MotoGP: "הגשם עוזר לניצנים לפרוח"

כל מי שגר או ביקר בהולנד או זכה לראות מרוצים בארץ השפלה במסלול אסן האגדי, יודע שללא הכנה הכל יכול להשתנות. השמיים הכחולים יתכסו בעננים שחורים צפופים ואיימתניים ובין רגע תתחלף עונה. כל זה היה בסדר אם מדי פעם השרות המטרולוגי היה מצליח לצפות או לפחות להעריך מתי זה יקרה…

בבוקר יום ראשון, בפעם הראשונה מאז 1925 שהמרוץ ההולנדי נערך ביום שאחרי שבת, צפו שיהיה טפטוף במהלך המוטו2 שהוזנק באחת ועשרים זמן מקומי וגשם רציני אחרי הצהריים, אחרי שהונפו כל דגלי הנצחון וצליל ההימנונים כבר נדם. אך הגשם עשה את שלו והגיע מתי שבא לו. וכשיש גשם הכל יכול לקרות.
לא זכור לי יום מרוצים כל כך היסטורי באמצע העונה, יום שבכל אחד ממרוצי האליפות נרשם מנצח טרי, שמאחורי כל אחד מהמנצחים הטריים סיפור מאבק בפיתוח, בכישלון, בביקורת. על שלושת הפודיומים ראינו דמעות של שמחה, של אושר, של הקלה.

הפעם הראשונה

המסלול הוותיק בהולנד סיפק בעבר קרבות צמודים עם עקיפות רבות, התרסקויות ודרמה. כש-20 המזנקים הראשונים מתוך 32 קבעו זמנים בתחום של שנייה במקצה המקדים היה ברור שהמוטו3 יספק את הסחורה גם בסופשבוע זה. ההפתעה היחידה עד הזינוק הייתה חולשתו היחסית של מי שדווקא מוביל את האליפות בראד בינדר, כשבסופו של דבר הוא מצליח להשתלב במיקום החמישי אחרי ארבעה איטלקים (אנדראה בסטיאניני, אנדראה מיניו, ניקולו בולגה ורומנו פנטי) למרוץ ה-800 של האליפות בקטגוריה הקטנה. הסבב ה-8 חיזק רק את תחושת הרנסנס האיטלקי באוויר, חוזקם של רוכבי קבוצת סקיי VR46 והאקדמייה של וולנטינו רוסי, התחזקותם של בסטיאניני ואנטונלי אחרי הפציעות שחוו העונה והשתלבותו המהירה של פביו די ג'יאננטוניו הצביעו על כך שזה עומד להיות מרוץ איטלקי. בסטיאניני שזינק מהפול פוזישן, התדרדר לאחור כבר בזינוק מותיר מקום למיניו שפתח חזק מאמצע השורה הראשונה ונשאר בחוד החנית עד לקו הסיום. הדבוקה הראשונה שכללה 13 רוכבים נשארה צמודה עד 8 הקפות לסיום מתוך 22 כשבראד בינדר – שניסה לשמור על מתחם מוגן ולא להצטרף לכל קרבות חילופי המקומות וההובלה שהאיטלקים שסבבו אותו נטלו בהם חלק – נגע במיניו ונאלץ לצאת מהקו, להציל את האופנוע ולחזור למסלול בפער של 5 שניות מהחבורה המובילה ולסיים לראשונה מחוץ לפודיום ורק עם 3 נקודות בכיס תודות למיקום ה-12.

מי שרצה לנצל את העניין ואת חסרונו של חורחה נבארו, הממוקם שני באליפות העולם ולא נכח עקב פציעה, היה רומנו פנטי. האיטלקי ממוקם שלישי באליפות העולם ושם לעצמו יעד לסגור פערי נקודות על הדרום אפריקאי והספרדי. עם פער של 23 נקודות מהמיקום השני, זה בהחלט אפשרי, אך פנטי שהוביל את המרוץ ברובו נאלץ להסתפק גם ב-13 נקודות של המיקום הרביעי. בסטיאניני שנראה טוב במהלך הסופשבוע לא סיים כלל כשהוא מנסה לעקוף ארבע הקפות לקראת הסוף בפנייה 10, עקיפה שאפתנית מדי כי באמת שלא היה לו לאיפה להיכנס חוץ מבניקולו בולגה שלשמחתו הצליח לשמור על האופנוע ולהישאר במרוץ. הקרב נשאר צמוד ובהקפה האחרונה נותרו 6 רוכבים בלבד בקבוצה המובילה, 5 איטלקים וצרפתי (ג'ולס דנילו הרוקי). מיניו שהיה חמישי עד פניה 13 לקח קו חיצוני ויצא קצת מתחום המסלול וביציאה מפניה 15 הוביל את המרוץ, אך קו נכון, האצה נתנו לפרנצ'סקו בגניה את הניצחון. כשמיניו עובר שני את קו הסיום וג'יאננטוניו שלישי. העקיפה הבעייתית של מיניו, נבחנה ע"י הנהלת המרוץ והוא הורד למיקום השלישי. מתוך עשרת הרוכבים הראשונים, 7 איטלקים כשאחד מהם הוא המחליף של חורחה נבארו, לורנזו דה לה פורטה המשתתף ב-CEV ולבטח נראה אותו כרוכב מן השורה בעונה הבאה.

