MotoGP: מוג'לו 2016: דממת מוות ביציעים!

מהר מאד התחילו לקפל את העניינים במוג'לו, מהר מאד הגבעות המקיפות את המסלול המרהיב הזה בטוסקנה נשארו ערומות למעט הררי הזבל שהשאירו האוהדים מאחור.

הם הגיעו בהמוניהם, צהובים לעומק נשמתם, הם הגיעו מרחבי איטליה אך לא רק, מכל קצוות תבל לראות את הדוקטור והם רצו לראות אותו מנופף את הגביע מראש הפודיום אבל הדממה שהשתתררה על הגבעות במהלך ההקפה התשיעית שידרה את הלך העניינים.

עבורי הכל החל כבר ביום רביעי, המטרה – ריצה מסביב למסלול, מטרה ששמתי לעצמי כבר לפני מספר עונות והחלטתי הפעם לסמן וי. מסלול מאתגר משהו לרוץ בו, עליות וירידות דרמטיות בהרבה ממה שנראה על המסכים. לשמחתי כל פעם שנשימתי נעתקה היה על מה להסתכל, באמפים, טריבונות, מטאטא המשמש לניקוי האספלט, צוות ניפוח כריות האוויר, צבעים המרעננים את הפיטליין ודפנות המסלול, ערימות החציר הממוקמות בפניות הבעיתיות ועוד. רודריגו, רוכב המוטו 3 עקף אותי 5 פעמים על אופני האימון שלו ורכב הבטיחות של המסלול רק 3 פעמים.

באופן רשמי סוף השבוע של המרוץ השישי של העונה החל ביום חמישי. מזג האוויר שליווה את כל מסיבות העיתונאים המקדימות למרוץ היה מאד לא מקומי: גשם זלעפות שטף את המסלול, הציף את הדשא והקור הפתיע את כולם. לא קבלת הפנים שציפינו לה.

ימי חמישי אלו הימים העמוסים ביותר בשבילי. ריצות בין ראיונות אחד על אחד למסיבות עיתונאים טרום מרוץ. בזמנו רוכבים היו מתפנים להתראיין גם בתום הפעילות על המסלול בימי שישי ושבת, אך ככל שהמחויבויות שלהם גדלו כך פחות ופחות רוכבים נאותים להתראיין אחרי חמישי אחה"צ. אז ככה רצתי לי בין ניקולו בולגה, לוקה מריני, פבלו נייטו, בראד בינדר, קיארה פונטנצי (זוגתו של מאווריק ויניאליס ואלופת עולם 4 פעמים במוטו קרוס) וד"ר זאסה מ'הקליניקה מובילה' שאת הראיון עימו אגב סיימתי בלקבל תרופות לשפעת שתקפה אותי והעיקה עלי לאורך כל הסופשבוע.

הכרטיסים למוג'לו אזלו כבר לפני מספר שבועות, חלק מהטריבונות הורחבו בכדי לאכלס יותר אוהדים וחוץ מ-3,500 אוהדי דוקאטי וכמה מאות אוהדים של רוכבים אחרים, כולם יהיו צהובים. בכל הביקורים שלי במוג'לו, לא זכור לי סוף שבוע עמוס כל כך, סוף שבוע שבו האוהדים הגיעו כל כך מוקדם. הפקקים והתור בכניסה כבר החלו עוד לפני שצלילי המנועים מילאו את המסלול.

את ההתרגשות היה ניתן לחוש באוויר כבר אז, עוד בטרם יצאו הרוכבים אל המסלול. נושא החוזים לעונת 2017, היה שוב אחד הנושאים שכולם דיברו עליו עם אישור החוזים של ויניאליס (ימאהה), דוביציוזו (דוקאטי), יאנונה (סוזוקי) ופדרוסה (הונדה) אבל כולם ידעו שהסיפור השבוע יותר מתמיד הוא וולנטינו רוסי. האוהדים היו גם הם חלק מהשיחה. האבטחה סביב מארק מארקז וחורחה לורנסו תוגברה. היו סביבם שומרי ראש אך אין סבב אחד שאין סביב הרוכבים שומרי ראש שמגינים עליהם מים האנשים, כי גם אהבה יכולה להכאיב. גם על הדוקטור הועמדו שומרי ראש, אלא שבאיטליה הם לובשים שחור עם חגורה אימתנית ומשקפי שמש אז אי אפשר להתעלם מהם. הקהל האיטלקי אמוציונלי ואכן נראו בסביבות המסלול דברים שלא נעים לראות כמו שילוט מבזה או אפילו שריפת דמות של מארקז, אך בפאדוק התחושה הייתה בדר"כ נעימה וחברותית עם אוהדים של שני הספרדים מצטלמים ומבקשים חתימות כמו בכל סבב אחר. ולנטינו אגב ביקש לכבד את כל הספורטאים, הצהרה שמארקז העריך, הצהרה שלטעמי הייתה קצת פרווה.

