The little Duc that could

ישנו סרט לילדים שנקרא "The little engine that could" המספר על קטר קטן אשר הצליח במשימה שהוטלה עליו כנגד כל הסיכויים. כך גם הדוקאטי הקטן ביותר שיש כיום לחברה להציע. לאלו שאין להם אף פעם סבלנות לקרוא עד הסוף אצהיר כבר עכשיו בריש גלי ואומר שהמונסטר 797 הוא האופנוע הכי כיפי שרכבתי עליו מבין כל האופנועים החדשים עליהם רכבתי בשנתיים האחרונות, (ולידיעת המטקבקים וקסד – לא, לא קיבלתי שום מעטפות עם מזומנים כדי לצאת בהצהרה הזו אבל כן קיבלתי מונסטר אחד קטן) וגם אחרי 600 ק"מ שביליתי באוכפו במהלך סופ"ש אחד לוהט בחום יולי אוגוסט, פשוט לא יכולתי לרדת ממנו.

אומרים שדוקאטי הוציאה את המונסטר הקטן לאחר שגילתה שאין לה שום אופנוע המציע כרטיס כניסה במחיר שפוי לכוכב האדום שלה. אומרים שהיא בכלל הוציאה אותו לאחר שגילתה שהיא התרחקה מהשורשים שלה ואולי יש בזה משהו. אני אישית, כאיטלופיל מוצהר כבר 30 שנה, זוכר חסד לחברה, אשר למרות קשיים כאלה ואחרים, תמיד הוציאה אופנועים אשר האופי והכיף היו בראש מעייניה. ולא, הכוונה באופי היא לא לבעיות אמינות אלא פשוט תשוקה איטלקית קוראים לזה, בדיוק כמו ביצירות המופת על ארבע עם סמל הסוס.

סטינו קצת. בכל מקרה, בעשור האחרון עם רצונה להיות מובילה טכנולוגית, התעסקה דוקאטי יותר ויותר בכיוון של פיתוחים טכנולוגיים שהובאו מעולם המירוצים ויישומם בעולם האופנועים הסדרתיים, וכשסיימה לטפל בכל הבקרות הטכנולוגיות עברה לטפל בשלדה. מישהו שם חשב כנראה ששלדת מסבך הצינורות מפלדה מיושנת, והחליט להתעסק עם שלדות קארבון. וכך לאט לאט ראינו כיצד מצטמצם וקטן חלקה של שלדת המשולשים המסורתית באופנועי דוקאטי, כולל במונסטרים מקוררי המים, שם השאירו דוגמית קטנה עבור העיצוב. לא יודע אם שמתם לב לזה אבל בד בבד עם העלמות השלדה הזו מדגמי דוקאטי החלה התצורה הזו להופיע ביתר שאת אצל יצרנים אחרים יפנים ואירופאים כאחד דוגמת ק.ט.מ, ב.מ.וו, ימאהה וקוואסאקי, שם היא אפילו מעטרת את ספינת הדגל של החברה ה-H2.

הסמל השני שנעלם מדגמי החברה היה מנוע הפאנטה מקורר האוויר שהיה לב אופנועי החברה במשך יותר משלושה עשורים. לפני שנתיים ערכנו מסע פרידה למנוע מקורר האוויר בעקבות נבואות הזעם, גם שלנו, על תקנות יורו 4 וההשפעה שלהן על המנועים. ראינו את טריומף עוברת עם סדרת הבונוויל לקירור מים, את קוואסאקי מורידה את דגם הרטרו ה-W800 מהמדף וגם ראינו את סדרת המונסטר כולה עוברת לקירור מים כאשר הדגמים מקוררי האוויר מחוסלים. כאשר זה קרה הבנו ש"אם בארזים נפלה שלהבת אז מה יגידו אזובי הקיר", וגו'.