ניצחונו של פרנצ'סקו בגניה אינו רק נצחונו הראשון של הרוכב האיטלקי, אלא גם של היצרן ההודי, מהינדרה. זו פעם ראשונה שהיצרן ההודי מנצח מרוץ באליפות העולם וההתרגשות בפאדוק הורגשה. שנים קשות עברו על היצרן מאז שהצטרף לאליפות ולאחר ביקורת וחשש של קבוצות לקחת את שירות היצרן, מהינדרה השקיעו ופתחו מפעל פיתוח בשוויץ. למרוץ באסן הם הביאו 'גיר שיפטר' חדש לכל הרוכבים. במרוץ בגרמניה תהיה תיבת הילוכים חדשה גם לכל רוכבי מהינדרה ופג'ו. האם זה סוף השליטה של KTM והונדה? סביר להניח שלא, אבל תוצאה כזו לבטח נותנת דירבון ונחת אחרי שנים של עבודה קשה. לראשונה גם ראינו במוטו 3 פודיום עם שלושה יצרנים: מהינדרה, הונדה וק.ט.מ. נחמד.

עוד פעם ראשונה

היה חשש לגשם כשטום לוטי השוויצרי זינק מהפול פוזישן למרוץ המוטו 2, אך המרוץ הזה הוזנק יבש ולוטי פתח והוביל בכניסה לפנייה הראשונה. כמו במוטו 3 גם מוביל האליפות במוטו 2 התקשה בסוף שבוע ההולנדי. אלקס רינס זינק רק מהמיקום העשירי אחרי שבאימונים החופשיים סיים במיקום ה-12. בפנייה הראשונה של המרוץ הוא כבר התדרדר למיקום העשירי ובסופו של דבר סיים רק במיקום ה-8. לוטי ידע שזו ההזדמנות האחרונה שלו לסגור על השלישייה המובילה את האליפות אך לא הוא ולא סם לואס הממוקם שלישי הצליחו לחזק מעמדם בדירוג. השוויצרי והבריטי סבלו שניהם מבעיות אחיזה וכשהגשם החל לטפטף, לוטי התרסק אחרי שהתדרדר לאחור ולואס איבד קשר עם מובילי המרוץ וסיים רביעי.

אחרי עונת 2013 שבה היה כלכך דומיננטי ושבה עמד חמש פעמים על הפודיום, טקקי נקאגאמי היה מועמד אפילו למושב במוטו ג'יפי בשביל הונדה. נאקמוטו סאן תמך, עודד וקיווה, אך אז הגיעה הדעיכה וההצעות נדמו. העונה תחת הנהגתו של 'טדי' אוקדה (סגן אלוף 250 סמ"ק 1992 וסגן אלוף 500 סמ"ק ב-1997) בקבוצת אידמיטסו הונדה, משהו התעורר שם והניצוץ חזר לעיניו של היפני. פודיום בברצלונה הצביע על מה שיכול עוד להתרחש והגשם עזר ליפני לחזק את מיקומו בהובלה. יוהן זארקו, האלוף המכהן, שזינק מאמצע השורה הראשונה החל לסגור פער על היפני שהוריד קצב ככול שהגשם התחזק, אך עם 3 הקפות לסיום, הדגל האדום הונף והצרפתי נאלץ להסתפק במיקום השני. פרנקו מורבידלי תפס את המדרגה השלישי על הפודיום אחרי שגם הוא התדרדר בסדר הרוכבים אך לקראת הסוף עקף את סם לואס ועמד על הפודיום בפעם הראשונה העונה. הרבה דמעות אושר היו שם. נקאגאמי שחיכה לנצחון הזה כל כך, אוקדה ששם לעצמו מטרה לעזור לרוכבים אסייתים ברמה העולמית, ואפילו נקאמוטו סאן הגיע לברך בפארק פרמה. זהו ניצחון ראשון של רוכב יפני מאז טקאהאשי בברצלונה 2010. 6 עונות של יובש. אחרי שיוהן זרקו השלים עם העובדה שהמרוץ נעצר ולא יכול היה להמשיך לסגור על נקאגאמי, הוא נזכר בתחושה הנפלאה של הנצחון הראשון ויצא מעודד מכך שלראשונה העונה הוא מוביל את אליפות העולם.

