MotoGP: האקדמיה למרוצי מקלדת

בסרט 'המאטריקס' בשעה ש'ניאו' חמק בהצלחה מכדורים, 'סייפר' והסוכן סמית' נפגשו בחשאי במסעדה. במהלך ארוחת הערב מתענג 'סייפר' על סטייק וסח לבן שיחו: "אני יודע שהסטייק הזה לא קיים; אני יודע שכאשר אני מכניס את הסטייק לפי המאטריקס אומרת למוחי שהוא עסיסי, נימוח וטעים… האאא – נאנח סייפר – הבורות היא אושר עילאי".

ובהקבלה: אני יודע שהאופנוע הזה לא קיים, אני יודע שכאשר אני מדליק את המחשב ולוחץ על האייקון Ride3, הכרטיס הגראפי שולח אותות פיקסלים לחוש הראייה שלי. אני יודע את כל הדברים האלה, אבל הסוזוקי R750 מודל 1985 נראה ונשמע כל כך טוב ואותנטי, וכמו שהוא עומד מולי מפוקסל ב-HD הוא מפעיל את זיכרון הלסת הנשמטת מן הפעם הראשונה שחזיתי בו לפני 30 שנה.

והנה אני בן 16, קל רגליים, מעיל עור וקסדה, משוטט באזור פאבים חיפאי ידוע לשמצה. ה-R750 ניצב בפני כחיזיון בכחול ולבן. דק ומחוטב ובה בעת שרירי ואתלטי. העונג האסתטי שמייצר המראה שלו כרוך בעונג פנטזיית הרכיבה עליו. הוא מפעיל טריגרים השמורים ברגיל לתחום הארוטי. "יום אחד יהיה לי כזה", הבטחתי לחבר שחלק עמי את הרגע. לא ידעתי אז שאסתפק בהולוגרמה. ברקע התנגן השיר white wedding של בילי איידול. It's a nice day to start again צעק הפאנקיסט עם שיער הפלטינה. השנה מלאו לזמר 63, אבל השורה עדיין מהדהדת אצלי את האות R באדום לוהט ותחתיה שם הקוד מבית סוזוקי Full Floater.

 

בינתיים דרכו של ה-R750 טרם הצטלבה בדרכי. אולי מתישהו. אולי אספנות. זה מסובך. יש הוצאות תכופות יותר. והנה אני על הספה, חנון בגיל העמידה עם שלט משחק ביד (גיימפאד), מפליק מצד אל צד ימהה FZR1000 ב'שביל הנחש' (The Snake) שבמדינת טנסי, ונחשו מה – הוא לא אכל טיפת שמן כבר שבועות. חי את החלום. "הבורות היא אושר עילאי." בעצם… מחשב! אני רוצה לצאת Delete Delete! איפה לעזאזל התקינה המאטריקס את כפתור האתחול?

——————————————–

במהלך מרוץ Moto-GP רוכבים עשויים לאבד שני ליטר של זיעה ועד ארבעה קילוגרם ממשקל גופם.
לא בבית ספרנו. הרוכב הווירטואלי יאבד בדוחק מאתיים גרם במהלך מרוץ,
שאותם ישלימו בריבית דריבית החטיפים המונחים על השולחן.

——————————————–

 

 

ספורט וספורט ווירטואלי – סימביוזה  

עולם משחקי הספורט וגופי הענק המפיקים אותו חשים בעשורים האחרונים את שעון החול התלוי מעל לראשם. הדורות הצעירים, אשר גדלו לתוך מודלים של תקשורת השתתפותית, אינם מגלים משיכה יתרה לצפייה פסיבית במשחקי ספורט; נחוץ להם המרכיב ההשתתפותי. משחקי המחשב (סדרת fifa, NBA וכו') הם זרוע כלכלית המשמרת את הפופולריות של משחקי הספורט באמצעות מודל צריכת תוכן המבוסס על השתתפות פעילה: משחק. למעשה, במרבית המקרים גופי הספורט הגדולים הם שמזמינים את פיתוח המשחק, ומקדמים אותו באמצעות הספורטאים הפופולריים; המשחק בתורו תורם לפופולריות של השחקנים, ומעגל ההזנה ההדדית נשמר. משחקי הספורט ומשחקי המחשב מקיימים ביניהם מערכת יחסים סימביוטית סבוכה, כלכלית ותרבותית כאחד.

