אחריות ברמת המקרר

"ראינו מכונות כביסה עפות, מדיחי כלים צונחים, וגם מייבשי כביסה הוטלו לכיווננו מדי פעם", סח לי עוזיהו כשתיאר את הנעשה בסמטאות מחנה בלאטה במהלך האינתיפאדה הראשונה. "אבל היה להם מאוד קשה, ללוחמי החופש עזי הרוח  של בלאטה, להניף עלינו אמקור 15 או קור-עוז, או איזה פרידמן וינטאג'. כאלה לא  ראינו מתפוצצים לידינו אחרי מסע אוירי".

"הכי אני מתבאס", לחש לי בלאט האורך בדמיוני, "כשאני שומע שאומרים שנהרגתי תוך כדי התחביב שלי, שנאספתי אל אבותיי בזמן שנהניתי מהרכיבה. הם לא מבינים כלום. עברו כמה שנים ועדיין לא סלחתי לעצמי על הפאשלה שלי במורשה, הייתי צריך להוריד מהירות בשנייה שראיתי את הרכב שחנה על אי ההפרדה. בכל רגע הרי הוא יכול לחזור לכביש".

בחנתי כמה וכמה סרטוני מרדפים של רוכבי משטרת ישראל. פתאום שמתי לב למדבקה קטנה שיש למרביתם על הדאשבורד: "מחכים לך בבית". אז זהו, בשטות השבועית היום נעסוק ב"אחריות עד רמת המקרר" ובנגזרות שלה.

קודם כל, בניגוד למה ששמעתם באינסטרגמוש או ראיתם בפייסוש, אף אחד לא נהנה למות. אין מת אחד שיכול לבוא ולהעיד, "אחי, אתה לא מבין מה הלך שם, במוות שלי, חבל לך על הזמן".

שנית כל, רוכב דו גלגלי החפץ חיים, חייב מעצם היותו פגיע כרכיכה, לאחוז בגישת "אני מוכן ומזומן לכל מה שקורה ויקרה בכביש, עד לרמה של מקרר שצונח עלי מהשמיים".

"מוכן" משמעו בעברית צחה כדלהלן:

1. אני רוכב עם כפפות, מעיל ומגיני ברכיים.
2. אני יודע שלא אספיק לחמוק מרכבים שמשנים נתיב תוך כדי סימוס, אם אסע מהר.
3. אני יודע שלא אספיק לבלום, אם מקרר פילקו side by side יופיע פתאום בשול הימני, יש מאין.

"מזומן" על שום מה?

1. אני נוסע לאט בשוליים. כמה לאט? אם גראנד דינק 200 עוקף אותך, זה אומר שאתה בסדר.
2. אני שם את הטלפון בתוך התיק. שום מקום אחר לא בא בחשבון.
3. אני מחפש כל העת מקררים נופלים, כאילו אני במחנה בלאטה, לפניי המ"מ אורן מזרחי ולצידי המ"פ, גולן קנטי. אני אחראי שבמשמרת שלי לא יפול עלי מקרר משום צד.

ואם עוקף אותי איזה mt07 בחירחור אגזוזים תלת צילנדרי? שיבושם לו ואללה ירחמו.

QQQ

רכיבה בחברותא מערבת אלמנטים מסוכנים נוספים, ממחלקת האגו.

תמיד יהיה מישהו שמהיר ממך. תן לו לרוץ מלפנים, שהוא ייאתר ראשון מקררים ומדיחי כביסה. אל תנסה להדביק אותו אם הוא מרביץ עכשו להנאתו גיהוץ עצבני. פעם רדפתי אחרי ארנבת דוברת טרלללית רהוטה בציר הנפט, זה נגמר בפליק פלאק כפול שלי ושל ה-530 על איזה אשכולית גירנית באמצע הציר.

תמיד יהיה מישהו איטי ממך. אל תיעלם לו, ואל תלחץ אותו לרכב מהר יותר ממה שהוא יכול. על כל שניה שלא תמתין לו, תשלם ריבית דריבית, אם וכאשר וחלילה וחס.

ואחרונה חביבה – עצירת הבטיחות. חצי שעה לפני גמר הרכיבה, פחות או יותר, עוצרים לרגע, נושמים, שותים, בולסים איזה חטפטיף, וכונסים. יותר מדי שטויות עלולות לקרות בסוף הרכיבה בשל ירידה בעירנות. אל תוותר על עצירת הבטיחות, בדיוק כמו צוללן שעוצר בעומק 3 מטר לצורך דקומפרסיה צריך  לווסת את האדרנלין.