עוד המון פעמים ראשונות

ספרי ההיסטוריה כבר שונו מספר פעמים אחרי מרוצי המוטו 3 ומוטו 2 וכשהגיע התור של המוטו ג'יפי נוספו עוד כמה שינויים. נתחיל מהגדול שבהם: ז'ק מילר לקח את הניצחון הראשון שלו במוטו ג'יפי והוא תפס את מקומו של מארק מארקז כמי שאוחז בתואר הרוכב הצעיר ביותר שניצח את מרוץ המוטו ג'יפי. אמנם הוא לא הכי צעיר על הגריד בקטגוריה הבכירה, אך מי שצעיר ממנו ב-6 ימים, מווריק וויניאליס רוכב הסוזוקי, לא יוכל לשבור את השיא מאחר והמרוץ הבא רק עוד שלושה שבועות. זה היה ניצחון ראשון לאוסטרלי מאז קייסי סטונר בפיליפ איילנד 2012. מילר נכנס לרשימה מכובדת של 12 אוסטרלים שכוללת כמובן גם את מיק דוהן, ויין גרדנר, טרוי בייליס וג'ק פינדלי.

זה היה גם הניצחון הראשון של קבוצת מארק VDS, קבוצה של איש העסקים מארק ון דה סטראטן הבלגי שמחזיק בבעלותו קבוצות המתחרות מזה שנים רבות במכוניות (גביע הספורט רנו) במוטו 2 ומוטו 3. את ג'ק מילר הם קיבלו בירושה מקבוצת LCR של צ'קינלו שלא יכול היה לממן שני רוכבים השנה ומאחר ומילר חתום על הסכם עם היצרן הונדה, הם חוייבו לקחת אותו לקבוצתם.

מילר האוסטרלי החל את העונה פצוע. שבר כפול בתאונת אימונים ביום הולדתו ה-20 מנע ממנו להשתתף באימוני הקבוצה טרום עונה ועד עכשיו הוא גורר צליעה. רק שבוע שעבר הוא הצליח לחזור למשטר אימונים מלא כשהוא רוכב באי מאן עם מי שהיה חברו לקבוצה והפך לחבר קרוב, קאל קראצ'לו. הרבה גבות הורמו כשהונדה החלה לחזר אחרי מילר כשהתמודד על אליפות המוטו 3 והקפיצה אותו ישירות למוטו ג'יפי. קולות ב-KTM בשבילם רכב והפסיד את התואר לחשו שזו הייתה דרכה של הונדה להוציא אותו משיווי משקל. הונדה טענו שיש פה פוטנציאל אדיר והושיבו אותו בכסא הלווין. המעבר וההשתלבות לא היו פשוטים והוא נראה גירסה חיוורת של עצמו וביקורת נשמעה שהוא אינו עובד קשה מספיק ואינו מוכן להתחרות ברמה הגבוהה של המוטו ג'יפי. מילר לקח עצמו בידיים, עבד קשה בחדר כושר ועל אופנועי שטח, ירד במשקל, וחיזק את השרירים, אך ההכנה נגדעה עם הפציעה. כשהתבהר שעננים כהים עומדים לכסות את השמיים וגשם יירד במהלך המרוץ המרכזי של היום, בקבוצה ידעו שזו ההזדמנות שלהם. בגשם הגבולות מטשטשים, העליונות של אופנועי המפעל נחלשת ורוכבי קבוצות הלווין יכולים להראות שגם להם יש את זה. אם ביום רגיל אחוזי ההצלחה מתחלקת שליש כלי – שליש קבוצה – ושליש רוכב, בגשם הרוכב לוקח מן הכלי והרוכב עשרה אחוזים מכל פקטור לפחות. מי שהיה ראש הצוות של קייסי סטונר ועבר להיות ראש צוותו של ג'ק מילר הוא קריסטיאן גרבריני: "במרוץ כזה זה כישרון ותו לא. או שיש לך את זה או שלא. תלוי מה נתן לך הטבע. התנאים משתנים והרוכב צריך להתאים עצמו לסיטואציה שלא ניתן להתאמן בה ועליו להתאים את אופי הרכיבה שלו לתנאי השטח, והיום זו הייתה הזדמנות להראות ולקחת הרבה נקודות. אני יכול להשוות רק עם מי שעבדתי לפני כן וזה קייסי סטונר שלפי דעתי הוא כישרון טהור. אני רואה את הרוכב בצורה כזו או אחרת כמו שנאי מתקדם ומסובך: הוא יכול לחוש כל דבר שקורה, כמו מה עובר על הצמיגים, וככל שאתה זריז להבין את מה שקורה בתנאים שונים זה חלק מהכשרון. הייתי סמוך ובטוח שלג'ק מילר יש כשרון ייחודי כשמשווים אותו לרוכבים אחרים. הוא הוכיח זאת במוטו 3 והיום."

