UJM – ארבעים שנה אחרי
UNIVERSAL JAPANESE MOTORCYCLE - קרא להם פיל שילינג בלעג, לאמור: "כולכם אותו דבר". האמנם?
רכבו, הביעו דעה, והתווכחו: רענן כרמיאלי, עמיר "הזאב" שבתאי, קוסטה קטקוב, זוהר לוקסנבורג, ומוטי "ינוקא" גלברט.
צלמת: נטי לוי.
* * *
1976
1976 הייתה שנה מיוחדת בתולדות עולם האופנועים. זו הייתה השנה האחרונה והנצחון האחרון של MV אגוסטה ב-GP, השנה שבה החלו להימכר לציבור אופנועים כמו הסוזוקי GS750, לברדה ג'וטה, מוטוגוצי לה-מאנס, ימאהה XT500, ימאהה RD400 ועוד, והשנה הראשונה של סדרת הסופרבייק האמריקאית אותה ניצח הב.מ.וו R90 למול האופוזיציה היפנית החזקה יותר. לאופנוענים הבריטים זו הייתה שנה מצוינת במיוחד כי לא ירדה בה אפילו טיפה אחת של גשם ממאי ועד אוקטובר. בכל תולדות בריטניה לא נרשם מעולם קיץ כזה יבש מה שגרם לנזקים כבדים לחקלאות באי הבריטי ועקב כך גם לכלכלה, אבל לאופנוענים הייתה סופסוף עדנה ונחת ואפשרות לטייל ללא חשש. זו הייתה גם השנה בה בארי שין זכה באליפות ה-GP הראשונה שלו בקטגוריה הבכירה.
וזו הייתה גם השנה בה הוטבע לראשונה המונח UJM ("אופנועים יפנים אחידים") ע"י פיל שילינג העורך של המגזין האמריקאי 'סייקל' עת בחן את הקוואסאקי KZ650 שיצא באותה שנה. ה-UJM המובילים של יפן אז היו ההונדה CB750, קוואסאקי Z900 והסוזוקי GS750. ימאהה עוד לא היתה במשחק הזה. היא היתה עסוקה עם סדרת ה-XS שלה עם ה-XS650 בעל מנע הטווין וה-XS750 טריפל שהיה בפיתוח לקראת צאתו ב-1977. אל מועדון ה-UJM היא הצטרפה רק ב-1978 עם ה-XS1100. במידה מסוימת כמעט כמו היום – סוג של היסטוריה שחוזרת על עצמה.
אותה הגדרה, UJM, דבקה והפכה למושא של ביטול ולעג כאשר מתארים אופנוע יפני. "אההה… הנה עוד UJM מהסוג שכבר ראינו מספיק". איננו יודעים מה הניע את שילינג להתבטא כך, אנחנו רק יכולים לשער כי בניגוד ליצרנים האירופאים שם כל חברה דבקה בתצורת מנוע המזוהה עימה, היפנים ייצרו שלל תצורות החל מסינגלים וטווינים מקבילים וכלה בארבע בשורה. באותן שנים לא הייתה חלוקה לנישות כמו היום ואופנועי הכביש היו מה שנקרא אול-אראונד – כלומר עשו הכל. הם הגיעו בגרסה בסיסית ללא פיירינגים ואם רצית להתחרות עימם, אזי היית צריך להשקיע באופנוע ובעיקר בשלדה כדי להכין אותו למרוץ.
אבל אולי מה שעצבן את שילינג, הייתה השיטה הזו של שיבוט, כלומר – לקחת את מנוע הארבע בשורה ולהוציא ממנו אופנועים זהים עיצובית מנפח של 350 ועד 900 סמ"ק, או אולי זו העובדה שבאותן שנים באמת סבלו כל האופנועים היפנים (בניגוד לאירופאים) משלדה רכרוכית ומיתלים דפוקים, מה שגרם למסימו טמבוריני הגדול להכריז שלמנוע ה-CB750 מגיע יותר ולבנות סביבו את הבימוטה הראשון ה-HB1.
רק כדי להרגיע את היפנולוג העצבני שקורא זאת עכשיו אוסיף ואומר שפיל שילינג לא היה סתם עוד כתב אופנועים מתוסכל וטיפש. לא, מיסטר שילינג שייך לדור של ענקים שלא רק ערך וכתב אלא גם במו ידיו בנה ושיפר אופנועי מירוצים, טיונר מחונן שידע בדיוק על מה הוא מדבר.
