K איכס
בסוף שנות ה-90 מצאתי את עצמי בלי אופנוע תקופה די ארוכה. ה-XR המיתולוגי היה האופציה היחידה לכסות את המינוס בבנק, והחניה הקטנה בחצר נשארה ריקה ועצובה. הייתי חרמן רכיבה ברמות והחלטתי ללכת על מוטוקרוס ישן. בלי רשיונות, בלי ביטוח, בלי הוצאות 'מיותרות' – העיקר לרכב על משהו סוף סוף.
התחלתי לחרוש את הלוחות. אינטרנט לא היה אז, רק עיתונים ו'מוטו' אחד. התקציב היה זעום: שבעת אלפים שקלים במזומן שהצלחתי לשים בצד, וחלון הזדמנויות צר לפני שגם את זה הייתי נאלץ לזרוק לבור ללא תחתית שנקרא חשבון עו"ש.
טעויות
עשיתי את כל הטעויות האפשריות. תקציב דל, לחץ לקנות מהר, וחרמנות שגרמה לכל גרוטאה להיראות בעיני כסמל לגאולה הקרבה. מצאתי אותו באיזה מושב בדרום. קוואסאקי KX250 מודל 1987. בן 11 בערך. מחיר מבוקש 9,000 שקל. "מצב מעולה" היה כתוב במודעה.
נסעתי עם הוואן של העבודה – עוד טעות. לקחתי את החרגול הירוק לסיבוב בשדות המושב, ומיד שמתי לב שהוא לא סוחב. כלומר בהתחלה סבבה – מניע בקלות ומזנק יפה, אבל מסרב לעלות בטורים ולתת את ה'בוסט' של הכוח כמו כל דו"פ. 'קרבורטור' חשבתי לעצמי, וזה גם מה שהמוכר אמר: "צריך לנקות ולכוון". בקטנה. אמרתי לו שיש לי רק שבע אלף שקל, ושיתחשב בגלל הקרבורטור. הסכים מיד. כל כך שמחתי שלא חשדתי. רשמנו זכרון דברים, והופ… הירקרק בתוך הוואן, נשען ומעוגן לגלגל ספייר. הביתה!
כל הדרך חייכתי לעצמי חיוך גדול ולא ידעתי שני דברים: שזה החיוך האחרון בכל מה שקשור לאופנוע הזה, ושהירוק הזה יבלה עוד המון זמן קשור לגלגל ספייר של הוואנדורה.
חשודים
הדבר הראשון שפורק לגורמים היה הקרבורטור כמובן. החשוד העיקרי. ניקיתי והברקתי, אבל נאדה – לא עזר. האופנוע המשיך לג'עג'ע במקום להעלות סל"ד. גם קרבורטוריסט מומחה לא עזר.
החשוד הבא היה שסתום עלים. אחריו שסתום כוח. הוזמנו חדשים מחו"ל – וגם זה לא עזר. הלאה – אטם ראש. הוזמן כנ"ל וגם לא הועיל. אלון שותפי לרכיבה לקח אותי לקרוב שלו עם מפעל לעיבוד שבבי. פינה לנו שעתיים בשישי אחה"צ כשהמכונות פנויות. הצילינדר והראש עברו השחזה מקצועית והותקנו מחדש עם אטם מתאים. יצאנו לחולות פלמחים ו…בעעע. החלאה הירוקה לא רוצה לתת בגז. רק לג'עג'ע ולהיחנק מעל רבע מצערת.
מומחים
הלכתי איתו למכונאים מוערכים, למכונאי מדרכה, לבאבות דו"ג שיודעים הכל, ואפילו עם סבא שלי התייעצתי. בכל זאת – הוא רכב על גרוטאות הרבה שנים לפני שנולדתי. מה שהיה לו להגיד לי זה ש"אחרי שבע שנים רעות יבואו שבע שנים טובות, ושגאולה נקנית בייסורים". אבל אני חם לרכב ועכשיו! אז המשכתי לחפש.
מישהו אמר לי חשמל. יצרתי קשר עם הגורו לחשמל דו"ג של אותם זמנים, גיל החשמלאי. איש מיוחד וגאון בתחומו, אבל קצת בעייתי. גיל החשמלאי ידע את סוד הדברים של ה-CDI. אותה יחידה אלקטרונית שמתזמנת את ההצתה. בנה לי אחד כזה חדש. קרא לי לנסות במגרש חנייה ברחוב הרצל. התקין, כיוון, ואמר "תיזהר מרוורס". לא הבנתי מה הוא רוצה, עד שבאחד הנסיונות האופנוע זינק אחורה…
אי אפשר לקדם הצתה יותר מזה. אמר שהוא צריך זמן עם האופנוע. קבע איתי בשדות של גנות באיזו חורבה. רצה שאשאיר שם את האופנוע. בחלומות הלילה אני לא משאיר את האופנוע שלי במקום כזה. נשאר באוטו ונסענו הביתה. כמה זמן אחר כך גיל החשמלאי מת באופן לא טבעי. אללה ירחמו. לא קשור ל-KX הזה. היו לו מספיק צרות משלו.
האופנוע כבר גר קבוע באוטו. ממכונאי למכונאי… לכל אחד יש השערה כזו או אחרת, שבעקבותיה אני מזמין חלקים, משלם הרבה ומחכה הרבה למשלוח ושום כלום. ירוק ועקשן. דני אוחנה מגינתון כבר הכיר אותי ואת האופנוע. "רק אנטון יכול לעזור" קבע.
