אוהדים אמיתיים

אתמול נזכרתי באיזשהו סיפור מהפאדוק מלפני כמה עונות. באחד מהמרוצים גנבו לניקי היידן את מגפי הרכיבה כשהניח אותם מחוץ למשאית להתאוורר. ניקי התעצבן, "איזה אוהדים אתם אם אתם גונבים לי מגפיים בשביל מזכרת? לאוהדים אמיתיים היה חשוב שיהיה לי נוח כשאני מתחרה!"

אותה תחושה עלתה לי השבוע כשתפסה תקרית ה"פנדר בנדר" בין ולנטינו רוסי וה"אוהדת"  את מרכז העיניינים.

 

קצת רקע. מאות אוהדים מוזמנים או משלמים להכנס לפאדוק במהלך סופשבוע של מרוצים. כל קבוצה במוטו ג'יפי מקבלת בין 100 ל-300 כרטיסי אורח. ולנטינו עצמו מקבל בין 50 ל-100 לחלק לאוהדים וכל רוכב ביתי מקבל אקסטרה למרוץ שלו. קבוצות המוטו 2 והמוטו 3 מקבלות גם, ובל נשכח את האורחים של נותני החסות ושל דורנה עצמם.

אלפי אוהדים נרגשים זוכים לעמוד קרוב לרוכבים, לקבל חתימה, צילום מהיר או חיבוק מנערת מטריה, אלפי אוהדים שרוצים מאד את הסלפי עם ולנטינו או מארקז ויעשו הכל בכדי לקבל אותו. כי מה יותר חשוב מלייקים בפייסבוק?

במרוץ בוולנסייה הפאדוק תמיד צפוף. כמו בקטלונייה ומוג'לו, המרוץ האחרון של העונה, חגיגות אליפות, הזדמנות אחרונה לראות רוכב זה או אחר במדי קבוצה מסויימת לפני מעבר ליצרן אחר, אליפות או פורש. הפאדוק מלא באוהדים נלהבים (ובצדק) וביניהם צריכים לעבור עיתונאים וצוותי טלוויזיה שצריכים לעבוד, חברי קבוצות וכמובן רוכבים.

בדרך כלל הרוכבים על קטנועים. משתנעים מהמוטור הום או בית הארחה למשאית בפתח במוסך. אין דרך אחרת להתנייד מבלי שזה ייקח שעות. פילוס הדרך נעשה בעזרת ציפצופים או העוזר האישי של הרוכב שיושב מאחוריו (במקרה של ולנטינו זה מקס, עוזרו האישי או אלן איש היח"צ שלו). בדרך כלל האוהדים מפנים מקום לרוכב שעובר. בדרך כלל…

במקרים בהם מספר האוהדים קטן, הרוכב עוצר, חותם, מצטלם. כשזה עשרות זה יותר קשה ואף מסוכן לרוכב.

השיטה היום פשוטה. רצים אחריו, חוסמים את הדרך וגם מוציאים מקל סלפי לנסות לתפוס תמונה עימו כשהוא עובר על הסקוטר בדרך לעבודה. ביום שבת בבוקר נלקח צעד אחד יותר מדי כש"אוהדת" לקחה צעד אחורה בכדי שהסלפי יהיה מושלם.

שבת בבוקר

ולנטינו היה בדרך למשאית להתלבש ולהתכונן למקצה האימונים השלישי. עשרות אוהדים חסמו את המעבר אך פתחו נתיב לרוכב לעבור. היא לא. טעות של מבקר לא מנוסה בפאדוק (למרות שרצות שמועות שהיא מוכרת פסים ואילו יכולות להיות רק שמועות שווא כמובן) טעות שהייתה יכולה לעלות ולסכן את ולנטינו אם היא הייתה לוקחת עוד צעד אחד אחורה. ולנטינו התנצל, לא התכוון לפגוע, אך עם זאת הסביר שזה פאדוק, זה איזור מסוכן, צפוף, ושהוא צריך להגיע לעבודה. הוא גם הוסיף והזכיר שלא פעם אוהדים חוסמים את דרכו, מנסים לחטוף צילום מהיר או אפילו לגנוב את הכובע מראשו, משהו שראיתי במו עיני לא פעם. בעבר כל אוהד שנכנס לפאדוק היה מוחתם על טופס משפטי המטיל אחריות על המבקר על שלומו, עקב מספר האוהדים הרב. כיום האחריות המשפטית ניתנת למבקר עם קבלת הפס, על גב הפס.