בתחום הדו-גלגלי הווירטואלי שולטת ביד רמה יצרנית המשחקים milestone, אשר לזכותה נזקפת רשימה מכובדת של משחקי מרוצים. הסטודיו של יצרנית המשחקים האיטלקית ממוקם במילאנו, והיא אחראית בין היתר על הפקת מהדורה עדכנית של משחק ה-Moto-GP מדי שנה. במשחק יככבו המסלולים המרכיבים את הסבב, האופנועים, וכמובן רשימת המתחרים של שלוש הקטגוריות. המשחק מתיימר להציע רפליקה מדויקת של סבב ה-Moto-GP, ומערכת ה-IA מתיימרת להתחקות אחר הסגנון והיכולת של המתחרים ולחקות אותה. את המשחק מקדמים דרך קבע הספורטאים עצמם, ואף מעמידים לרשות המשחק את דמותם.

מה תאמרו על מגורים זמניים תחת עורם של כוכבים כוולנטינו רוסי ומארק מרקז, לרבות שכתוב ההיסטוריה ו'תיקון' מרוצים שבהם הרוכב הנערץ עליכם הפסיד? כנחש המשיל את עורו יכול הרוכב הווירטואלי להחליט שעמדת הווינר נמאסה עליו, וכעת הוא מעוניין לגור תחת עורו של האנדרדוג התורן, נאמר רוכב מספר 5, יוהאן זרקו, שנלחם באופנוע שלו יותר מאשר באלה של מתחריו. ניסיתי את ה-KTM וכה לחי – הצליל שמפיק מנועו כל כך מעורר, שלא אכפת לי לסיים מחוץ לפודיום רק כדי לשמוע אותו מייבב.

——————————————–

למעט פעם אחת, מאז שנת 1974 זכו במרוץ ה-Moto-GP רק רוכבים על אופנועים יפנים.
לא באקדמיה למרוצי מקלדת! אצלנו אפילו ה-KTM של יוהאן זרקו זוכה לעדנה. 

——————————————–

זו ההזדמנות לציין, כי רוכבים בעלי פטיש לדציבלים ימצאו חדווה גדולה במשחקים אלה, ולא בכדי: משחקי מציאות מדומה מתיישבים על החושים, מעוררים אותם לשלוף מהזיכרון התנסויות מן העולם האמיתי, ומזריקים לתוכם בוסט של סטרואידים. זו לא המציאות, חביבי, זו גרסה היפר-אקטיבית של מציאות.

תחת השם Ride מפיקה בשנים milestone משחק המבוסס על אופנועים המיועדים לדרך הציבורית. סדרת המשחקים Ride 1,2,3 היא מסע גיאוגרפי ווירטואלי בדרכים נחשקות (פאסו סטלביו, אגם גרדה, נורבוגרינג ועוד), ומסע היסטורי הנע בין אופנועי עבר, קלאסיקה מודרנית ואופנועי המילה האחרונה, לרבות כלים ספורטיביים חשמליים, רחמנא לצלן. כך או אחרת, אקזוטיקה היא שם המשחק: אופנועים מיוחדים, נדירים, מפורסמים, סדנאות שיפורים ויכולת קסטומיזציה אינסופית. מתי בפעם האחרונה יצא לכם לרכוב על הונדה NR750 בלגונה סקה, ומה תעשו עכשיו בלי שתי כליות?

למען הסר הספק, המשחק, ומהנה ככל שיהיה, הוא פרסומות אחת גדולה. לרשימת מותגי השיפורים, פרטי הלבוש, הצמיגים, השמנים, יצרני הקסדות וכולי, אין אח ורע בתחום ה-Product placement. יצרנית המשחקים האיטלקית מכוונת לקו התפר האמוציונאלי המתוח בין אופנוענות לאופנוענות וירטואלית. התשוקה היא אותה תשוקה, והשתיים מדרבנות זו את זו, וכיוון שעולם הפרסום מבוסס ממילא על עוררות רגשית, מימוש רגעי של פנטזיות וטשטוש מכוון של מציאות ובדיון, מדובר בפלטפורמה פרסומית מושלמת.