הייתי באיזה מפגש משפחתי כשקיבלתי טלפון מדני: "בוא. אנטון כאן". עזבתי הכל ובאתי. באותו הזמן האופנוע כבר סירב להתניע. אנטון נתן קיק או שניים, וקרא לאליקו: "תהפכו אותו – גלגלים למעלה, כידון בריצפה". שיחרר את הפלאג וניקז את כל הג'יפה שהצטברה בקראנק. הפכנו חזרה. שיחק קצת עם הקרבורטור ונתן קיק. התניע במכה! וואלה, הבנאדם יודע משהו. עשה סיבוב קצר, נתן גז בניוטרל, כיבה וסקר את החלק התחתון של המנוע.
"אתה רואה את זה?" הצביע על צלקת באלומיניום. "עשו כאן ריתוך לא טוב. יש מבפנים שארית או מגרעת שמפריעה לזרימה של התערובת. האופנוע הזה בחיים לא ירים טורים. צריך מנוע תחתון חדש".
שיעור לחיים
עשיתי חשבון שבשנה וחצי האחרונה השקעתי באופנוע הזה בערך כמה שהוא עלה לי. הגיע הזמן לעצור. פרסמתי מודעה – שבעת אלפים שקל. באו כל מיני לראות. פתאים, תפרנים, מחפשי מציאות. חייל אחד הגיע מרחוק עם כסף בכיס, רצה לסגור במקום ולרכב הביתה על האופנוע. בכוח ממש הורדתי אותו מזה והקפצתי אותו לתחנת האוטובוס. לא היה לי לב לדפוק את הבחור…
אחר כך באו שני חבר'ה. אחד קונה ואחד שיודע הכל. סיפרתי להם את ההיסטוריה ושהכלי בעייתי. לא הקשיבו. ה'מומחה' בדק ורצה להוריד במחיר. לא הסכמתי. התייעצו דקה ושמו כסף. סלאמאת כל טוב. את השיעור שלי למדתי. עכשיו תורם.
QQQ
שבע שנים
שבע שנים אחרי ה-KX הזה התרסקתי עם קטנוע כשרכב יצא מחנייה ישר עלי. שכבתי על הכביש עם רגל שבורה וכתף קרועה, וחייכתי לעצמי בתוך הכאבים. נזכרתי בסבא שדיבר על שבע שנים ועל גאולה שנקנית בייסורים.
צדק הזקן.
לייסורים יש פיצויים, ומשם באה גאולה בצורת הונדה ווארדרו.
שבע שנים הוא היה איתי (-:
אני חושב שלכל אופנוען יש K איכס אחד כזה ברזומה, אצלי זה היה DR600 מנוול בן 7 היה סה"כ אבל במשך השנה וחצי שהיה אצלי הוצאתי עליו יותר ממה ששילמתי בקניה והקטע, שבסוף קנו אותו, איכשהו, כשהיה כבר בקומה קשה יותר מזו שכשקיבלתי אותו.
אני החלפתי ג'אווה בווספה קוזה
יופי של סיפור, בועז.
אני קניתי הונדה cb350 מודל 1969 ב 1,200 שקל, אי-שם בשנת 1994, מבחור בשם אברי. ההונדה היתה של אבא שלו, הוא נח בקברו והיא התהפכה לה בחנייה ברחוב בורלא בשיכון למד.
תיקצר היריעה מלספר איך מררה את חיי וצררה את נפשי, המנוולת הזו. ה 1,200 שקלים תפחו מהר מאוד ל 12,000 שקל הוצאות על חלפים, מוסכים ותיקונים עד אין קץ, ובהם:
ראש מנוע שידע לירוק פלאגים למרפסות, פלטינות שיוצאות מכיוון, מקדם הצתה אוטומאטי מכאני, קוילים ששבקו, מכסה קלאץ התלוי על בלימה, ברקסים חסרי מעצורים, הברזות גמורות וכיו"ב אסונות.
אחרי שנגדשה הסאה, לא נותרה בידי הברירה מקץ שנה אלא להעביר אותה ללא תמורה לאליל הרעם. אצלו אירע הסיקוול של הגיהינום המוטורי הזה.
מאז, כל אימת שהאליל ואנוכי רואים בלוחות כזה אופנוע, אנו מוכנים לקנות אותו ולהעלותו באש, לזכר עלומינו שנמצצו בידי אותה הונדה איומה. הנקמה תוגש חמה-אש.
ולהלן הפנינים שגילגלוני הפעם מכל המדרגות:
"ידע לירוק פלגים למרפסות"
"ברקסים חסרי מעצורים"
אלוף אתה אריק בהמצאת מטבעות לשון, זה טבוע בך! ((-:
אני מלכתחילה לא קניתי איטלקים ולא שתי פעימות מכל סוג שהוא.
שכחת לציין שרשרת טיימינג עם חוש תזמון מעולה לקרע כשאתה בדייט עם בחורה שהתרשמה מידיי הפלא שהשמישו גרוטאה… במיוחד הפעם ההיא שהיא קפצה שם שתיים שלוש והקפיצה את הסיבי הארור לתוך פנס של רכב חונה (ברחתי כשפן) עדי להתקע סופית לאחר ארוחת הסושי היקרה שנגמרה בבחורה מאוכזבת עולה על מונית ובחור נלהב שדוחף את האופנוע הביתה תוך כדי קילול בלתי פוסק
*קפצה שן תיקון אוטומטי מפגר