MotoGP: חרז 2018 – גיים-צ'יינג'ר?

לפני שנגיע לחרז – כמה מלים על הסבב הקודם שדילגנו על סיקורו, כי אם נהיה כנים עם עצמנו זה היה מירוץ משעמם בו מארקז פתח מבער והשאיר את כולם מאחור. אבל, חייבים לתת את הקרדיט לבחור שמוכיח פעם אחר פעם עד כמה גדול הוא החוזק המנטלי שלו. הרבה צופים וגם פרשנים תהו האם הרוכב הצעיר, רק בן 25, יתאושש מאירועי ארגנטינה ובעיקר מהלוחמה הפסיכולוגית שפתח מולו רוסי פעם נוספת כאשר התבטא בכל שפה אפשרית על כך ש"מארקז הורס את הספורט". מארקז, ייאמר לזכותו קיבל את הדין והודה שטעה, והודיע שמעתה ישנה טקטיקה כדי לרכב נקי ולסגור עניין מוקדם יותר. את התשובה ראינו בארה"ב, אבל שם צפינו את זה מכיוון שהמסלול באוסטין כאילו נסלל עבורו, מסלול שבו המירוץ הוא נגד כיוון השעון עם פניות הדוקות המאיטות את האופנוע ממהירות של 300 קמ"ש ל-70 קמ"ש לקראת הפניה, פניות שמאליות כמו שהוא אוהב ומה לא. אבל, לא חשבנו שזה מה שיקרה בחרז…

חרז הוא מסלול שלא היטיב עם מארקז בשנים עברו, ולמעט הניצחון ב-2014 חרז היה עבורו מיזעור נזקים. מי שכן תמיד מככבים בחרז אלו הם דני פדרוסה וחורחה לורנזו. אחרי המירוץ סיפר מארקז, שזינק מהמקום החמישי על הגריד, שהוא פחד שפדרוסה יברח קדימה ויסגור עניין ולכן בהקפה הראשונה השתדל לסגור את הפער אל פדרוסה כמה שיותר מהר וכמה שיותר נקי. למזלו, לורנזו היה שם בהובלה, אבל בל נקדים את המאוחר.

זו כבר פעם שניה שמזג האוויר מתעתע ברוכבים ובקבוצות. לאורך הסופ"ש מזג האוויר היה קריר וטמפרטורות המסלול היו באזור ה-26 מעלות, וביום המירוץ הטמפרטורות עלו וגם טמפרטורת המסלול קפצה אל 40 מעלות ויותר. בטמפרטורה כזו במסלול שנסלל מחדש לכבוד הסבב, עולים וצפים מעלה כל מיני ריאגנטים שומניים שנמצאים בתערובת האספלט והופכים את פני השטח של המסלול לשמנוני וחלק. תנאי המסלול ביום המירוץ גרמו לכך שהקצב במירוץ היה איטי בכמעט שתי שניות לעומת מקצי האימון.

במצב כזה, הימאהה שמתוכנן לסגנון רכיבה של מהירות פניה תלוי מאוד בתנאי האחיזה של המסלול מכיוון שבסגנון כזה הרוכב מבלה הרבה יותר זמן על הצד מאשר בסגנון של בלימה מאוחרת, כניסה מאוחרת לפניה, ויציאה מהר ככל האפשר (פוינט אנד שוט) עיין ערך מארקז וקראצ'קלאו. לכן סבלו מאוד רוסי וויניאלס ביום המירוץ ואלמלא ההתרסקות המדוברת הם היו מסיימים בתוצאה הרבה יותר מאכזבת מבחינתם. רוסי סיפר שהבעיה הייתה חוסר אחיזה באחורי, ושהגלגל האחורי פשוט החליק לצדדים, בעיה שרוסי סבל ממנה מאוד גם בשנה שעברה. כאשר נשאל רוסי כיצד זארקו מתמודד בהצלחה עם האופנוע והם לא, ענה רוסי ש"כנראה זארקו פחות מאמץ את האופנוע ומפעיל פחות עומס על הצמיגים וגם אולי זה בגלל שזארקו נמוך ממנו וגם שוקל פחות ממנו (רוסי שוקל 67 קילו וזארקו 65). בכל מקרה, הוסיף רוסי, זה הפוטנציאל שלנו (כלומר מקומות 5-10) ואם אנחנו רוצים להילחם על הפודיום אנחנו צריכים להאיץ את הפיתוח שלנו ולהשיג את הפער בינינו לבין דוקאטי והונדה". גם ויניאלס סיפר שלא משנה מה הם ניסו, היו להם בעיות אחיזה קשה עם הצמיגים, בין אם אלו היו צמיגים קשים או צמיגי מדיום. ויניאלס גם מוסיף ואומר: "אם קודם היו לנו בעיות באלקטרוניקה, עכשיו יש לנו גם בעיות אחיזה".