Z800, GSR750, CB650F – דומים כמו 3 טיפות בנזין. האם הם UJM מודרנים?
____________________________________________________________________________________________
עמיר "הזאב" שבתאי: "אין דבר כזה UJM ומעולם לא היה"
המונח UJM הוטבע בזלזול על ידי פיל שילינג הגדול אי שם לפני כ-40 שנה, כדי לתאר לטענתו את מה שמייצגים האופנועים היפניים: תצורה אחידה של ארבעה צילינדרים בשורה, עם שילדה ומתלים רכרוכיים.
והנה שאלה פילוסופית: האם זו באמת היתה התצורה בה יוצרו האופנועים היפניים ומה גרם לשילינג לומר את הדברים האלה בכזה זלזול, ובעיקר, למה והאם זה מוצדק.
אז זהו, שלא.
לשם ההתחלה, ראוי לזכור כי באותם הימים נחלקו האופנועים פחות או יותר לפי מוצא. רוב האופנועים הבריטיים היו טווינים עם שילדה סבירה, הגרמנים נצמדו למנועי הטווין בוקסר, בארה"ב היה עולם נפרד של שלדה ומכלולים מסוג 'לא משנה' עם מנועי V2, ומאיטליה רוב האופנועים היו בעלי מכלולי שילדה מצויינים ומנועי V2 (מלבד לברדה כפי שפרופסור רענן, היסטוריון המערכת, טורח להזכיר לי).
והנה, באותן שנים, הרי שדווקא ליפנים היה את המגוון הגדול ביותר של תצורות מנוע: סינגלים, טווין מקבילי, טריפלים דו פעימתיים, וגם כמובן ארבעה צילינדרים בשורה, ודווקא מעט מהם, וימאהה אפילו טרם היתה במשחק. כך ש-UJM, אחידות משועתקת של אופנועים, לא בדיוק היתה נחלתם של היפנים.
ועכשיו בואו ונכיר את מר שילינג עצמו.
פיל שילינג הוא שם דבר בעיתונות האופנועים האמריקאית בפרט, והעולמית בכלל. האיש כיהן כ-18 שנה כעורך מגזין 'סייקל' האמריקאי בימיו הגדולים, כשהיה מגזין האופנועים הגדול בעולם. אבל עוד לפני שהניח ידו על המילה הכתובה, היה כבר אז ידוע כטיונר מצוין שיודע לבנות אופנועים ומנועים למירוצים, וכאן אנו מקבלים את הרמז הראשון.
גם בימי "סייקל", 7 שנים לתוך התפקיד שלו שהחל ב-1970, פיל שילינג היה מאלה שבנו את הדוקאטי 750SS שניצח את אליפות ה-AMA הראשונה ב-1977, וכאן אנחנו מקבלים כנראה את הרמז השני.
נראה ששילינג, איש המירוצים, התייחס יותר לאופנועים החזקים של היפנים מאותה התקופה, ומאד לא העריך את הזלזול של היפנים במכלולי השילדה והמתלים. האיש שראה – מן הסתם מקרוב, אופנועים בעלי מנועי 4 בשורה אבל עם שילדה ומיתלים הגונים – כמו אלה של MV אוגוסטה, התייחס בביטול (?) אולי בעצבים (?) לאופנועים היפניים בעלי הפוטנציאל הספורטיבי שנראו לו כולם אותו הדבר; מנועי ארבעה צילינדרים עם שילדה ומתלים רכרוכיים, וקרא להם בהברקה של רגע UJM – אופנועים יפניים אחידים. כינוי שדבק באופנועים היפניים – ולא בצדק. מעניין מה היתה התחושה שלו כשכבר שנתיים אחר כך, אותם UJM-ים נלעגים בעיניו, החלו לנצח מירוצים בסופרבייק העולמי.
אז UJM? לא היה נכון אז, ובטח ובטח לא כיום. ועל הדרך, rest in peace מר שילינג. נעמת לנו מאד.
