כלל חיל האוויר, או: מדוע אצלנו לא מרכיבים

אי שם בשנות השמונים כאשר אחי ואני הוצאנו רישיון לאופנוע נהגנו להרכיב. בתחילה היה זה אחי אשר הרכיב אותי ואחר-כך אני הרכבתי את אחינו הקטן. היינו צעירים ולא הקדשנו לזה מחשבה מרובה. רק בזמן שירותי הצבאי נפל אצלי האסימון ולא בגלל המראות הקשים של מתרסקי סדום-ערד שיצא לי לראות לעיתים תכופות, דבר שהרחיק אותי מעולם האופנועים למשך כעשור, אלא בגלל כלל שקיים בחיל האוויר האומר שאסור לבני אותה משפחה לטוס יחד באותו מטוס/מסוק וזאת מכיוון שאם חס וחלילה קורה משהו אז רק אחד נפגע ולא יותר מאותה משפחה. כך אחי ואני טסנו תמיד במסוקים נפרדים.

אז מה זה קשור לאופנועים? אתם בטח שואלים, מיד תקבלו תשובה. אופנוע הוא כלי רכב לאדם יחיד, לזה שנוהג בו שרק במקרה הוסיפו לו מושב למורכב. ונכון שזה מאוד רומנטי להרכיב את בת הזוג על האופנוע, להרגיש אותה מחבקת אותך ונצמדת אליך כאשר חזה נמעך אל גבך כל זאת כאשר אתם משייטים להנאתכם במהירות "על קולית", ואתה מבסוט מזה שבת-זוגך חווה את אותה חוויה שאתה מרגיש על האופנוע, אבל חייבים לומר את האמת, האופנוע הוא כלי רכב מסוכן ושני גלגלים פחות יציבים מארבע ולכן הסיכוי לתאונה גדול ולכאן נכנס כלל חיל האוויר הנהוג אצלנו במשפחה. את הכלל הזה החלטנו ליישם גם בחיים האזרחיים כאשר מדובר באופנועים, כלומר אין מצב שבני אותה משפחה יהיו יחד על האופנוע בזמן רכיבה בכביש. לצאת יחד לטיול כאשר כל אחד על האופנוע שלו זה בסדר אבל שניים על אותו אופנוע – לא! ותחשבו על זה, הרי כל החלקה הכי קטנה עלולה לגרום לפציעה אשר משביתה את בני הזוג ואז מי יטפל במי או מי יטפל בילדים? על אחת כמה וכמה כאשר אותה נפילה מסתיימת במוות. לא מזמן נזכרתי בתאונה של ליאת ואביקם גור, אחת מתוצאות הלוואי של אותה תאונה נוראית היא ילד שנגזר עליו לגדול לבד ללא שני הוריו.

אני בטוח שיהיו הרבה שיחלקו על דעתי ואין לי בעיה עם זה, אבל בכל זאת לאלו שכבר יש להם משפחות וילדים משלהם ורוצים לערב את בני משפחתם בהוויה הדו-גלגלית אני עדיין ממליץ לאמץ את כלל חיל-האוויר.