ומה עם הונדה?  – לאורך כל הסופ"ש הציגו רוכבי הונדה עליונות על המסלול כאשר קאל קראצ'לאו לוקח את הפול ואחריו דני פדרוסה שזהו אחד המסלולים האהובים עליו. הונדה מציגה השנה את האופנוע הטוב ביותר על הגריד כאשר אחד השיפורים הגדולים באופנוע הוא דווקא נושא מהירות הפניה. אתם בטח שואלים את עצמכם כיצד זה מתיישב עם הטענה שלנו על סגנון רכיבה של בלימה מאוחרת ויציאה מוקדמת מהפניה (פוינט-אנד-שוט) שמאפיין את רוכבי הונדה והאופנוע? – את ההסבר לכך נתן קאל קראצ'לאו בריאיון לקווין קמרון בסבב בטקסס. קראצ'לאו מספר שבימי ברידג'סטון הצמיגים היו כל-כך עמידים שניתן היה להעמיס הרבה על הצמיגים (הקדמי בעיקר) ולא הייתה שום בעיה עם זה. עם צמיגי מישלין, הוא מספר שהשחיקה הרבה יותר גבוהה ושהצמיג הקשה של מישלין הוא בערך כמו הצמיג הרך של בריגד'סטון ולכן זה מחייב את הרוכב לשנות את סגנון רכיבתו לרכיבה חלקה יותר ופחות להעמיס על הצמיג. לכן, הונדה שיפרה את נושא מהירות הפניה באופנוע שלה על מנת להתמודד בהצלחה עם שחיקת צמיגי המישלין. קראצ'לאו ממשיך ומוסיף שלמרות השינויים הללו, עדיין יכולות הבלימה המאוחרת בהונדה נותנות להם יתרון של כחמישים מטר בכניסה לפניות. לצערו של קראצ'לאו, הלה התרסק גם בחרז. לטענתו זה בגלל שילוב של מסלול חלק וכניסה מהירה מדי בהתאם לתנאי המסלול לפניה מספר אחת מה שגרם לאיבוד הקדמי.

שלוש פעמים מארקז התרסק במקצי האימון בחרז ונראה שהוא ממשיך בקו של "קשה באימונים, קל בקרב". אין ספק שהשיטה של מארקז למשוך את הגבולות במקצי האימון עד כדי התרסקות משתלמת היטב כאשר זה מגיע למירוץ ואפילו בראד פיט אמר, כאשר ביצע את הקריינות לסרט Hitting the Apex, רוכב שאינו נופל, לא יודע עד כמה מהר הוא יכול לרכב, וזה בדיוק מה שמארקז מיישם. נשאלת השאלה עד כמה יכול הגוף שלו לספוג את הנפילות הללו ולצאת ללא פגע? כבר ציינו למעלה שמארקז פחד בעיקר מפדרוסה שיעבור את לורנזו ויברח והחל מיד בסדרת עקיפות עד שהגיע ללורנזו. הפתיחה של לורנזו הפתיעה את כולם ומארקז ציין שהוא הופתע מאוד גם מהבלימה המאוחרת של לורנזו, משהבין שהוא לא יוכל לעקוף את לורנזו על הבלמים הוא פשוט חיכה לרגע בו לורנזו יאבד אחיזה. מארקז ידע שלורנזו עם צמיג קדמי רך וזה רק עניין של זמן עד שהוא יתחיל לקחת רחב את הפניות. שבע הקפות מתחילת המירוץ הגיעה ההזדמנות ומארקז סגר עניין. מעניין היה לראות את ההבדל בקילר-אינסטינקט בין מארקז ופדרוסה ומה שאצל מארקז נחשב כדלת פתוחה לעקיפה נקיה אצל פדרוסה זה עדיין לא מספיק.

