אגו
חשבתם פעם איך זה שאנחנו רוכבים בכל שנה על אופנועי ספורט טובים יותר? מהירים יותר? טכנולוגיים יותר? קלים יותר? בעלי התנהגות טובה יותר? מהונדסים יותר? עוד יותר מהירים?
"ברור – יגיד הקורא – יש לזה אפילו שם: "זליגת טכנולוגיה ממסלולי המירוץ". שהרי הטכנולוגיה מאפשרת לנו ככל שנוקפות השנים להוזיל עלויות, לפתח יותר, ולהעביר את הכל במחיר שווה לכל נפש לרוכב.
וזה נכון כמובן. אופנועי המירוץ הולכים ומתפתחים. בכל שנה אותם סוסים אציליים ואלוהיים הופכים לטובים יותר מכל בחינה שהיא. ובעזרת השם והיפניים, ייבדלו לחיים ארוכים, הנה רכיב זה שאך אתמול היה נחלתו הבלעדית של אופנוע גרנד פרי, הופך להיות ההווה של אופנוע הסופרבייק, ומחר מותקן על האופנוע באולם התצוגה.
אך לא בכך עסקינן. ובכן, לא לגמרי. לא בדיוק. השאלה היא מה גורם לאותם אופנועים להמשיך ולהתפתח במסלולי המירוץ? למה בכלל הם מגיעים למסלולי המירוץ? למה בכלל מתחרים עם אופנועים, או כל דבר אחר?
התשובה פשוטה: אגו גברי.
למזלנו, חובבי אופנועי הספורט, מי שמנהל את העולם הם זכרים. וגברים, מה לעשות ובואו נודה על האמת, תמיד הישוו למי יש יותר גדול, ומי יותר חזק. גם כילדים על 50 סמ"ק התחרינו למי יש את האופנוע הכי מהיר. אפילו בקור הבריטי המקפיא התחרו אופנוענים מי מגיע מבית קפה אחד לשני מהר יותר. התחרות הגברית המובנית אצלנו בטבע הגבר באשר הוא גבר חובב נשים (השאר מתעסקים בעיצוב וולא ממש רלוונטיים לסיפורנו כאן), צורכת תשומת לב ומשאבים לכיבושים מכל הסוגים: שטחי מרעה לצאן, מספר הנשים שעברו תחתינו (ומעלינו ומצדדינו ורצוי שתיים על אחת), וכן, גם מי הכי מהיר. לשם כך אנו, הזכרים, מפתחים אופנועים מהירים יותר, חזקים יותר, טובים יותר. אני מרשה לעצמי להניח שהרוב המוחלט של מהנדסי האופנועים או הרכב הספורטיבי בכלל, עשוי זכרים. צוותי המירוצים בנויים על טהרת המין הגברי, וכן, גם הרוכבים שחייבים להוכיח שהם הכי מהירים בעולם ולהתחרות אחד בשני מי המהיר ביותר והטוב ביותר. אם תרצו, מי 'רוכב האלפא', על משקל מי זכר האלפא.
אז אותו יצר אגואיסטי קדמוני שמניע גברים לבנות את האופנוע הכי מהיר ולהיות הרוכב הכי מהיר, גורם לנו, הצרכנים, מהצד השני ליהנות היום מכל אותם אופנועים משובחים שכולנו יכולים לרכוש באולם התצוגה.
בתמונה: מאט מלאדין באליפות הסופרבייק האמריקאית.
ששששששששששששש שתמר זנדברג לא תשמע אותך.
עוד 10 שנים,יכניסו אותך לכלא על דברים כאלה…
בקטע ההזוי בסיפור,זה שיש גברים שמשתפים פעולה עם ה'זנדברגיות' האלה.
שתקפוץ
כתבה שוביניסטית דוחה. ברור שאישה זה לא גבר, אבל לנשים מקום חשוב מאוד בחברה, שרה, רבקה…הכותב עושה עצמו לצחוק, אחר כך מתבכיין ונעלב שצוחקים עליו. נעזוב מיגדר. הלאה…
מה שקובע בעולם זה לא אורך האיבר, ולא מהירות האופנוע, זה הגנים וכמה כסף יש לך בבנק. באיכות גנטית וכסף קונים את הדומים לכם במין ההפוך(כדי שיצאו ילדים מוכשרים ושיהיה כסף לגדל אותם). מי שמכבדת את עצמה לא תצא עם בן מעמד הנמוך ממנה וההפך לגבי גברים. האהבה לפעמים משבשת לאנשים את יכולת המחשבה, ואז עושים טעויות שגורמות להרבה סבל.
אשה חכמה תבחין בין גבר תפרן, לגבר עשיר, ולא לפי סוג האופנוע. אישה חכמה תבחין בין גבר קמצן לגבר פזרן. אשה חכמה תבחין בין גבר חסר ביטחון עצמי שתומך את האישיות שלו באופנוע סופר ספורט, לבין גבר אצילי עם ביטחון עצמי אמיתי. לי יש אהבה מאישה חכמה, זנדברג אישה חכמה. מי שמפחד מנשים חכמות, ממילא יהיה עם אישה מסוגו.