אגו

חשבתם פעם איך זה שאנחנו רוכבים בכל שנה על אופנועי ספורט טובים יותר? מהירים יותר? טכנולוגיים יותר? קלים יותר? בעלי התנהגות טובה יותר? מהונדסים יותר? עוד יותר מהירים?

"ברור – יגיד הקורא – יש לזה אפילו שם: "זליגת טכנולוגיה ממסלולי המירוץ". שהרי הטכנולוגיה מאפשרת לנו ככל שנוקפות השנים להוזיל עלויות, לפתח יותר, ולהעביר את הכל במחיר שווה לכל נפש לרוכב.

וזה נכון כמובן. אופנועי המירוץ הולכים ומתפתחים. בכל שנה אותם סוסים אציליים ואלוהיים הופכים לטובים יותר מכל בחינה שהיא. ובעזרת השם והיפניים, ייבדלו לחיים ארוכים, הנה רכיב זה שאך אתמול היה נחלתו הבלעדית של אופנוע גרנד פרי, הופך להיות ההווה של אופנוע הסופרבייק, ומחר מותקן על האופנוע באולם התצוגה.

אך לא בכך עסקינן. ובכן, לא לגמרי. לא בדיוק. השאלה היא מה גורם לאותם אופנועים להמשיך ולהתפתח במסלולי המירוץ? למה בכלל הם מגיעים למסלולי המירוץ? למה בכלל מתחרים עם אופנועים, או כל דבר אחר?

התשובה פשוטה: אגו גברי.

למזלנו, חובבי אופנועי הספורט, מי שמנהל את העולם הם זכרים. וגברים, מה לעשות ובואו נודה על האמת, תמיד הישוו למי יש יותר גדול, ומי יותר חזק. גם כילדים על 50 סמ"ק התחרינו למי יש את האופנוע הכי מהיר. אפילו בקור הבריטי המקפיא התחרו אופנוענים מי מגיע מבית קפה אחד לשני מהר יותר. התחרות הגברית המובנית אצלנו בטבע הגבר באשר הוא גבר חובב נשים (השאר מתעסקים בעיצוב וולא ממש רלוונטיים לסיפורנו כאן), צורכת תשומת לב ומשאבים לכיבושים מכל הסוגים: שטחי מרעה לצאן, מספר הנשים שעברו תחתינו (ומעלינו ומצדדינו ורצוי שתיים על אחת), וכן, גם מי הכי מהיר. לשם כך אנו, הזכרים, מפתחים אופנועים מהירים יותר, חזקים יותר, טובים יותר. אני מרשה לעצמי להניח שהרוב המוחלט של מהנדסי האופנועים או הרכב הספורטיבי בכלל, עשוי זכרים. צוותי המירוצים בנויים על טהרת המין הגברי, וכן, גם הרוכבים שחייבים להוכיח שהם הכי מהירים בעולם ולהתחרות אחד בשני מי המהיר ביותר והטוב ביותר. אם תרצו, מי 'רוכב האלפא', על משקל מי זכר האלפא.

אז אותו יצר אגואיסטי קדמוני שמניע גברים לבנות את האופנוע הכי מהיר ולהיות הרוכב הכי מהיר, גורם לנו, הצרכנים, מהצד השני ליהנות היום מכל אותם אופנועים משובחים שכולנו יכולים לרכוש באולם התצוגה.

בתמונה: מאט מלאדין באליפות הסופרבייק האמריקאית.