להלן הנוסח המדויק: "ספורט מוטורי עלול להיות ספורט מסוכן, בכל מקרה של תאונה או נזק שנגרמת ע"י או לאוחז הפס במהלך הארוע, בעל הפס מסיר כל זכות לכל תביעה משפטית שתהיה לו, מסיר כל אחריות ומסכים שלא לתבוע, לדרוש פיצוי מדורנה ו/או אחד משותפיה. השימוש בפס הוא לשימוש אישי בלבד וכל החוקים חלים על המחזיק בפס מרגע הכנסו למסלול. קבלת הפס היא הסכמה לקבלת התנאים והתחייבות לקיימם ולפעול על פיהם. למען הסכמה הדדית מקבל עליו אוחז הפס שכל התמונות שיצולמו יהיו לדורנה זכות לשימוש מסחרי. הסרטה והקלטה אסורים. דורנה הינה בעלת פס זה ויש לה הזכות בכל עת לדרשו חזרה ללא התראה מראש."

מאד פשוט וברור. אני בספק אם הגברת או באי כוחה, קראו את זה עד היום שכן היא כבר פנתה לבית המשפט. מאחר שהוידאו אינו חוקי וייאסר לשימוש בבית המשפט, לא ניתן לתבוע את דורנה או את השותפים שלה. לין ג'רביס, המנהל בפועל של ימאהה רייסינג נשם עמוקות לפני שהשיב לי, כמו רבים בפאדוק קשה להאמין שאחרי עונה נפלאה שכזו, סוף שבוע עוצר נשימה של מרוצים בוולנסיה, שלושה ימים אחרי התקרית, אנחנו עדיין מדברים על זה. "אם מישהו או משהו נפגעו מרכב ביום רגיל ברחוב, זה עניין אחד, אך אם מישהו נפגע מאופנוע באמצע הפאדוק, זה כבר חלק מהמשחק. אך לכל אחד יש את הזכות להרגיש שמשהו יוצא דופן קרה והתרחש דבר שונה מהרגיל והם יבואו עם "תוכנית". יש לנו הסכם אחריות עם העובדים לגבי שימוש באופנועים, אז אי אפשר לתבוע אותנו על כך, אך עורכי דין תמיד יכולים לנסות. תני לארבעה עורכי דין לקרוא משהו ותקבלי ארבע גירסאות. גם כך, בווידאו אסור להם להשתמש ואם ראית את שאר התמונות, אפשר להבין את כל העניין. הנושא צריך להיסגר ומהר ועל כולנו לרצות בכך. דורנה מעורבים כי הם אלו שנותנים את הפסים, לכן לפי דעתי גם הקבוצה שנתנה לה את הפס צריכה לרצות לראות את העניין נסגר. חבל לי שהתקרית הזו יצרה כזאת דרמה ולא המרוצים של הסופשבוע אבל זה מה שקורה לפעמים עם המדיה החברתית בימים אלו כשאנשים מוטרדים ממשהו. לכולם יש דיעה, בעיות, קול. כמובן שיש גם לכך הרבה צדדים חיוביים כי המדיה החברתית יכולה להיות גם מאד מפרה".

והמדיה החברתית זה לא כל הסיפור פה. למדיה החברתית יש ישות משלה עם מצייצי-רשת וכותבי פוסטים עם אצבעות מחודדות, קרקע פוריה לשנאה ונאצה, קרקע פורייה שהתקשורת צריכה להתנתק ממנה. התקשורת צריכה לדווח על המתרחש במציאות ולא על דפי הפייסבוק של אוהדים ממורמרים שלא יכלו כמו העיתונאים לרדת לגופו של עניין ולבדוק את מה שהתרחש. במקום זה חלק מהעיתונאים וערוצי התקשורת הספרדים עטו על ההתרחשות. תקרית שאם הייתה קוראת לפטרוצ'י או ויניאליס, ספק אם היינו שומעים עליה בכלל.