___________________________________________________________________________________________
2016
40 שנה עברו, והחלטנו לקחת את שלושת ה-UJM-ים של 2016, ההונדה CB650F, הקוואסאקי Z800 והסוזוקי GSR750 אשר קרובים בנפחם ובאופיים לאופנועי 1976, כלומר אופנועי אול-אראונד אשר אמורים לעשות הכל, החל משימוש יום יומי, תיור וגם לענג את הרוכב בכביש המפותל, ולהרהר שוב במונח ה-UJM אשר היווה שם נרדף ונלעג לתוצרת שהגיעה מיפן. זה לא מבחן השוואתי ולא יהיה פה מנצח, (כבר הצהרנו שאיננו בוחנים אופנועים במובן הרגיל הסטנדרטי) אבל זה כן 'מבחן פילוסופי' הבא לבדוק האם המונח UJM היה מוצדק. האם באמת האופנועים היפנים זהים זה לזה, או שמא למרות הכל הצליחה כל יצרנית ליצוק לתוך האופנוע את האופי/DNA אשר ייחודי לה?
יצאנו לא פחות מחמישה רוכבים להתרשם ולחוות דעה האם ההגדרה הזו הייתה במקומה. אם תשאל, כל אחד יאמר לך שאין כמו מראה עיניים וכאשר מעמידים את האופנועים יחד בשורה נגלית לעיניך תמונה כאילו הנך צופה בשלישיית תינוקות סיאמים שהופרדה בלידתה. הדימיון העיצובי/חיצוני כל כך בולט שכבר על ההתחלה אתה אומר לעצמך: וואלה? גם היום לאחר 40 שנה זה כך? הדמיון הזה לא עוצר רק בגרסאות הביניים, גם גרסת האחים הגדולים בנפח 1000 סמ"ק נראית כמו שלישיית תינוקות סיאמיים. האם באמת פיל שילינג צדק?
עם התחושה הראשונית הזו יצאנו אל הדרך.
Z1000, GSX S 1000, CB1000R – שלישיה סיאמית שהופרדה?
כבר עכשיו נאמר, לא סתם הומצא הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". למרות הדמיון החיצוני נראה שכל חברה הצליחה להשחיל את הזהות שלה אל תוך האופנוע. כבר בשנות השישים יצאה הונדה בסדרת פרסומות בה נאמר 'האנשים הנחמדים ביותר רוכבים על הונדה' כי כמו הפרסומות כך גם האופנוע, נחמד וידידותי למשתמש. זוהי פילוסופיה שליוותה את הונדה מימים ימימה ולמעט 'הברקה/מעידה' אחת במקרה של הפיירבלייד (CBR900) ב-1993 הונדה תמיד ייצרה אופנועים מתונים וידידותיים יותר מאשר מתחרותיה מארץ השמש העולה. יש רוכבים מנוסים שיקראו לזה שיעמום, חוסר אופי וחוסר רגש, אני רואה בזה נאמנות לפילוסופיה של הונדה ליצירת כלי תחבורה יעיל, לא מאיים ואמין שימשוך את הציבור אליו בדיוק בגלל תכונות אלו. רוכבים כמונו שמחפשים יותר רגש הם סה"כ מיעוט בקרב הציבור ובסופו של יום חברה צריכה להיות ריווחית, וזו כנראה הדרך. ה-CB עושה כל שתבקש ממנו בצורה הכי יעילה וסלחנית, כמעט סטרילי אפשר לומר, ורוכבים רבים בעיקר מתחילים שעושים את צעדיהם הראשונים עם רישיון A ירגישו מאוד בטוח איתו.
כאשר עליתי לראשונה על הסוזוקי GSR750, הרגשתי לפתע כמו בבית, כאילו רכבתי עליו בעבר. אציין ואומר שזהו ה-UJM המודרני הראשון מתוצרת סוזוקי עליו אני רוכב. רכבתי בעבר על SV ו-VSTROM אבל אלו היו ווי-טווין לא UJM. ה-UJM היחיד עליו רכבתי מתוצרת סוזוקי עד המפגש שלי עם ה-GSR היה הסוזוקי GS750 שנת 1978 שהיה בבעלותי בארה"ב, ועדיין למרות הפרש של כמעט 40 שנה בין הדגמים הכל הרגיש לי מוכר. אינני יודע איך להסביר זאת, בין אם זה באופי פעולת המנוע או תנוחת הישיבה או תפעול כללי, אבל משהו בכל המכלול הזה משמר או משדר תחושה שעוברת בכל הדורות מאז אותו GS ראשון. אין זה אומר שסוזוקי לא התקדמו מאז, להיפך, בכל הקשור להתנהגות כביש, מתלים ובלמים כל שלושת היפנים רחוקים שנות דור מאותם אופנועים כבדים של שנות ה-70 שבאמת סבלו אז מהתנהגות כביש מחרידה וכדי לבלום אותם היית צריך לתכנן זאת מראש ולא לחכות לרגע האחרון. לעומת ההונדה שלקחה על עצמה את תפקיד המבוגר האחראי, הסוזוקי מרגיש כמו האח הקטן, השובב יותר שרוצה לשחק כל הזמן ועושה זאת בחינניות אבל בלי להגזים יותר מדי. קל לרכב על הסוזוקי ובנימה אישית אוסיף שגם כיף יותר לרכב עליו.