אבל מעניין ששנה לפני יורו 4 דוקאטי הוציאה לשוק את הסקרמבלר, אופנוע נישה עם מנוע קירור אוויר שהפך בין-לילה למניה לוהטת ולסוג של אופנוע קאלט חדש. האמת, הופתעתי שהיא יצאה עם דגם קירור אוויר חדש שנה לפני כניסת התקנות וסה"כ שנתיים לפני אכיפתן (ליצרניות ניתנה עוד שנה נוספת להסתגלות). הימור לא פשוט. ההצלחה של הסקרמבלר עודדה את דוקאטי להשקיע במנוע הוותיק ולהתאימו ליורו 4 וכנראה שתוך כדי התהליך נולד הרעיון מדוע לא לשחרר מונסטר חדש מקורר אוויר, אופנוע שיחזיר לסדרת האופנועים האלו את הרוח והאופי שהיוו את ההשראה לדגם הזה לפני 35 שנה, אופנוע נטו, אפילו ללא שום אלקטרוניקה ובקרות אחיזה (רק ABS כי זה מה שהחוק דורש).

המונסטר 797 מזכיר בעיצובו את המונסטרים עם העיצוב המקורי שנמשך עד 2006. הוא החזיר את שלדת המשולשים במלוא תפארתה כולל שלדת זנב, וכמובן גולת הכותרת – מנוע מקורר אוויר. הפריט העיצובי היחיד שמפריע לי הוא הפנס שנראה כמו יתוש מעוך על המזלג. אם אני בעליו של האופנוע, לפני הכל אני מחליף לפנס עגול כמו פעם. גם אצל דוקאטי תקנות יורו 4 סרסו את הסאונד של האופנוע וגם הוא משמיע צליל של קטנוע לאחר ההתנעה. אבל למרות הסאונד שנעלם, המנוע כלל וכלל לא מרגיש פרווה יפני אלא להיפך וניגע בנושא תיכף ומיד.

בפגישה הראשונה בעיר, המונסטר אולי לא ירגיש הכי נוח אבל איך שיוצאים לכביש הפתוח הכיף מתחיל וגם תנוחת הרכיבה מרגישה נכונה וידידותית והכל בזכות הלב – המנוע. קשה לתאר או לכתוב את זה אבל המנוע מרגיש חי עם אופי ומומנט מסל"ד אפסי שפשוט מושך אותך קדימה ומעלה כמו במונסטרים של פעם. אופי שרק מנוע קירור אוויר יכול לתת. בזכות שילוב של הרגשת קלילות ומנוע שופע מומנט המונסטר הקטן מספק חוויית רכיבה כיפית וכזאת שאפילו מוציאה ודי בקלות את הילד הרע שבך, ואלמלא עצרתי לתדלק בנחשון שם קיבלתי קריאה מאישתי לחזור מיד כי אחי הקטן הגיע לביקור פתע עם משפחתו, הייתי ממשיך לרכב ביום שישי עוד שעות רבות.

בשבת עליתי צפונה עם עוד שני חברים בדרך הכי ארוכה ופתלתלה שאפשר. למרות השתייכותו של האופנוע לסגמנט הנייקדים הרכיבה בכביש המהיר לא נוראית ותנוחת הישיבה עם רכינה קלה קדימה מתמודדת לא רע עם הרוח הנגדית. אבל הכיף האמיתי מתחיל היכן שהכביש המפותל מתחיל. אני מתקשה להאמין כיצד לפני שנה ירדתי מאוד מאוכזב מה-821 תוך כדי שאני ממלמל לעצמי שכנראה דוקאטי איבדו את זה עם המעבר לקירור מים, והנה עכשיו אני מרגיש שהמוג'ו חזר להם. עלינו לרמה דרך עליות חמת גדר ומשם המשכנו צפונה עד לבנטל. היו לי המון תוכניות לעצירות צילום אבל לא יכולתי לעצור, יותר נכון לא רציתי לעצור ולהפסיק את הרכיבה, כל כך נהניתי. לבסוף עצרתי בנקודת נוף שנראתה לי מושלמת צילמתי כמה תמונות והמשכנו. ינוקא כמובן שלח לי אימוג'י כועס על שלא השקעתי בצילומים, אבל היי… כל הקטע ברכיבת מבחן היא הרכיבה ולא בזבוז הזמן על צילומים ופסים חוזרים ונשנים עבור הצלם עד שנגמר היום ואז חוזרים הביתה עם תחושת החמצה, לא ככה? במקום זה השקעתי ברכיבה.