ביום שישי השמש הגיעה לבקר אך מקצה האימון הראשון נערך על מסלול רטוב וקר. בעוד בן קבוצתו, אלוף העולם המכהן, חורחה לורנסו לא יצא כלל אל המסלול, ולנטינו מיצה כל רגע מ-45 הדקות. הוא יצא מהפיטס למסלול 9 פעמים ומתוכן התאמן על זינוק 7 פעמים, בוחן את השיפור למשנק ממנו סבל מתחילת העונה. היה ברור שיש מטרה והוא והקבוצה יעשו הכל לשוב למדרגה העליונה על הפודיום. את העבודה הקשה של ולנטינו גם בעונה ה-21 שלו אי אפשר שלא להעריך.

אחרי הצהריים כשכולם כבר יצאו אל המסלול, הדוקטור לא בלט כמו בן קבוצתו לורנסו שניצח במוג'לו ארבע פעמים, היה שם על הפודיום בכל מרוץ מ-2009 ונראה דומיננטי ביותר. גם הדוקאטים נראו חזקים אך זמנים צפופים מאד הצביעו על כך שהרבה עוד עלול להתרחש.

בשבת, למרות שהבטיחו מזג אוויר מעונן חלקית וזרזיפים, השמש יצאה ושטפה את היציעים המלאים, הצהובים גם כך. ולנטינו סיים רק במיקום השמיני את שלושת מקצי האימון כך שהבטיח לעצמו מיקום במקצה דירוג 2 אך איטלקי אחר דאג לחמם את העיניינים: אנדראה יאנונה והדוקאטי התמקמו בראש הטבלה והאוהדים קיבלו אותם באהבה. בכלל, האיטלקים קיבלו בשמחה גם את דנילו פטרוצ'י שעדיין מתמודד עם פציעה (היד עם 20 הברגים מאד נפוחה ומודלקת) מיקלה פירו רוכב הניסויים של דוקאטי, וגם את אנדראה דוביציוזו שסבל מכאבים בצוואר, פציעה שמקשה מאד להתמודד עם מסלול מהיר עם כל הרבה שינויי כיוון וגובה.

כשמקצה הדרוג נפתח המסלול היה חם, הטמפרטורות הגבוהות שיפרו את האחיזה, והמאבק על הפול פוזישן החל. אל חורחה לורנסו שיצא ישר החוצה נצמד יאנונה. זו אינה הפעם הראשונה שזה קורה (ארגנטינה) ונראה היה שהאיטלקי שדולק אחרי אלוף העולם הוציא אותו קצת משלוותו. בנוסף, האסטרטגיה של הספרדי לא ממש עבדה. חורחה ביזבז זמן יקר על החלפת הצמיג הקדמי, זמן שאין במקצה הדירוג. מאוחר יותר ווילקו זילנברג הסביר שלחורחה יש העדפה ברורה לאופנוע מספר 1 שלו ולכן לא הכינו מבעוד מועד את מספר 2 עם הצמיג הספציפי. לוולנטינו גם היה תכנון, כנראה, לפחות איך שלורנסו ומארקז הציגו את זה, הדוקטור ומי שיהיה בן קבוצתו מהעונה הבאה, מאווריק ויניאליס יצאו למסלול יחד, פעם זה מוביל ופעם השני, מאפשרים לכל אחד ליהנות מקווי הבלימה והסליפ סטרים. העבודה המשותפת עזרה לשניים, ויניאליס התברג במיקום השני וולנטינו מלווה בשאגות הקהל, לקח פול פוזישיין.

אי אפשר היה להכנס לחדר המדיה למסיבת העיתונאים ביום שבת אחרי הצהריים. היה צפוף ועמוס וכולם רצו לראות את וולנטינו חוגג את הפול פוזישן השני העונה והראשון במוג'לו מזה 8 עונות. הבדיחה הגדולה הייתה שמי שהעניקה לו את פרס הפול פוזישן בשם יצרנית השעונים טיסו, הייתה לא אחרת מזוגתו לשעבר ואם ילדיו של אויבו המושבע וחברו הטוב של בן קבוצתו, מקס ביאג'י. השניים אפילו התבדחו על חשבונו של רוכב העבר במהלך הצילומים כשאנדראה יאנונה שייזנק שלישי על הגריד מסמן בידיו לב אוהב. הלוא גם ולנטינו וגם אלנורה פדרון, רווקים עכשיו.

