R פלוס אקסטרא

תמונות: נ.ש

כדי שטיול עם אופנוע כזה יהיה המושלם ביותר שיכול להיות, אתה צריך חברה מושלמת שזורמת איתך ועם האופנוע בצורה מושלמת, מזג אויר אירופאי קריר, נופים ירוקים עד שאתה מוריק מבפנים, ואת האופנוע המושלם לכל זה. כל אלה התקיימו בחג האחרון.

רצה הגורל ובשנה האחרונה רכבתי על הטופ של אופנועי האדוונצ'ר הגדולים. המולטיסטרדה 1200 של דוקאטי וה-1200GT של KTM. התירוץ למבחן של המולטיסטרדה היה ההשוואה שלו למולטי 1000 מהדור הראשון, כשהמבחן שלו אי שם לפני כ-15 שנה עדיין חי בי לחלוטין ואני זוכר כל פיפס ממנו. על ה-GT סתם התחרמנתי לרכוב וביקשתי אותו, וכמו שאתה חרמן על מישהי הרבה זמן והיא פתאום מופיעה מולך עירומה ועורגת אלי סדין זה הוביל לסקס פרוע – אולי פרוע מדי  – בכבישי הרי ירושלים והסטף.

אבל הם לא הורידו ממני את החשק לאופנועי ספורט אמיתיים. ז'אנר שאני הולך אתו מאז שרכשתי את הדוקאטי פנטה 600 ב-1992, ומאז אני מכור אליו.

ה-XR עשה את זה. כי בנוסף לכל תכונותיו שיפורטו להלן, יש לו גם את המנוע הנכון.

הרכיבה על האופנוע הזה נולדה כמעט במקרה. בא לי לרכוב על אופנוע בסבבה שלי ואז הצטרפה לעניין גם מורכבת, ובין האופציות שעמדו בפני, בחרתי ללא היסוס ב-XR. טיול עם מורכבת על אופנוע אדוונצ'ר עם מנוע ושילדה של ה-S1000RR שידרה לי אופציה מעולה לטיול שבת.

לדרך הצטרפה בתו של חבר קרוב שזו לה הרכיבה הראשונה הארוכה על אופנוע. האמת היא שקצת חששתי; גם כי אני אוהב את החופש שלי ולא אוהב להרכיב, גם כי בכל זאת אמא לשני ילדים קטנים וזו אחריות, וגם כי אם יבוא לי להיסחף מעט, זה יהיה בלתי אפשרי. בסופו של דבר ההחלטה לרכוב איתה בצוותא היתה ההחלטה שהפכה את הרכיבה הזו למושלמת עם האופנוע הזה. מה שמעיד יותר עליה, אבל גם על היכולת של האופנוע הזה שלא לאבד מתכונותיו הדינמיות בהרכבה.

מזג האויר היטיב עימנו. השבת אחרונה לפני שביעי של פסח היתה שבת קרירה ונעימה. לא יצא לה ולי לדבר לפני המבחן כמעט בכלל, ובבוקר המבחן, גם המורכבת וגם אני חייכנו למחשבה שהכידון יופנה צפונה אל המרחבים הירוקים. הקרירות גברה עם הקילומטרים והשמים האפורים והדרך המחליפה את צבעה מאפור אורבני לירוק טבע נסכה את תחושת האושר שכל אופנוען מכיר כשהוא יוצא לטיול.

אבל זה לא היה רק מזג האוויר.

כוס התה שלי מאז ומתמיד היתה מנועי 4 צילינדר בשורה. אני מכור עד כדי הרטבה לא רצונית על מנועי 4 בשורה עם מנועי ליטר. עזבו אותי ממנועי V2 – לא משנה זוית הצילינדרים או כל תצורה אחרת של מנוע; אין כמו אספקת הכח של מנוע FOUR ליטר ויותר מכך: אין וגם לא יהיה על הצליל שיודע להפיק המנוע הזה. אני בטוח שגם מוצארט היה דופק את הראש בקיר אם היה שומע יללת FOUR ליטר והיתה יורדת בו ההכרה שהוא פשוט פספס את הצלילים הבאמת נכונים כשל מנוע 4 ציל' עם האגזוז הנכון הפותח מצערת לרווחה.