למרות שהמונסטר הקטן חולק את מנועו עם הסקרמבלר, 800 סמ"ק מקורר אוויר, הנ"ל מרגיש אחרת לגמרי. הייתי אומר שהסקרמבלר מרגיש אפילו אנמי לעומתו. ההבדל המהותי הזה באופי בין השניים מושג באמצעות מפות מנוע שונות שקיבל המונסטר בהתאם לאופי השובב ואולי הייתי אומר ה'רע' (במובן החיובי של המילה) שניסו להקנות/להחזיר לו. דוקאטי עבדו קשה להשאיר את 75 הסוסים שהיו במנוע לפני היורו 4 והם מורגשים בכל מעלה של סיבוב המצערת.

מהבנטל ירדנו מטה לצומת גונן. בבקעת החולה הכה בנו החום, ולמעט עצירות שתייה לא הפסקנו לרכב עד שהגענו לזרזיר לארוחת צהריים טובה במסעדת 'כופתא'. המעניין בכל הסיפור הוא שכלל לא הרגשתי עייף. הרכיבה עם המונסטר נטולת מאמץ והמושב מפנק מאוד  וכלל לא מכאיב לשרירי הישבן. אלמלא הקיבה שדרשה את התדלוק שלה ושותפי לרכיבה הרעבים, אני מניח שהייתי ממשיך הלאה. לאחר ארוחה טובה, שמנו פעמינו הביתה. נגמר לי הפס לשבת.

בראשון בבוקר בדרך חזרה לסוכנות, המונסטר כבר לא הרגיש זר ומוזר ברכיבת פקקים עירונית. לאחר שמתרגלים אליו אז גם כרך העירוני הצפוף לא מהווה אתגר מאומץ עבורו. בצער רב החזרתי אותו ועליתי על הגוצי הקשיש שלי חזרה הביתה, מהרהר שאולי עוד לא אבדה התקווה ולמרות הכיוון שאליו הולך עולם האופנועים, עדיין יש כאלה שמעזים להוציא אופנועים עם קצת חוצפה ואופי.

לסיכומו של עניין ולעניות דעתי האישית, הצליח להם בדוקאטי מעל ומעבר. כבר הייתי בטוח שעם כל הפוליטיקלי קורקט בעולם והבקרות למיניהן נעלמה חדוות הרכיבה, ואז באו דוקאטי, סטרו על פני והעירו אותי. אומרים שהוא מיועד למתחילים אבל הוא ממש לא יפני מנומס באופיו אלא מין ערס איטלקי שעלול לסחוף את הרוכב עליו מהר מאוד למגבלות שלו, וכמו שכתבתי למעלה קל מאוד לשחרר את הילד הרע שבכם בעת הרכיבה עליו. הבונוס – הוא יחסית זול עבור דוקאטי ובהקשר הזה 65 אלף שקלים לא נשמעים הרבה. נכון שמתחריו עולים פחות, חלקם הרבה פחות כמו ה-SV וחלקם לא רחוקים ממנו במחיר כמו ה-MT-07, אבל אף אחד מהם לא מגיע עם מכלולי איכות כמוהו והכי חשוב, לא מתקרבים לאופי שלו ולפאן שהוא מספק. הפעם דוקאטי באמת חזרו לשורשים וכל שנותר לי זה לבקש שעל הדרך יוציאו סוף סוף דוקאטי פאנטה חדש עם המנוע הנפלא הזה.