ההמולה במסלול ומחוצה לו הייתה רבה, גם בשעות הערב המאוחרות נשמע רעש מנועים וזיקוקים נראו מהגבעות הסובבות את המסלול. קבוצות אוהדים חגגו מסביב למסלול וגם כשחזרתי כבר ב-6 בבוקר, הם עדיין היו שם. אגב, רבים מהרוכבים מתקשים לישון במסלולים הפתוחים ללינה במהלך סופי השבוע בגלל הרעש, הריח מהקומזיצים, וגם בשל אוהדים שמצליחים להגיע עד הקרוונים של הרוכבים הממוקמים בקצה הפאדוק. ההתרגשות לבטח לא הקלה על העניינים.

היה נעים כבר בשעות הבוקר ובתחילתו של חימום הבוקר. חורחה לורנסו נראה טוב עד ל-10 שניות מתום המקצה כאשר התפוצץ לו המנוע. זה היה מנוע יחסית חדש, מנוע שהוא קיבל בחרז והתחרה עימו שם ובלה-מאן. מנוע מאופנוע מספר 1 המועדף עליו. היתרון הגדול בשבילי בשהות במסלול היא האופציה פשוט ללכת ולשאול (אם מכירים את הנפשות הפועלות) וכששאלתי את אנשי ימאהה, נעניתי שהם לא מודאגים, השאלה היא למה לדאוג אם אי אפשר לעשות דבר בנושא?…

כששעת המרוץ התקרבה, המסלול כבר בער. האוהדים היו באקסטזה אחרי מרוץ המוטו 3 שבו ראו שני איטלקים על הפודיום. מרוץ מוטו 2 היה בעייתי משהו אך עם קרב יפה ואגרסיבי של בלדסארי האיטלקי וזארקו הצרפתי, האלוף המכהן. אולי היינו צריכים לראות את הסימנים לבאות: המנוע ששבק לימאהה, פנטי (הרוכב של וולנטינו) שזינק מפול פוזישן במוטו 3 ובגלל בעייה בתמסורת פרש כשהוא נאבק על הנצחון, בלדסארי (עוד רוכב של ולנטינו) שלא הצליח להביא לאיטלקים את הנצחון ולוקה מריני, אחיו הצעיר של הדוקטור שהוצא מהמרוץ ע"י לא פחות מאלקס מארקז.

אבל ב-5 דקות אחרי 2, זמן מקומי (עיכוב בגלל הפסקת המרוץ במוטו 2 וזינוק מחדש), ההמונים עמדו ושאגו וציפו לדבר אחד ושום דבר אחר אינו חשוב. הזינוק של הדוקטור היה טוב, גם של השאר אבל, הזמנים היו צמודים מאד ואם שני המרוצים הקודמים יכלו להורות על משהו, זה שצפוי קרב עד הסוף. לוולנטינו וחורחה אופי רכיבה שונה על הימאהה, חורחה חלק יותר, וולנטינו אגרסיבי יותר ובולם עמוק וחזק יותר בפניות והדוקטור על אף שישב אחרי בן קבוצתו נראה שהוא רק מחכה להזדמנות לעקוף ולברוח. ניסיון אחד לא צלח ואז הבלתי ייאמן קרה, המנוע השני של ימאהה נדם באותו יום! הדוקטור נוטרל, לא מטעות רוכב ולא מטעות הצוות. "שיט הפנדס" כמו שרוסי אמר שאומרים באנגלית.

אי אפשר לצפות או לפתור בעיות כאלו בשעות הספורות בין מקצה החימום למרוץ. מזלו של חורחה לורנסו, שזה קרה לו בחימום ולא בתחילת המרוץ, מזלו של וולנטינו – הפוך.

7 המנועים של כל אחד מהרוכבים נעול, כולם זהים, בכולם יש כנראה את אותה הבעייה, בעייה שבימאהה כבר מבינים  וכמובן לא יחלקו אותה עימנו. הם כן יחלקו אותה כנראה עם ה-אמ אס אמ איי (איגוד יצרני הספורט המוטורי). ימאהה כעת צריכים להציג פרוטוקול לחברי האיגוד – שהם היצרנים האחרים של האליפות, הונדה, דוקאטי, סוזוקי (אפרילייה עדיין לא חברה קבוצה) – והם יאשרו או ישללו את האישור של ימאהה לפתוח את כל המנועים ולהחליף את החלק הבעייתי. האישור יגיע במידה וזו סכנה בטיחותית ולא פתיחה לשם שיפור או עדכון. זוהי דילמה גם לשאר חברי האיגוד – האם לאשר או לא והרי במידה ולא יאשרו וייקלעו הם לבעיה – ימאהה תסרב להם בעתיד וזוהי כמובן גם דילמה בשביל ימאהה: האם לחשוף סודות? על הפרוטוקול להיות ברור, מדוייק ואינפורמטיבי ועל ימאהה לספק אינפורמציה מספקת אך מועטה ככל שניתן. את התהליך הזה כנראה יעשו הקבוצות באימיילים עד המרוץ בקטלוניה וסביר להניח שימאהה יקבלו את האישור הנדרש משאר הקבוצות. השאלה היא האם הם יספיקו לעשות שיפור עד אז ומה יקרה כשכעת על רוכבי הימאהה לפתוח כבר מנוע 5 כשאנחנו רק בפתחו של הסבב ה7 מתוך 18 של העונה. פעם אחרונה שוולנטינו איבד מנוע היה במיסאנו עונת 2007 שגם היה מרוץ ביתי, אלא שאז האליפות נסגרה וניתנה לקייסי סטונר ואילו עתה עדיין הכל אפשרי.

