MotoGP: סיכום ביניים מוקדם מהצפוי

חשבתי להביא סיכום ביניים לאחר המירוץ שיהיה באוסטין טקסס, אבל שני המירוצים הראשונים סיפקו הרבה אירועים ונכון יהיה אם ניתן סיכום כבר עכשיו.

ידענו שהעונה הזו תהיה מעניינת בעקבות ה-RESET של הסדרה וחזרה למצב אפס עם המעבר לתוכנת ניהול מנוע אחידה וצמיגים חדשים. המעבר לתוכנה האחידה צמצם את היתרון שהיה בעבר לקבוצות המפעל בצד הטכנולוגי והדבר ניכר בצמצום הזמנים לפחות במקצי האימון בין קבוצות הלווין לקבוצות המפעל הרישמיות. הונדה שסבלה הכי הרבה ממעבר זה ונראה היה בתקופת מבחני הפגרה שאינה מצליחה להתגבר על הבעיה של שליטה על מנוע אגרסיבי מדי, החליטה בדומה לימאהה, להקריב ביצועי מנוע בעבור ידידותיות לרוכב, מתוך הנחה שמירוצים לא מנצחים בזכות מהירות מקסימלית אלא בזכות יכולת שליטה והרגשה טובה של הרוכב עם האופנוע. ואכן, גם בקטאר וגם בארגנטינה ראינו שהדוקאטי מהיר מההונדות בכ-16 קמ"ש בישורת וגם אופנועי הימאהה מהירים יותר מההונדות.

המעבר לתוכנה אחידה אפשר גם לסוזוקי לצמצם את הפער אל מול הונדה וימאהה ובארגנטינה ראינו כיצד ויניאלס השאיר את רוסי מאחור בישורת, ואלמלא אותו סיבוב מספר 1 מקולל שהפיל חללים רבים באותו סופ"ש, כנראה היינו רואים אותו מסיים שני על הפודיום, אך כבר שנאמר ש"כדי לנצח קודם צריך לסיים". סוזוקי השנה משקיעים המון בפיתוח האופנוע ובסגירת פערים, ואחת הסיבות לכך היא שהם יודעים שיש להם יהלום ביד בשם ויניאלס והם ממש לא רוצים לאבד אותו לטובת הונדה או ימאהה, ולכן עושים הכל כדי לספק את כל התנאים האפשריים על מנת להתחרות כשווה בין שווים מול הרוכבים המובילים.

הצמיגים, מה עוד לא נאמר עליהם… כל העולם ואישתו דיברו על הבלאגן הזה, אבל אין מה לעשות: מאז המעבר לספק צמיגים יחיד ב-2008 מישלין נעדרה מתחרויות בינלאומיות והדבר ניכר ביתר עוז כעת. הרי באליפות הסופרבייק פירלי היא הספקית הרישמית כבר כמעט עשור, ובמוטו2 ומוטו3 זוהי דנלופ, כך שיוצא שאחרי שמונה שנים שמישלין לא היה לה כלל יד ורגל בפיתוח טכנולוגיית צמיגי מירוצים, נוצר פער ענק שהיצרנית צריכה להשלים. את התוצאה אנו רואים על המסלול, בין אם זה לחיוב מבחינתנו הצופים מכיוון שזה מגביר את העניין והמתח, ובין אם זה לשלילה מבחינת הרוכבים כי זה מסבך ומסכן אותם במירוץ.

קטאר וארגנטינה

המירוץ הראשון בקטאר היה מעין מירוץ שבו כולם רכבו כאילו הם הולכים לאט על קצות האצבעות בזהירות ובשקט על מנת לא להפיל כלום ובאמת, למעט עקיפה אגרסיבית אחת של דובי על אינונה, שבעצם פתחה את מלחמת האנדראות שעליה תיכף נרחיב את הדיבור, לא היה שום אירוע דרמטי נוסף. מטרת כולם הייתה לסיים את המירוץ הזה בשלום מכיוון שאף אחד לא ידע האם הצמיגים באמת יחזיקו מעמד מירוץ שלם וכיצד. כמו שכתבתי בסיכום מבחני הפגרה, ידענו שקטאר הוא מסלול ימאהה עם פניות ארוכות וזורמות בדיוק כמו שלורנצו אוהב ואכן התוצאה היתה בהתאם. מי שכן הפתיע היה מארקז שלקח את הונדה בכשרון רב למקום שלישי מפתיע אפילו מבחינתו, וכמו שהוא עצמו סיכם את זה, המטרה במירוץ הזה הייתה לצאת מכאן עם כמה שיותר נקודות ומקום שלישי מבחינתו זה כמו ניצחון.