המרוץ הוכרז כרטוב ומילר זינק מהמיקום ה-18 בלבד. האספלט היה רטוב, אך הגשם פסק, הרוכבים כולם היו על הגריד עם צמיגי גשם, כשכולם עם צמיגים קדמיים רכים ורובם על קשים אחוריים. החלטה זו התבררה ככבדת משקל דווקא בהמשך. התנאים התגלו מסובכים כשכבר בהקפה המקדימה יוג'ין לברטי התרסק ונאלץ בגלל זה לזנק מהפיט ליין. ולנטינו רוסי שזינק מהמיקום השני פתח טוב ולקח את ההובלה כשבן קבוצתו, חורחה לורנזו שזינק במיקום העשירי, רק מתדרדר לאחור. אנדראה דוביציוזו ישב אחריו ומי שדווקא ניצל את כך שהרוכבים הבכירים מעדיפים שלא לקחת סיכון היה יוני הרננדז הקולומביאני שלקח את ההובלה.

אז הגשם חזר, מה שאיפשר לרוכבים לסגור פער ולהחליף מיקומים. דני פדרוסה שסבל מחוסר אחיזה כל סוף השבוע מצליח לטפס למיקום השישי, וסקוט רדינג שזינק מהמיקום השלישי מצטרף לדבוקה הראשונה עם בן קבוצתו דנילו פטרוצ'י ואף נלחם על ההובלה עם דוביציוזו. הרננדז שהתרסק כשהגשם מתחזק ונראה שבור לב בצידי המסלול, יכול היה רק להביט בשאר הרוכבים ממשיכים הלאה. המים שכבר עמדו במספר פניות לאורך המסלול הובילו את הנהלת המרוץ להכריז על הפסקת המרוץ ולנופף בדגל האדום עם 12 הקפות שנותרו מתוך 26. לשמחתו של אנדראה יאנונה שזינק מהשורה האחרונה בגלל העונש שקיבל, ההתרסקות שלו הייתה אחרי סיום ההקפה ה-14 ולכן הותר לו לחזור והצטרף לזינוק במידה והמרוץ יחודש.

בשלב זה הנהלת המרוץ נאלצה לחכות לראות באם ניתן לחדש את המרוץ. האספלט במסלול ההולנדי ערוך לגשם. מרכז המסלול גבוה יותר ומסייע למים לזרום הצידה, האספלט אחיד והאחיזה בו סבירה גם כשהוא רטוב. באופן יחסי כמובן. הגשם נחלש, המרשלים החלו בטיאטוא המיים מחוץ למסלול ובשעה 3 זמן מקומי, בשעה שבה הכל כבר היה אמור להיגמר המרוץ הוזנק מחדש.

גם כעת דוביציוזו זינק ראשון, פטרוצי שני וולנטינו שלישי. דני פדרוסה שזינק במרוץ הראשון מהמיקום הגרוע ביותר מאז העונה הראשונה שלו ב-2006 בקטגוריה הבכירה (16 על קו הזינוק), זינק את המרוץ השני מהמיקום ה-6. חורחה לורנסו, זינק רק מהמיקום ה-19. אח"כ הודה אלוף העולם המכהן שהוא חסר בטחון וחושש בגשם, דבר שאינו חדש אחרי ההתרסקות באסן 2013. מה שכן היה מפתיע וגם מאכזב לשמוע היה שלורנסו, שקל לפרוש מהמרוץ בשלב זה, בגלל המיקום הנמוך שלו כי לדבריו לא היה טעם בסיכון מיותר.

