ניצלתי את הזמן לחסוך את השקלים כך שאוכל בבוא היום לרכוש במזומן. לבסוף התייצבתי בסניף הראשי של מטרו מוטור ברחוב תושיה בתל אביב כשבתיקי פנקס המחאות ומבחינתי – היום סוגרים. השאלה היא האם הם יודעים גם למכור. לא סוד הוא שחברת מטרו איננה אהודה במיוחד ויש עוד בלוג נפוץ במרשתת שממקם את מטרו בשורה אחת עם שונאינו הגרועים ביותר. הגעתי עם ציפיות נמוכות עד בלתי קיימות.

הפתעה לטובה! קיבל אותי בחור צעיר, חייכן, סבלני, אקרא לו בנימוס באות הראשונה – מם. למם  לא הייתה משימה קשה כל כך, הרי כבר רכבתי על האופנוע W800 ובחרתי בו. כל מה שצריך זה לא להרוס. התחלנו לנהל משא ומתן על שלשה דברים: מחיר סופי, אביזרים והתקנות, הסדרי תשלום. כל הכבוד למם הנחמד שהבין אותי, היה גמיש, הקשיב וקיבל את רוב בקשותי, והעיקר לא זלזל או התלהם או התרגז, אלא ניגש בסבלנות פעם אחר פעם לחדר צדדי לקבל אישורים מההנהלה. גם בחנות האביזרים סייעו לי מאד – במקצועיות ובסבלנות.

העסקה הושלמה, שילמתי מקדמה, לחצנו ידיים, נסעתי הביתה (ברכבת) והתחילה ההמתנה להגעת הכלי לסוכנות. מם הבטיח שתוך שבועיים הכלי יגיע. במאמר מוסגר אני רוצה לציין ולהודיע חגיגית ליבואנים: המגזר שלי – כלומר רוכבים מבוגרים השבים לענף – הוא מגזר עם פוטנציאל עצום. היבואן שיבין זאת, יביא כלים מתאימים וידריך את אנשי המכירות שלו איך מדברים איתנו, ירוויח בגדול.

את שלב ההמתנה לאופנוע ניצלתי למחקר בשני תחומים שיש קשר ביניהם: ביטוח ופיתרון מיגון נגד גניבות. חזרתי לפורומים וקראתי בעיון את כל השירשורים בנושאים אלו, ולאט לאט התמונה התבהרה: אין פתרון ביטוח מושלם, אלא על כל אחד למצוא את הפתרון הנכון עבורו. החלטתי שהפתרון הנכון עבורי הוא ביטוח מקסימלי, כלומר: ביטוח חובה/עסקי (אני עצמאי, זוכרים?) + ביטוח מקיף, תאונה עצמית והחזר כספי במקרה של גניבה מינוס השתתפות עצמית. לשמחתי הורידו לי את גובה ההשתתפות העצמית וקיבלתי עוד הנחה קטנה, וזהו. אין כאן הרבה משחק או תחרות ובעצם המשוואה היא פשוטה: רוצים שקט נפשי? תשלמו, והרבה.

לקראת בחירת מערכת מיגון שוב לא התעצלתי, ונכנסתי לקרוא בפורום, ללמוד מנסיונם של אחרים ומעצותיהם. שוב למדתי שאין פתרון בית ספר וכל אחד צריך להתאים את ההגנות לתצורת השימוש והחניה שלו. ביצעתי השוואות, עשיתי טבלאות, הבטתי במראה ולבסוף בחרתי במערכת המתאימה לי, כזו שמשחררת אותי מהצורך במנעולים, שרשראות, עצם קבוע ועצם הבריח… יש חיישן תזוזה, מערכת איתור, סיירת מובחרת, אפליקציה בנייד, והעיקר: גונבים לי? – בעיה שלהם. שישלחו את כל סיירי התות מצידי.

ציוד רכיבה: לשמחתי דאגתי לזה בנסיעה האחרונה שלי לחו"ל. חזרתי עם מעיל רכיבה אלפיינסטאר כולל מגן גב קשיח, כפפות של אותה החברה ומכנסי רכיבה ממוגנות עם ברכיות מובנות (חצי מחיר מהארץ…) את הקסדה של חברת Nolan רכשתי כאן בארץ יחד עם האופנוע במטרו. בנוסף רכשתי נעלי עבודה מאווררות מעור, עם שרוכים, כיפת הגנה ממתכת, סוליה קשיחה ולא מחליקה על שמן, וכל זאת בחנות אספקה טכנית עירונית במחיר מצחיק.

בקיצור חברים, אכן תחביב יקר… נפרדתי בחודש אחד מסכום הגבוה ב-15% מגילי המתקדם כדי להגשים את החלום.