בארגנטינה זה כבר היה סיפור אחר. המסלול בארגנטינה הוא מסלול טכני וצפוף עם פניות הדוקות מאוד ממש כמו פיליפ איילנד ומתאים כמו כפפה ליד לסגנונו של מארקז ולכן ציפינו שמארקז יככב שם. מה שלא ציפינו זה שבעקבות מירוצי מכוניות שם, סובל המסלול מקפלי אספלט בנקודות שונות המשפיעות על יציבות הרוכבים  בעיקר בעת פניה. קמט אספלט כזה היה בפניה מספר 1 שמגיעה אחרי קו הזינוק כאשר הקמט ממוקם ממש בקו הטבעי של הרוכב. אותו קמט הפיל כמעט את כל הרוכבים במקצי האימון שנערכו במהלך הסופ"ש כולל מארקז ולורנצו. נדמה לי שרוסי היה היחיד שלא נפל שם. לכן הרוכבים נאלצו לשנן את מיקומו וללמוד לרכב מסביב לו בקו פניה פחות נוח וטבעי להם. לצערם של רבים מהם, בבוקרו של יום המירוצים היה גשום וקריר בעשר מעלות לעומת יום קודם, והשלוליות שנוצרו בבוקר לא מיהרו להתייבש וכך נשארו נקודות רטובות על המסלול. נקודה כזו הייתה בצמוד לקפל הקרקע הזה, ועל הרוכבים היה לזכור שלא רק קפל קיים שם אלא גם שלולית ועקב כך לשנות שוב את קו הפניה שלהם ולרכוב סביבם. ושוב, כמו במקצי האימון, ראינו כיצד נפלו שם חללים רבים כמו קאל קרטשלאו, חורחה לורנצו, ג'ק מילר וגם ויניאלס ממש לקראת סוף המירוץ. תוסיפו לכך גם את בעיית הצמיגים שגרמה לכך שהמירוץ חייב את הרוכבים להחלפת אופנועים כפוייה במחציתו כאמצעי בטיחות, והנה קבלנו דרמה מהסרטים.

לורנצו מארקז ורוסי

בכלל, המירוץ בארגנטינה סיפק לא מעט תובנות. ראינו שוב כיצד לורנצו מאוד מתקשה עם תנאים משתנים ובסופו של דבר מסיים על הקרקע בדיוק כמו במירוץ במיזאנו שנה שעברה. לעומתו מארקז – הפוך לחלוטין, ולמרות שההונדה רוקד תחתיו לכל הכיוונים ולא ברור כיצד אינו נופל, עדיין הוא מצליח להוציא הקפות מהירות שמוציאות את כולם מדעתם. לדעתי, השנה מארקז מגיע הרבה יותר מפוקס ומרוסן לעומת שנה שעברה אליה הגיע עם עודף בטחון עצמי לאחר שזכה בשתי אליפויות רצופות, וראינו זאת במירוץ עצמו בקטאר שם לא דחף יותר מדי וכן בארגנטינה.

שנית, אם תסתכלו על מארקז במקצי האימון, תשימו לב שהוא דוחף יותר מכולם להגיע אל גבולות מעטפת הרכיבה, מנסה קווי פניה שונים ועקב כך מתרסק יחסית יותר במהלך האימון לעומת שאר הרוכבים המובילים. כך כאשר מגיע יום המירוץ, הוא מודע בדיוק לגבולות שלו ושל האופנוע. בנוסף, בניגוד לרוכבים רבים אחרים כמו רוסי לדוגמא, למארקז אין העדפה בין אופנוע מס' 1 שלו לאופנוע מס' 2. הוא רוכב על שניהם באופן שווה, כאשר הוא מגיע לפיטס הוא לא מחכה שהאופנוע עליו רכב כרגע יהיה מוכן מחדש ופעמים רבות תראו אותו קופץ מיד לאופנוע השני ולדרך. הדבר ניכר במיוחד במקצי הדירוג שם מארקז לא מחכה כלל להחלפת הצמיג באופנוע מס' 1 אלא מיד עובר לאופנוע מס' 2 ויוצא להמשך המקצה וכך חוסך דקות יקרות מאוד במיוחד כאשר מדובר במקצה שכל אורכו הוא 15 דקות. לכן לא הפתיע הדבר כאשר בעת החלפת האופנוע במירוץ הוא רכב על אופנוע מס' 2 מהר באותה מידה ואפילו יותר.