רצתי לפיט ליין אחרי הפרישה של ולנטינו. רציתי לראות במו עיני את הדממה ולהרגיש את השקט: עשרות אלפים עומדים אחוזי תדהמה ביציעים, הקבוצה משני צידי המוסך, שקטה. ריקנות זו המילה המתארת את התחושה באותו הרגע, אותה ריקנות שהורגשה באסן 2006 כשרוסי התרסק וסדק את היד במקצה האימון הראשון של סוף השבוע. קושי להאמין שמה שקרה לא ניתן לתיקון או שינוי, הדוקטור בחוץ והצהובים ילכו הביתה מאוכזבים מאד.

למרות הכל, מה שבטוח שזה היה המרוץ המסעיר של העונה עד כה. יאנונה שזינק מהשורה הראשונה נתקל בבעיות עם המשנק ונאלץ להילחם חזרה למיקום השלישי והמכובד, ויניאליס שבטעות הפעיל סטינג לא נכון, נאבק באופנוע כל המרוץ, דני פדרוסה טיפס והצליח לעקוף את דוביציוזו שהתגבר על הבעיות בצוואר רק בשביל לסבול מארמ-פאמפ וסיים חמישי, ומארק מארקז שמצליח באופן מדהים להישאר על ההונדה למרות שזה מנסה בכל הכח לנער אותו מעליו. ההקפה האחרונה של המרוץ הייתה עוצרת נשימה כשחורחה לורנסו אפילו לרגע חשב להסתפק במיקום השני ומארק מארקז שכח שיש עוד שני שליש עונה להתחרות. בסופו של דבר המרוץ הוכרע ב-92 אלפיות "תודות" למנוע של ההונדה והבעיתיות בהאצה ממנה כל רוכבי הונדה סובלים. גם העיתונאים האיטלקים מחאו כפיים לשני הספרדים על ההקפה הזו. קרב אמיץ, אגרסיבי, נקי ומרתק. תענוג. חבל שלא כל האוהדים יכלו להעריך את ההקפה הזו, חבל שהאהדה לספורט היא משנית אצל חלקם.

רבים החלו לעזוב את המסלול כשהיתרון היחיד בכך הוא שקווי הטלפון חזרו לעבוד ופקקי התנועה לא היו נוראיים כמו שצפו שיהיו. הייתה תחושה מוזרה בזמן הפודיום ובכל מסיבות העתונאים שאחריו. ולנטינו הודה שהוא היה מודאג לפני המרוץ מפיצוץ המנוע של לורנסו אך שלא היה דבר שיכול היה לעשות. הוא הוסיף כי מכל דבר אפשר ללמוד והוא מתנחם בעובדה שהיה מהיר עד אותו רגע. כמו בוולנסיה בעונה הקודמת, הדוקטור נראה במצב רוח טוב יותר מאנשיו, אנשי קבוצת ימאהה וצוות וי אר 46. פניהם של רבים היו כבויים ואדומים מבכי, כמו שאלקס בריגס המכונאי של וולנטינו אמר לי אחר כך: "יש אליפות ויש מרוץ בתוך האליפות וזה מוג'לו. כולם רוצים לנצח פה". וולנטינו רצה: הוא לא ניצח פה מאז 2008 והוא רצה לקחת את הכתר בחזרה. כואב הלב על האוהדים, חבל שהפסדנו קרב נפלא של הדוקטור בבית ואת ההתרגשות והאהבה הבלתי נגמרת שהוא זוכה לה אבל מה לעשות, שיט הפנדס וזה הספורט.

כמה שעות אחר כך, אני עדיין בוערת מחום עם קול סקסי וכיחכוחים שנשמעים כאילו אני מכריזה על בואי, הגעתי לחדר. לא ככה חשבתי שיגמר היום, אבל זה מה שיפה במרוצים, שום דבר אינו ברור והכל יכול להתהפך. קטלוניה עוד שבועיים, לא יכולה לחכות.