תמונות: אסף יהב

בנהריה אני פונה לכיוון כביש 89 המפורסם. העיר נעלמת לאט לאט מהמראות ואנחנו משאירים אותה מאחור. הנוף האורבני מפנה את מקומו לירוק הכמעט נצחי של הצפון והמראות מבעד למשקף מהממים. בכבישים הנכונים אתה מרגיש ביום כזה בצפון איטליה: יום קריר ואפור עם ערפל קל בצמרות ההרים ובשקע העמקים, מרבדים עצומים של ירוק פראי עם כרמי גפנים אשר משתרעים ברחבי העמק מצדו האחד ועד צדו האחר, והאוויר הנקי והקר ממלא ריאות בחמצן עשיר ואת הלב באושר גדול. הרגעים המעטים האלה של אושר צרוף, חד, ממלא, אלה הרגעים שאני חי בשבילם.

אנחנו עולים גבוה ומתחילים לרדת מטה אל הכבישים הקטנים והצרים שיובילו אותנו בסופו של דבר לגולן. המשקף המתכוונן בקלות גם תוך כדי רכיבה עושה עבודה מצויינת בהסטת הרוח מראשו של הרוכב, והמנוע האולטרא גמיש של ה-XR אינו מצריך אותי למחשבה ואני כמעט ולא נוגע בהילוכים. המראה למטה מטמטם ביופיו והשקט מוחלט. בהחלטה של רגע אני מכבה את המנוע, מרים את משקף הקסדה שלי ומסמן לה להרים את שלה, ואנחנו גולשים מטה בכבישים המפותלים האירופאיים עם מנוע כבוי ומתענגים על השקט, הנוף והאוויר הנקי נקי.

ה-XR משתף פעולה באופן מושלם כאילו אין עליו רוכבת מאחור שמשנה לו את חלוקת המשקל על הצד שהוא לא אוהב. גם מבלי לשנות את מפת המתלים למצב 'הרכבה' – מה שמקשיח אותו מעט מאחור – הוא כאילו ולא חש בכלל בכך שיש עליו משקולת של 50 ק"ג על המושב האחורי והפרונט ממשיך להתנהג כמו קודם ונוגע בדיוק בנקודת התורפה שלי עם התנהגות פרונט מושלמת. המתלים עצמם מעולים. קשיחים וספורטיביים (הגירסה הנבחנת היא הגירסה הנמוכה עם מתלים קצרים לעומת הגירסה ה'רגילה'), אך פרוגרסיביים מאד ומתאימים באופן מושלם לרוכב כמוני שבא מעולמות הסופר ספורט. הם ארוכים מעט ממתלי אופנועי הספורט, ואני מנחש שהמהנדסים עשו כל מה שהם יכולים כדי שבחלק העליון הקפיצים יהיו רכים מעט לספיגה מעולה של הדרך לפני שהם מתקשחים כשלוחצים אותם ברכיבה ספורטיבית. והם אכן סופגים. גם כבישים משובשים עוברים מתחת לגלגליו של ה-XR מבלי להעביר חבטות לכידון (הרחב והגבוה מעט יותר מדי לטעמי) או לישבנם הענוג של רוכביו. למשל, בכביש המשובש שמוביל מנווה אטי"ב לישוב הדרוזי מסעדה.

