!NO FEAR

תמונה: אלי לייבנר

קראתי את לנצח את הפחד שכתב כאן עדי לוי כתשובה למישהו ששאל אותו איך והאם ניתן לנצח את הפחד ברכיבה על דו"ג.

בקריאה ראשונה הכל נראה לי ברור ומוכר. בקריאה שנייה התקוממתי בעיקר על שני דברים:

• על הגדרת תחושת הפחד כמלווה הכרחי לרכיבה,
• ועל ההטפה.

 

פחד הוא הלך רוח לא אפקטיבי.

פחד מכניס אותך למגננה, ורכיבה הגנתית שגויה, לדעתי.

בקצה הסקאלה של הפחד נמצאת הפאניקה, ושם מגיעה הנפילה.

היתרון היחיד בפחד הוא האדרנלין שמלווה אותו, אבל אי אפשר לסמוך עליו כמשפר יכולות קבוע.

 

אני מעדיף רכיבה התקפית. יותר יוזמת מאשר מגיבה. מקפיד על להיות מהיר יותר מהתנועה. כל עקיפה היא סיכול ממוקד, כל רגע מחפש את המשבצת הבאה בה אני מתמקם על הכביש

ולא נשאר בה שניה יותר ממה שצריך. כמעט תמיד מול הרווח שבין הרכבים – הרווח ביניהם הוא הרווח שלי.

באינסטינקטים לא נלחמים, אלא מתכנתים אותם בצורה הרצויה והנכונה (וכאן אני מסכים לגמרי עם התועלת שבקורסים לרכיבה מתקדמת).

 

ויותר מזה –

המכונה והפיזיקה שלה בתנועה היא פן אחד של הרכיבה. הפן השני והלא פחות חשוב הוא ה-Mind. המוח שלנו.

בנוסף לקורס רכיבה רצוי ומומלץ לעשות גם קורס העצמה אישית שמלמד איך למקסם את היכולות של המוח. חלק מזה הן אותן תובנות שנרכשות בקורסים לרכיבה מתקדמת והופכות לאינסטינקטים, אבל יש עוד הרבה מעבר.

דוגמה אחת:

מתמונת הכביש בכל רגע נתון – המוח קולט במודע כמאה פרטים מתוך כמה מיליונים של פרטים שזורמים בעיקר דרך העיניים.

סינון הפרטים הזה הוא הכרחי מצד אחד, אבל מצד שני בהרבה מקרים יש גם תועלת בפרטים הלא מעובדים, אלו שהמוח משמיט.

משמיט מהמודע – אבל עדיין הם נקלטים בתת-מודע, או יותר נכון, לתפיסתי – בעל-מודע.

קוראים לזה גם "תחושת בטן". הכל נראה תקין וזורם – אבל אתה יודע שמשהו לא בסדר רק לא בדיוק יודע מה…

זה מוכר להרבה רוכבים שיצא לי לדבר איתם. לפעמים יש לך תחושה שאתה נביא!  נקטת פעולה מסויימת, לא הגיונית או הכרחית באותו רגע, ובלי סיבה כביכול, אבל שניה או שתיים אחר כך אתה פתאום קולט שזה מה שהציל אותך, או פשוט מנע ממך להיכנס לסיטואציה לא רצויה.

אני לא קורא לזה פחד. אני קורא לזה מצב.

במצב רכיבה הכל פתוח – ריכוז על שמכיל את כל אופק האירועים.

נותן לשטף המידע לעבור דרך המוח בלי עיבוד מיותר. העיבוד המחשבתי העיקרי שאני עושה הוא הסקת מסקנות והזנה שלהן למערכת האינסטינקטיבית, מרחיק כל מחשבה מיותרת, מטרדות היומיום, דרך הנהג הסלולרי ועד הטלפון שמטרטר בכיס.

 

מעבר לזה – לא התחברתי להגזמות.

כשאני רוכב מנהלתית ל"מכולת" – בקיץ אני עם קצר וסנדלים. אם הייתי "חרדי" בקטע של מעיל, כפפות ומגיני ברכיים לכל גיחה קצרה, כנראה שהייתי נמצא ברכב ממוזג ולא על אופנוע.

לבדוק שמן/מים/אויר שלוש פעמים בשבוע?! בחייאת… אלא אם כן אתה רוכב על גרוטאה דולפת ומשלשלת.

בין זה לבין ערנות חיונית למצב הכלי יש הבדל עצום.

ה'רע' לא מחכה מעבר לפינה. לא רק… הוא נמצא בכל מקום בכל רגע. בדיוק כמו ה'טוב'. כל נהג 'טוב' הופך ברגע אחד ל'רע' כשהוא מוריד מבט למולטימדיה או לנייד.

הכל נזיל, משתנה ומתחלף, וצריך לדעת לתמרן ביניהם.

הפחד ממקד אותך ב"רע" ומושך אותך אליו. וכשחמקת ממנו אתה נתקף בעצבים (אולי זה מה שהביא אותך למשטרה?), ואז שוב נוצר הלך רוח לא אפקטיבי שפוגם ברכיבה.

גם לזה יש פתרונות ב'מיינד' שאפשר לתכנת אותם. טריק שמאפשר לשכוח מיידית כל נהג מסכן חיים ברגע שחלפתי על פניו בלי לקלל / לנעוץ מבט זועף / לצפצף /  להעיף מראה,

ולהיות מוכן לפגע-רע הבא שבדיוק עבר לסלולרי וירד מההגה למרות שהרכב עדיין נוסע.

זה חלק מה"מצב" בו אני נמצא ברכיבה והוא הולך ומשתכלל עם זמן. אין בו פחד במצב הזה. יש בו מודעות ועל-מודעות, והרבה מאוד ריכוז.

ואם לקצר את כל התורה כולה –

מבט מוביל  –  המוח פתוח בריכוז גבוה וקולט הכל

ברקס מפיל  –  תגובה לא אפקטיבית שנובעת מפחד

גז מציל  –  רכיבה זורמת, יוזמת, וחכמה, שמפיקה ומיישמת לקחים ותובנות.

רכיבות טובות!