הגענו לדוקאטי, המפסידים הגדולים של המירוץ הזה. לאורך כל הסופ"ש נאבקו רוכבי דוקאטי ובעיקר דובי עם בעיות אחיזה בחרז. עד כדי כך שדובי שלא אוהב את הפיירינג האווירודינמי בחר בו ביום המירוץ. עד המירוץ בטקסס, דובי השתמש בפיירינג האווירודינמי ("אירו-פיירינג") רק פעמיים בעונה שעברה וגם זה היה במירוץ רטוב. דובי מעדיף את הזריזות והכוח של הדוקאטי עם הפיירינג הרגיל לעומת ה'אירו-פיירינג' שמוסיף יותר עומס על הקדמי לטובת יציבות בפניות ארוכות, אבל גם מוריד כ-15 קמ"ש במהירות הסופית בגלל התנגדות הרוח, שם נמצא היתרון הגדול של דוקאטי. ביום המירוץ דובי השתכנע לעבור לאירו-פיירינג בעקבות הנתונים שהתקבלו מלורנזו שהראו שעם האירו-פיירינג הדוקאטי הרבה יותר מהיר בחרז מאשר עם הפיירינג הרגיל. לורנזו מהרגע הראשון העדיף את האירו-פיירינג על פני הרגיל, כי הנ"ל מתאים לסגנון רכיבתו הרבה יותר מהפיירינג הרגיל. לורנזו שרכב עם צמיג קדמי רך פתח את המירוץ עם זינוק היישר אל המקום הראשון עד אשר נעקף על ידי מארקז בהקפה השביעית. למרות שמצב הצמיג של לורנזו החמיר עדיין הצליח זה לשמור על המקום השני בעקשנות רבה ולא נתן לדובי ופדרוסה לעקוף אותו עד שלדובי נגמרה הסבלנות והגענו את התקרית המדוברת.

שמונה הקפות לסיום נגמרה לדובי הסבלנות כאשר ראה שמארקז בורח לו והוא מנסה לעקוף את לורנזו על הבלמים אחרי הישורת בפניה 6, כתוצאה מכך דובי נכנס רחב לפניה וזז הצידה. גם לורנזו מגיע בקו רחב אך מכיוון שהוא נכנס עם מהירות נמוכה יותר מדובי הוא מצליח להיכנס תחתיו ולעקוף חזרה. פדרוסה ששמר כל הזמן על הקו הפנימי שהוא קו המירוץ מנסה לנצל את ההזדמנות לעבור את שניהם אך לורנזו שמנסה לחזור לקו הפנימי ואולי גם למנוע מפדרוסה לעקוף אותו, נכנס בפדרוסה וכתוצאה מכך שניהם עפים ולוקחים איתם בדרך גם את דובי. התקרית מוכרזת כתקרית מירוץ ללא אשם ברור, 'שיט HAPPENS'. למרות שעל פי החוקה הרוכב שיוצא רחב בפניה חייב לתת לרוכב שבדיוק נכנס לפניה לעבור אותו ולהצטרף אחריו, כך שלורנזו היה צריך לתת לפדרוסה לעבור אותו ואז לחזור לקו המירוץ. מאחר שלורנזו לא ראה את פדרוסה ופדרוסה לא ראה את לורנזו מגיע אליו התאונה הייתה בלתי נמנעת.

נציין לטובה כמובן את סוזוקי שלוקחים פודיום שלישי ברציפות ומראים התקדמות מרשימה מאוד עם האופנוע, וכמובן את זארקו ששוב מוכיח שהוא כיום רוכב ימאהה המוביל וכל זאת על האופנוע המושמץ מהשנה שעברה ובקבוצת לוויין. הרווה פונקרל הבוס של טק3 התראיין במהלך המירוץ ונשאל מה הסוד של זארקו, הרווה השיב שהסוד הוא שזארקו לא כופה עצמו על האופנוע אלא מתאים את עצמו וסגנון רכיבתו לאופנוע ולתנאי המסלול.

זהו להפעם. מארקז חזר למקומו הטבעי ונראה השנה הרבה יותר טוב משנה שעברה וכעת כאשר האופוזיציה נמצאת הרחק מאחור ולמרות שיש לנו עוד 15 סבבים לסיום העונה מאוד יכול להיות שהסבב הזה היה 'גיים צ'יינג'ר'.

להתראות בלה-מאנס.