אנחנו מתחילים כביש מפותל שיורד מאיזשהו מקום למקום אחר – לא הסתכלתי כבר, והגברת מאחור מבקשת קצת יותר. ב-200 הקילומטרים הראשונים כבר הבנתי שיש לי מורכבת מצויינת ואני לוחץ מעט יותר בסיבובים. אנו יורדים אל כביש הצפון החדש. מרגיש ורואה דרך הזווית של המשקף שאנחנו כבר רוכבים נמוך יחסית, אבל עדיין מאד מופתע לגלות שרגלית שמאל נוגעת לי בכביש על אופנוע שלא אמורות להיות אתו שום בעיות עם מרווח הטיה. מעולה. שלא במפתיע, השילדה עצמה רחוקה מלהתרגש מהעומסים שאני מעמיד אותה בהם ואני מגביר קצת יותר את הקצב עד שאני דוחק בעצמי שלא להיסחף ולהוריד מהירות בסיבובים. ראוי לציין כי צמיגי הבאטלאקס המעולים מספקים ים של אחיזה בכל מצב שהעמדתי אותם בו ובכל סוג של כביש, גם אם זה היה הרפין צר כקוף של מחט, בירידה, בג'י שלילי, מהירות נמוכה מאד, זוית הטיה מכובדת, כביש ישן קר וחלק, ובהרכבה. למרות שכל התנאים האלה התקיימו בפניה אחת ספציפית, לא נרשמו שום בעיות אחיזה. מרשים.

אנחנו עוברים את מסעדה ואני מוביל את האף של האופנוע אל תוך היער המתוייר שם להפסקה קלה. אנו מוצאים פינה שקטה יחסית בין העצים שלא הספיקה להירטב בגשם הקל שירד עלינו קודם, ואני מדליק את הסיגאר מחוייב המציאות. המורכבת המושלמת משלימה לעצמה עוד התנסות חדשה ומעשנת ביחד אתי את הסיגאר ומבקשת את המחצית שנשארה לעצמה. מעשנת סיגארים נולדה.

על המנוע אין לי הרבה מה לכתוב חוץ ממושלם. חולה הספק כמוני היה רוצה שיהיו לו את כל 200 הסוסים שיש אצל אחיו, ואני מאמין שעם יחסי ההעברה הנוכחיים שהלבישו על ה-XR הוא גם לא היה מאבד ולו קמצוץ מהגמישות שמאפיינת אופנועי ליטר ספורטיביים. ואתם יודעים מה? גם אם כן, זה היה בשוליים, ועדיין היה לו ים של מומנט להוציא אותך גם בהילוך רביעי מפניה של 50 קמ"ש. אני מעריך שאם אקנה את האופנוע הזה, אטפל מיד במחשב האופנוע כדי לשחרר לו את הכמה עשרות הסוסים שנכלאו על לא עוול בכפם.

סליחה?

כן, אני שוקל קניה שלו. האופנוע הזה מושלם.

יש לו בגירסה המונמכת את כל התכונות של אופנוע ספורט מהשורה הראשונה; מתלים סופר ספורטיביים – אבל פרוגרסיביים מאד שנותנים יכולות מעולות בתיור וטיול, יש לו בלמים סופר ספורטביים שנותנים לי את כל יכולת הבלימה שאני אוהב כל כך (למרות שהבלמים של ה-GT עדיפים), הוא לא רחב מדי או פילוני מדי כמו המתחרים שלו, יש לו את השילדה של ה-S1000RR – לא צריך להרחיב, נכון? והוא מתנהג בפניות, כל סוגי הפניות, כמו חלום, כשתנוחת הרכיבה המושלמת והכידון הרחב משלימים לך את היכולת העגולה לרכוב חזק ומהר ולעזאזל זווית הפניה. רד כמה שבא לך ופתח גז. הכל טוב.

ומעל לכל, יש לו את המנוע הנכון. המנוע המאד נכון, עם הצליל הנכון. במיוחד כשאתה רוכב עם גז פתוח ומעלה הילוכים עם הקוויק-שיפטר. או אז הצליל – לא, צליל זה לא טוב, המוסיקה השמימית הזו שיודע להפיק האגזוז של האופנוע הזה מדמה לך כאילו אתה נמצא בתוך סימפוניה מושלמת של ארבעה צילינדרים ואתה מדמיין שאתה חי בתוך מנוע גרנד פרי.

אז כן, אני שוקל כזה. זה האופנוע הכי נכון שיכול העולם להציע כיום לרוכבי כביש ספורטיביים שכבר לא חד מימדיים, ורוצים מהאופנוע שלהם קצת יותר – אבל בלי פשרות על הצד הספורטיבי.

אופנוע מושלם.