אך זה היה הטרף הקל שחיכו לו כמה מהערוצים. חיכו לתפוס את וולנטינו בצרתו, חיכו לכותרת "וולנטינו בועט שוב". הם ראיינו את האוהדת, נתנו לזה במה מבלי לתהות למה היא לקחה את הצעד אחורה ואם היא מודעת למה שנקרא מחוייבות אישית. למה הם ליבו כך את האש כשהם יודעים שאין דברים בגו? – גם חלק מהעיתונאים הספרדים לא הצליחו להסביר לי. תחרות, לאומיות, כותרות פופולריות? אולי.

ראש מנהלת המרוצים, מייק ווב שמנותק לחלוטין מהמדיה החברתית כהחלטה עקרונית ולא מחזיק אפילו חשבון פייסבוק, לא מוכן לתת למדיה החברתית להשפיע על החלטותיו ודעותיו.

"אני לא מאמין שאת שואלת אותי על זה. אני אפילו לא רוצה לדבר על זה!" – נזף בי. אחרי שביקשתי שוב נתן תשובה קצת יותר מפורטת. "כל מי שמקבל פס לפאדוק יודע שהוא חייב להסתכל לאיפה שהוא הולך ומה שהוא עושה. זה לא רחוב ציבורי. אני לא מעוניין להיכנס לכל הנושא המשפטי כי זה עניין של הגיון פשוט. אני לא עוקב אחרי המדיה החברתית אך עודכנתי על כך ופשוט לא האמנתי למה שקורה ברשת. ליבי עם הרוכבים שצריכים להתנייד כך בפאדוק לפעמים".

המשפט האחרון הוא מה שיישאר בסופו של דבר וישפיע על הספורט יותר מהכל. אם לסיפור הזה תהיה השפעה, זו לא ירידה בפופולריות של ולנטינו שכן תמונות שמראות צדדים אחרים של התקרית כבר צצות בשטח, אלא ירידה במספר הפסים שיינתנו לאוהדים. נראה הגבלות יותר גדולות על אזורי הכניסה של ברי המזל האוחזים בפס והפאדוק ייהפך סטרילי ומשעמם כמו של האליפות המקבילה.

זה לא שאני אדבוקט של ולנטינו. מושלם הוא לא. אני גם אינני עורכת דין של דורנה אך יש התנהלות בסיסית וכבוד לרוכבים ולעבודה שהם עושים, אם זה פיזית במסלול או על המקלדת. זו לא הפעם הראשונה בשבועות האחרונים שוולנטינו סופג ביקורת מהאוהדים הספרדים. התמונה של הילד המשתאה מוולנטינו העובר לידו, נלקחה בתוך אזור ממודר של ולנטינו בין המשאית למוסך, אזור שסגור ומוגן ע"י שומרי ראש גדולים של האיטלקי ובשביל לעמוד שם יש כמובן לקבל אישור של הצוות האישי של הדוקטור. תמונות ברשת צצו של אותו הילד מחובק ע"י מארקז והרשת געשה. "ולנטינו מתעלם מהאוהדים, אז מארקז מחבק". נו באמת…

חבל שזה מה שתופס כותרות, חבל שזה מה שמשתלט על דפי האוהדים, חבל שלרגע לא עוצרים לבדוק לעומק אם זה באמת הסיפור, אם זה סיפור בכלל, ומי באמת לא בסדר.

את יום המרוצים ה"אוהדת" בלתה בעצירת עיתונאים בפאדוק ובבקשה מהם לספר את הסיפור. לא לצפות במרוץ, לא לעודד רוכבים, אלא בנסיונות לבסס את את התביעה שלה ואולי להרוויח את 15 דקות הפירסום שנראה שהיא כה כמהה לו. לא היא פרסמה את סרטון הוידאו אך היא כן מנסה לסחוט ממנו מה שניתן. לצערה הרב זה אינו הוידאו או התיעוד היחיד מהמקרה.

הנזק אגב שנגרם לה הוא שטף דם ברגל, או במילים פשוטות, כתם כחול. מה הנזק שהיה קורה לספורט אם ולנטינו או כל רוכב אחר היה מתהפך או חוטף מרפק בעיין מאוהד משולהב? את זה אשאיר לכם לתהות.