כאשר קאוואסאקי שיחררה לאוויר העולם ב-1973 את ה-Z1 הראשון ההצהרה שלה הייתה שהיא בנתה אופנוע תיור (אז עוד לא הייתה נישה של אופנועי ספורט כמו היום) אשר אמור היה להיות נוח וגם מהיר. אבל לאורך השנים תמיד ראינו שלקאוואסאקי היה חשוב להיות מס' 1 בכל הקשור לביצועים ומהירות סופית. כך היה גם עם ה-Z1 אשר ישר עם צאתו נטל את התואר האופנוע הסדרתי המהיר בעולם. מבחני רכיבה מאותה תקופה מספרים על אופנוע מהיר אשר דרש את מלוא תשומת הלב מהרוכב בעיקר בפיתולים. כמו אז גם כיום ההרגשה עם ה-Z800 הייתה שהאופנוע הרבה יותר מחוספס מאחיו היפנים ודורש יותר תשומת לב ברכיבה. הוא לא חלק בכל הקשור להעברות הילוכים ומספר פעמים מצאתי את הניוטרל במקום את ההילוך הרצוי, המושב יותר קשה וגם המתלים יותר קשיחים (האחרון תלוי גם בכיוונון המתלים. לא התעסקנו עם אלה יותר מדי). בגדול הוא קצת הזכיר לי אופנוע איטלקי, אבל הרגשתי שעליו אני חייב להיות מפוקס ועירני יותר ברכיבה מאשר על שני האחרים ולא בגלל התנהגות כביש רעה אלא להיפך, בגלל שהוא מפולפל יותר מהם ובסופו של דבר גם יותר מהנה בזכות זה. אם הסוזוקי הוא האח הקטן והשובב אזי הזד לעומתו הוא האח הסורר.
אז והיום
רכבתי על האופנועים של אז, על ההונדה CB750, על הסוזוקי GS750 ועל הקוואסאקי KZ650 ולדעתי הצנועה בכל הקשור להתנהגות, ביצועים ותחושות, האופנועים של אז היו שונים זה מזה ונבדלים זה מזה בדיוק מאותן הסיבות שהם נבדלים זה מזה גם היום. בסופו של יום כאשר ישבנו לשיחת סיכום ותהינו לפשר משמעות מושג ה-UJM והאם הוא תקף גם להיום, הסכמנו כולנו שלמעט הדימיון החיצוני כמו אז, כך גם היום שמרו האופנועים על אותו ה-DNA שנוצק לתוך אבותיהם כבר לפני 40 שנה.
אז אולי באמת טבע שילינג את המונח UJM רק בגלל תצורת המנוע וזהו? ומדוע ממשיכים היפנים להוציא אופנועים כל כך דומים חיצונית שבא לנו להשתגע? מה קרה, חסר מעצבים שם ביפן? הרי כשתראו דוקאטי או MV מיד תזהו אותם ברחוב, לעומת זאת כאשר עובר אופנוע יפני צריך להתקרב ולראות מה כתוב לו על המיכל…
אבל אז נזכרתי במשהו שאמר לי איש מכירות של ימאהה כאן, כאשר דיברנו על הגעתו של ה-XSR700 לארץ והאם הוא ישבור לדוקאטי סקרמבלר את השוק. אותו איש מכירות אמר, שהיפנים לעולם לא יוכל להתחרות באיטלקים מפני שהם אינם מרגשים כמוהם ואולי זה כל הסיפור בסופו של דבר.
הו! חיפשתי איזה מילת קיצור לתאר את השיעמום היפני.
לדעתי הוא לא התכוןן לתצורת המנוע, אלא בדיוק למה שהאיש מכירות של מטרו אמר לך, אופנועים יפניים יכולים להיות חזקים מהירים אבל רגש אף פעם לא יהיה שם.
יש לא מעט אופנועים יפניים מלאי רגש. מאידך, יש המון אופנועים איטלקיים או אחרים, שמאד מתאמצים להיות יפניים וזה לא הולך להם.
מעניין מאוד .עניין של פילוסופיה