רוסי כמו רוסי – מחכה בסבלנות שהמירוץ יגיע אליו, ואין כמו רוסי כאשר המירוץ מתרחש בתנאים יחסית קשים אשר מבטלים כל יתרון טכנולוגי כזה או אחר והכל תלוי ברוכב וכשרונו. שוב ראינו כיצד למרות הנחיתות באופנועו לעומת הדוקאטים, לעומת הסוזוקי של ויניאלס והקשיים במהלך מקצי האימון, עדיין כאשר מגיע יום המירוץ רוסי מופיע ומסיים שני. הניסיון של עשרים שנה ברמות הגבוהות האלו מגיע לידי ביטוי בכל אספקט רכיבה אצל רוסי והעקביות הזו שוב מציבה אותו במקום השני באליפות במרחק נגיעה מהמקום הראשון גם בגיל 37.

היריבות הפנימית בדוקאטי

ועכשיו למלחמת האנדראות בדוקאטי. בשנה שעברה איאנונה הגיע לדוקאטי מקבוצת הלווין כרוכב שני בעוד דוביציוזו היה הרוכב הבכיר ובהתאם לכך גם פתח את העונה עם שלוש פעמים רצופות על הפודיום במקום השני ופעם אחת מקום שלישי במירוץ החמישי, וכולם דיברו אז שניצחון של דוקאטי הוא עניין של זמן. אבל אז דובי רק נסוג אחורה והתדרדר בעוד איאנונה צעד קדימה, ואכן בסוף העונה היה זה איאנונה שהקדים את דובי בטבלת אליפות הרוכבים כאשר סיים חמישי לעומת המקום השביעי של דובי.

השנה, עוד לפני תחילת העונה, החלו מתרוצצות שמועות על ההצעה הנדיבה שהציעו דוקאטי ללורנצו. עובדה היא שלורנצו אינו מרוצה בימאהה מהיחס שניתן לו ומרגיש מעין בן חורג שם במיוחד לאור אירועי סוף העונה שעברה ולמרות שזכה באליפות. תוסיפו לזה את העובדה שימאהה מיהרה להציע ולחתום עם רוסי לשנתיים נוספות ותבינו מדוע לורנצו בהחלט איננו ממהר לחדש חוזה עם ימאהה ושוקל היטב את צעדיו. פרשניBT SPORT הבריטית דיברו במהלך הסופ"ש על כך שלדעתם המעבר של לורנצו לדוקאטי זו עסקה סגורה. אי לכך ובהתאם לזאת אתם מבינים מדוע האנדראות נלחמים זה בזה בחירוק שיניים: כל אחד מהם רוצה לסיים את העונה כרוכב דוקאטי הבכיר ובכך להבטיח את מקומו לשנה נוספת בקבוצת המפעל.

המלחמה פרצה עם העקיפה האגרסיבית, והמפתיעה יש לומר, של דובי על איאנונה כבר בשלב מאוד מוקדם במירוץ בקטאר, עקיפה שהעלתה לאיאנונה הצעיר את הסעיף והיוותה טריגר להתרסקות שלו שם בעת שניסה להיצמד לדובי כהכנה לעקיפה. בארגנטינה, העקיפה המחוכמת של דובי על רוסי ואיאנונה הרתיחה את הרוכב הצעיר, זה כבר היה יותר מדי מבחינתו, ובמהלך של 'תמות נפשי עם פלשתים' הוריד את שניהם לקרקע בפניה האחרונה של המירוץ. בעקבות המהלך האגרסיבי שלו, איאנונה קיבל עונש הפחתה של שלוש מקומות בזינוק למירוץ הבא ונקודת עונשין אחת. זהו איננו סוף פסוק והמתח ביניהם רק צפוי להתגבר עד אשר יובהר מצב החוזים לעונה הבאה.

ובאשר למירוץ באוסטין טקסס – שוב זהו מסלול צפוף וטכני בדיוק שמבליט את יתרונות ההונדה ומתאים כמו כפפה ליד לסגנון רכיבתו של מארקז. לא סתם הוא ניצח שם בשלוש השנים האחרונות. לכן אני צופה שמארקז, וויניאלס וגם רוסי יתנו את הטון שם בעוד לורנצו יתקשה ורק יקווה לעבור את הסופ"ש שם במינימום נזקים במטרה להגיע סופסוף לאירופה ולחרז.

כל זה נכון כמובן אם לא תקראנה הפתעות בלתי צפויות כמו מזג אוויר גשום וכדומה.