——————————————–

במרוצי Moto-GP החלפת הילוך אורכת 0.0009 שניות בלבד. גם בבית ספרנו,
כי אין כמו קוויק שיפטר דיגיטלי של יצרנית הצ'יפים Nvidia…

——————————————–

Racing for the second place (קבוצת רכיבה ווירטואלית)

המוטיבציה להקמת קבוצת רכיבה ווירטואלית (בווצאפ) הייתה אילוצים שלא אפשרו רכיבה פיסית כהלכתה, אם בגין מזג אוויר או מחמת ענייני משפחה או – לא עלינו – העברת תקופה ללא אופנוע. עד מהרה גילינו שאנו נהנים הנאה מוטורית לא מבוטלת גם מרכיבה וירטואלית, בעיקר ממקצי הדירוג, כלומר הקפות על הקפות בניסיון לגלח עוד מאיות שניה, ולברר מי מאתנו ישיג את הזמן הטוב ביותר במסלול הנבחר. השוואת המאמץ וההישגים דרשה שכולנו נשחק באותה גרסה, ולטובת העניין נבחר המשחק Moto-GP 2016. כאשר מתחרה רשם זמן טוב, הוא צילם מסך והעלה לקבוצת הווצאפ. רק אז התחוור לנו איך זה להיות מנוצח, או מנצח, בגין שתי מאיות שניה. לא אנקוב בשמות, אבל בקבוצה הווירטואלית נמצאים כמה בוגרי כביש הצפון ועוד דמות מוכרת מהענף.

בהמשך רתמנו את מקצי הדירוג שלנו (הווירטואליים, כן?) ללוח הזמנים הרשמי של סבב ה-Moto-GP וכך הזדמן לנו להכיר לפרטי פרטים כל מסלול וכל סקטור, בזמן אמת, ולאמוד את היכולות הווירטואליות שלנו לא רק אחד מול השני, אלא גם למול גדולי הרוכבים. לא מדובר בשיעור בצניעות, וקרה לא אחת שעפנו על עצמנו בשל הזמנים המצוינים שנרשמו, תוך שאנו מדחיקים את ההיררכיה בינינו, אופנוענים בשנות ה-40 שעדיין מנסים לסגור צמיג בכביש הצפון, ובין גאוני ה-Moto-GP. טשטוש ההבחנה בין בדיון למציאות אינה תופעת לוואי, אלא חלק מהאסטרטגיה השיווקית של milestone.

בחלוף שנה הצטרף לקבוצה, בעידודי, רוכב וירטואלי נוסף, יהונתן בן ה-8 (כיום בן 11), המקיים עמי קשר דם מדרגה ראשונה. בחודשים הראשונים יהונתן שבר את הראש, ועל הדרך גם גיימפאד או שניים, בניסיון להבין את העקרונות הבסיסיים של רכיבה ספורטיבית על אופנוע, והם: תאוצה, בלימה לקראת פנייה, איתור האייפקס (ניטרלי? מאוחר?) כניסה לפנייה במהירות המתאימה ויציאה ממנה על גז. בתחילה זה לא בא לו בקלות ונרשמו גם רגעי תסכול וזעם, שבמהלכם התעופף גיימפאד בחלל הלא-וירטואלי של הבית ונחת על זנבו של חתול בשר ודם.

אבל אחרי שרוכב המקלדת הצעיר תפס את הפרינציפ, לא חלפו אלא שבועיים וקבוצת הווצאפ שבנדון שינתה את שמה ל-Racing for the second place. אמיתי לחלוטין. במקצי הדירוג הווירטואליים יהונתן היכה אותנו שוק על ירך, כאשר הוא מוביל עלינו, הרוכבים הוותיקים, בהפרש של שתי שניות שלמות. כאשר ניסה את כוחו במשחקי רשת הגיע יהונתן לחמישיה הפותחת העולמית. וכך, באיבחת חוצפה, הפך אותנו הרוכב הטרי ל-Noobs. ניסיוננו הרב ברכיבה לא וירטואלית הועיל לנו עד לנקודה מסוימת שממנה ואילך נרשמה מגבלה קוגניטיבית שאינה קיימת אצל הזאטוט. והו, כמה שהוא נהנה לראות אותנו מתבוססים בתוך חוסר האונים של מוחנו לשפר עמדות, בעוד מוחו שלו טרי וחף מהתניות יונק מידע כספוג וממיר אותו לביצועים.