דוביציוזו פתח חזק וניסה להישאר עם ולנטינו רוסי שהוביל את החלק השני של המרוץ מהפניה הראשונה. הנסיון הזה עלה לדוביציוזו בהתרסקות ונתן לוולנטינו פער קטן, אך גם וולנטינו לא יכל לתנאים ולצמיגים ולדבריו עשה טעות מטומטמת כשדחף יותר מדי, עבר את הגבול והתרסק הקפה אחת אח"כ בפנייה מספר 10 וכך רשם לעצמו DNF שלישי לעונה.

מארק מארקז בשלב זה הוביל את המרוץ כשג'ק מילר סוגר אחריו. מארקז שראה את אלו שהתרסקו לפניו הוריד את הקצב ולא נלחם יותר מדי במילר שעקף אותו. החשיבה קדימה על אליפות העולם וההתגברות שלו על הדחף ללחוץ ולחפש גבולות עזרו לו לשמור על ההובלה על אליפות העולם והסבו לו אושר רב. "הקבוצה אמרה לי היום 40 פעם שאני חייב לסיים את המרוץ, וכן – מעולם לא הייתי שמח כך על מיקום שני".

מאחוריהם התמקם לו רוכב מונסטר טק3, פול אספרגארו שאיבד את המיקום על הפודיום לסקוט רדינג בהקפה האחרונה. יאנונה סיים חמישי, הקטור ברברה, יוג'ין לברטי, רוכב האפרילייה סטפן ברדל, מאווריק וויניאליס וחורחה לורנסו, סוגר את העשרייה. טיטו רבאט, דני פדרוסה, ובראדלי סמית סיימו אחרי הקפה מלאה, אחרי ששלושתם התרסקו וחזרו למרוץ במהלכו.

במהלך המרוץ לדנילו פטרוצ'י שבק המנוע וקאל קראצ'לו איבד את הקדמי. זה סוף השבוע הראשון שבו כל המתחרים בקטגוריית המוטו ג'יפי התרסקו אם באימונים או במרוצים. חלקם גם ארבע פעמים כמו באוטיסטה. הגשם גרם לכך שנרשמו סה"כ 79 התרסקויות בשלוש הקטגוריות, אותו מספר התרסקויות כמו בסילברסטון הגשום בעונה הקודמת (עדיין רחוק מ-130! ההתרסקויות שהיו באסטוריל פורטוגל 2010).

אז למה היו כל כך הרבה התרסקויות? – כי הכל חדש. זו הפעם הראשונה שצמיגי המישלין נבחנו בגשם אמיתי, וזו הפעם הראשונה שצמיגי המישלין היו בשימוש בכלל במסלול אסן. אף אחד מהטסטים לא נערך במסלול ההולנדי והיה קצת פחות מידע מבמסלולים האחרים. הטפטוף במקצי האימונים היה שונה מאד מהגשם המסיבי שירד במהלך המרוץ, כשהצמיג האחורי עם אחיזה מצויינת כמו ביבש, רק שהצמיג הקדמי גם הרך מבניהם קצת מאבד אחיזה. הרוכבים שיצאו למרוץ הראשון עם הצמיג הרך האחורי הצליחו להבין ב-14 ההקפות את התחושה והאחיזה. לרוכבים שלקחו את הצמיג הרך האחורי רק למרוץ השני היה פחות זמן לנתח ונאלצו לקחת סיכונים כשהם מקבלים אשליה שהאחיזה טובה יותר ממה שהייתה. בין הקורבנות: דוביציוזו, רוסי, אספרגארו, קראטצלו ופדרוסה שכולם התרסקו כשאיבדו את הקדמי.

זה היה יום מרוצים להיסטוריה עם כל מה שקרה שם בדרנטה, צפון הולנד. זה היה יום מרוצים שאת רובו מילר יזכור כל חייו ואת חלקו, את חלק החגיגות, כבר ישלימו לו אחרי שהחמרמורת תפוג. זה יום שמארקז יזכור היטב לא רק בזכות 20 הנקודות אלא גם בבגרות שניכס לעצמו. זה יום שחורחה לורנסו יאבד שינה אחריו כי החולשה שלו בתנאים משתנים רק מחמירה וצריכה להדליק אור אדום אצלו, אצל אנשיו בימאהה וגם אצל המעסיק הבא, דוקאטי.

זה גם יום שוולנטינו ירצה לשכוח ולקוות שלא ישאיר את חותמו על אליפות העולם. (האחרון שלקח אליפות עם 3 די אן אפים היה מיק דוהן ב-1998, אבל אז התחרות לא הייתה כל כך קשה והוא סיים במיקום השני וניצח את שאר שמונת המרוצים של העונה).

זה היה יום מרוצים שאני אזכור עוד הרבה זמן.