ויש הסבר: הרכיבה עבורנו היא פיסיקה, אך בעבור הזאטוט מדובר בפיקסלים. תפיסת המציאות שלנו כפופה לסיפור התפוח של ניוטון, להזיות מגוחכות כמו כוח כבידה, אינרציה וצנטריפוגה, אך בעבור יהונתן מדובר בתוכנה שצריך להכיר את חולשותיה ולתקוף. כך חומק 'ניאו' מכדורים.

ובכל זאת, מתבקשת השאלה: האם הסימביוזה בין משחקי הספורט למשחקי המחשב היא רק קנוניה שיווקית? האם אפשר לפתח כישורי רכיבה מתוך ההתנסות הווירטואלית? התשובה היא: בהחלט כן. ראשית, אפשר ללמוד ולשנן מסלולים, אבל מאחר שנושא זה פחות רלוונטי לקוראינו אתמקד בשתי פרקטיקות אחרות. ברכיבה ווירטואלית מתקיים כלל הרכיבה הידוע לפיו מאמץ של 80% מניב רכיבה של 100%, או – לאט זה מהר. כמו ברכיבה אמיתית, תכנון, מחשבה, שימוש מדויק במצערת והימנעות מחזירות גז, הם המפתח לרכיבה חלקה, בטוחה ומהירה. בנוסף, גיליתי שאפשר לתרגל מבט גם ברכיבה ווירטואלית. אין בכך רק כדי לשפר את זמני ההקפה, אלא גם לסגל את המוח והעין להביט עמוק ורחוק לתוך הפנייה. זו פרקטיקה שאפשר להעתיק בקלות מעולם הפיקסלים לעולם הפיסי, והיא תמיד דורשת תרגול ותחזוקה.

 

 יהונתן שובר שיא מסלול באסן באופן ווירטואלי (שיא המסלול באסן נזקף למרקז: 1:33.617.
ידידנו הצעיר גילח כמעט שניה בווידיאו שהוכן לכתבה, אך מסוגל לגלח גם שתיים)

ובנימה אישית, כהורה וכאופנוען אני חש אמביוולנטיות מסוימת מול כישורי הרכיבה הווירטואליים שמפגין יהונתן. מצד אחד, הוא ניחן כפי הנראה באותה אינטליגנציה מרחבית שממנה נהנים גם רוכבים מקצועיים. זהו, אם תרצו, ה"אקס-פקטור' שמאפשר לו 'לראות' את המסלול אחרת, לזהות בו פרטים וניואנסים שעיניים 'רגילות' לא יזהו בו, ולעבד את המידע הזה לכדי פעולה. מצד שני, כאשר היכולת הזאת נרתמת למשחק ווירטואלי, שבו אפשר 'לנצח את וולנטינו רוסי' בחדר ממוזג בתום שבוע אימונים, המסר המושלך לעולם המציאות עלול להיות בעייתי.

גם כעת, בשעה שנשמעים קולות המבקשים לשלב משחקי מחשב באולימפיאדה ובשעה שגיימרים גורפים מיליוני דולרים בטורנירים, עלינו להזכיר לעצמנו כי משחק המחשב חסר את כובד הגוף הדואב אחר יום רכיבה אינטנסיבי, את לחץ האימונים, את ההתמדה חסרת הפשרות שהופכת אדם לספורטאי, את הכאב הצורב המגיע עם אכזבה ואת עלבון ההפסד. משחקים ווירטואליים הם אולי כלי מצוין לאיתור פוטנציאל; כדי לממשו נדרשת גם, וכפי הנראה בעיקר, עבודה מפרכת בעולם הפיסי.

*   *   *

 

למתקדמים: יהונתן מנצח את אבא במסך מפוצל: